דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רסא
סעיף ד' (א) המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו וכו' השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו הרי זה אבד ממונו לדעתו אע"פ שאסור לרואה דבר זה לטול לעצמו אינו זקוק להחזיר שנאמר אשר תאבד ממנו פרט למאבד מדעתו [הג"ה: [ויש אומרים דאבדה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה, עש"ך (סק"ג) דפסק כטור ורמ"א ועיין בחדושי הגרשוני דהביא סוגיא דב"ב (דף פ"ז) דמוכח דאבדה מדעת לא הוי הפקר ובקצות החשן הוכיח ג"כ מסוגיא זו דלא הוי הפקר ע"ש, ולפע"ד נראה דיש לחלק דאינו דומה לסוגיא דבבא בתרא דעד כאן לא קאמרי דאבדה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה אלא בהשליך כיסו ברשות הרבים והלך לו דמחשבתו ניכר מתוך מעשיו כיון שהשליך לרשות הרבים מסתמא אפקירי מפקר להו ומשום הכי הוי הפקר וכל הקודם זכה אבל התם גבי שולח את בנו ופונדיון וצלוחית בידו אינו ניכרת מחשבתו מתוך מעשיו דאפקורי מפקיר אדרבא שלח את בנו להביא לו שמן, בזה כ"ע מודים דלא הוי הפקר רק שאינו זקוק להחזיר דכל מקום אבדה מדעת היא אבל אינו הפקר שיוכל אחר לזכות בו: