דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רעח
סעיף ד' (א) הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר וילדה הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים [הג"ה] ויש חולקין. עסמ"ע (ס"ק ו') דלא מבעיא בה שנתפטמה דאין כאן דבר חדש דהרי גוף הפרה הי' מצוי ביד אביהן דודאי נוטל פי שנים, אלא אפילו בולדה דהוי גוף חדש דלא הי' מצוי אפ"ה כיון שנותן מהפרה שהיתה מצוי ביד אביהן ושבח דהולד בא ממילא הבכור נוטל פי שנים, ועיין (בסק"ז) דהביא דיש חולקין המה הרא"ש וטור דסברו דאין בכור נוטל פי שנים לא בולד ולא בשבח שהשביחה גוף הפרה, ולכאורה צ"ע אמאי לא יטול פי שנים אם השביחה הפרה ונעשה שמינה ודאי אף לדידן דקי"ל כרבנן דאין בכור נוטל פי שנים אפילו בשבח דממילא מ"מ בדיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון כולי עלמא לא פליגי דנוטל פי שנים כמבואר בבא בתרא (דף קכ"ג, ועיין בפרישה דכתב דסברת הטור היא דלאו כל פרה עומדת להשביח ע"ש, ותירוצו צ"ע דהא ודאי לאו כל ארעא עומדת לאסיק שירטון ולא שכיח כלל ואפילו הכי בכור נוטל פי שנים, ולפע"ד כדי שלא יהיה דברי הטור תמוהין כל כך נוכל לתרץ דכוונת הטור היא כך דטור קאי היכא דילדה פרה אין בכור נוטל פי שנים בולד כמו כן אם היה שבח באותה פרה בגופה ג"כ אין נוטל פי שנים כיון דילדה הוי שנוי ג"כ לגוף הפרה כמו שסובר הרא"ש ב"ק (פרק הגוזל עצים) היכא דפרה היתה רקנית בשעת גזלה ונתעברה אצל הגזלן וילדה דקונה גזלן ג"כ גוף הפרה ע"ש, דהלידה הוי ג"כ שנוי על גוף הפרה, ושפיר כתב הטור היכא דילדה פרה ואח"כ היה שבח באותה פרה בגופה אין נוטל פי שנים בשבח כיון דילדה הוי שנוי גם על פרה עצמה כנ"ל, אבל היכא דלא ילדה רק פרה ונתפטמה יש לומר דמודה הטור דבכור נוטל פי שנים דהוי כמו דקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון דלכ"ע בכור נוטל פי שנים הכי נמי כן, וכן מבואר בנמוק"י דפרה ונתפטמה הוי כמו דקלא ואלים ובכור נוטל פי שנים ע"ש:
סעיף ח' (ב) שחט אחד ממכירי אביו בהמה ואח"כ מת אביו נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה, עסמ"ע (סק"ט) דאע"פ שלא הורמו המתנות עדיין בשעה שמת אביהן כמו שהורמו דמיא והיא סוגיא במס' בבא בתרא (דף קכ"ג) ת"ר הבכור נוטל פי שנים בזרוע בלחיים ובקיבה ופריך הגמ' האי הזרוע והלחיים והקיבה ה"ד ומסיק הגמרא הכא במכירי כהונה עסקינן ודאשתחיט בחיי אבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיא, וכן במסכת קדושין (דף נ"ח) נמי איתא מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין והכי קיי"ל, ולפ"ז יש ליישב תמיהת השאגת אריה על תוספות פסחים (דף נ"ח ד"ה אתיא לחם לחם) דהקשה אמאי צריך קרא דאינו יוצא בטבל תיפוק ליה דבעינן שלכם וטבל אין שלכם והביא תוספות תירוץ בשם רשב"א היכא דהוא עני ועדיין לא הפריש מעשר עני דמפריש והיא שלו ע"ש, ותמה השאגת אריה דהא סוגיא ערוכה בחולין (דף קנ"א ע"ב) דאפילו עני שבישראל מוציאין מידו מעשר עני ע"ש, ולפע"ד נראה ליישב דהא דהזהיר רחמנא לעני על מעשר עני היכא שהוא שדה שלו, אבל היכא דנתן לו אחר טבל שלא הפריש ממנו עדיין מעשר עני י"ל דעני מפריש ממנו מעשר עני והיא שלו דהא אנן קיי"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי והוי כמו שהפריש מעשר עני, והגע עצמך היכא דנתן לעני מעשר עני ונותן לו ג"כ מהחולין לאחר הפרשה ודאי זכה בשניהם וה"נ כן, וא"כ אתי שפיר דברי תוספות דאיירי דנתן לו אחר לעני טבל שלא הופרש ממנו מעשר עני דשפיר מפריש והן שלו כמו שמבואר במסכת קדושין (דף נ"ח):