דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רכה
סעיף ב' (א) בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל כגון שהי' המקח מטלטלין והי' גנובים או גזולין או שהיתה הקרקע גזילה וכו'. אבל אם עכום הוא שהוציא המקח מהלוקח וכו'. בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו וכו' שזה אונס ואין המוכר חייב באחריות אונס. כן מוכח בסוגיא דפרה וטלית דמתרץ הגמ' במכיר שהיא בת חמורו, וכן מבואר בכתובות (דף צ"ה) גבי את בר חד בניסן את דאין חוזר על המוכר אף שב"ד מוציאין מן הלוקח מ"מ אין יכול לחזור הלוקח על המוכר, ולפ"ז צ"ע טובא על התוספות כתובות (דף צ"ב ד"ה דינא היא) דהביא תוס' ראי' דטענינן ללקוחות מזויף דאי לא טענינן א"כ יש נפקא מיני' טובא אם ראובן משתעי עם המערער או שמעון משתעי עם המערער, וזה צ"ע מאוד דא"כ מאי קאמר הגמרא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ויצאו עליו עסיקין דינא היא דמוכר משתעי דינא עם המערער מ"ט כיון דאם טרפת מיני' עלי דידי הדר וא"כ קשה אם המוכר טוען מזויף איך יכול לחזור על המוכר דהא המוכר צווח דמזויף היא וא"כ אם המערער טרף מיני' הוי אנוס ובאחריות אונס אין יכול לחזור על המוכר דאחריות אונס לא קיבל עלי', עוד קשה שכתבו תוס' מקודם דנפקא מיני' היכא דמחל לוקח השבועה למערער, וא"כ היאך יוכל הלוקח לחזור דיכול המוכר לומר ללוקח את אפסדי' אנפשך דלא הוי לך למחול, וקושיא זו הקשה גם כן ג"כ בס' הפלאה, אמנם ראיתי בחידושי הרמב"ן המיוחס להרשב"א דכתב דבר חדש דמפרש מה דקאמר הגמרא דטרפית מיני' עלי דידי הדר כוונתו דלא ניחא לי להיות בדינא ודייני' עם לוקח שלי אודות אחריות מש"ה יכול המוכר לאישתעי דינא עם המערער, ולפי דברי הרשב"א מתירץ קושיות הנ"ל ושפיר דברי תוס':