דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רס
סעיף א' (א) המוציא בגל או בכותל ישן שאין זוכרים מי בנאו ולא הי' מימות עולם בחזקת זה שדר בו עתה וכו' הרי היא של מוצאה וכו' שאני אומר של עו"ג הקדמונים היא. בתוס' בבא מציעא (דף כ"ה ע"א) הקשה דליקני לי' חצרו לבעל הגל או לבעל הכותל ותירץ תוספות דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם ע"ש. והרא"ש שם תירץ עוד תירוץ אחר דמה שנשאר מן אמוריים לא היה לאותו שנפל הקרקע לחלקו כי השלל היה מתחלה לכל ישראל ואחר שעמד שם הרי היה כאבוד מכל ישראל ואח"כ לא יוכל לקנות לו חצרו דלא עדיפא חצרו מידו הואיל ובאיסורא אחת לידיה קודם יאוש ע"ש בהרא"ש, ולכאורה צריך עיון דמה בכך דהי' שייך לכל ישראל מ"מ סתמא קתני במתניתין משמע דאפילו לא היה מטמון גדול וא"כ לא היה מגיע במטמון זה שוה פרוטה לכל אחד מישראל ובפחות משוה פרוטה לא שייך מצות השבת אבדה כמבואר לקמן (סימן רס"ב סעיף ב') ע"ש, א"כ מיד כשזכה בקרקע היה מונח בתוכו אבדה שאין בו שוה פרוטה לכל אחד מישראל ולא שייך באיסורא אתא לידיה וא"כ קושייתם במק"ע יזכה לו מיד חצרו וצ"ע ועיין ביש"ש ב"ק (פרק ה' סימן י"ט וסימן כ') ע"ש: סעי' ט' (ב) ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו. עש"ך (סקכ"ו) וד"ק תמוהים וכן תמה הנתיבות, ועמ"ש אא"ז הגאון זצ"ל בדברי משפט (סק"ב) לישב דברי הש"ך וע' בתוספות ב"מ (דף כ"ו ד"ה אינו עובר) ע"ש: