דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רכב
סעיף א' נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי וכו' ולפיכך אם נטל הדמים משנים ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בע"כ בין שהיה מקחו בידו בין שהיו שניהם תופסין וכו' כל אחד נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפין ונוטל חצי מקח וחצי הדמים, היא פירוש הרי"ף בסוגיא ולחזי זוזי ממאן נקיט דפירש דאם איירי דמקח ביד מוכר מוכר נאמן ועל זה תירץ הגמרא דמוכר לא ידע ממי מדעתו וממי בעל כרחו פסקינן הכא דיחלוקו בשבועה ועיין בתומים (סימן קנ"ח) דהקשה כיון דמקח בידו והא הוי ידוע למוכר שאינו של שניהם כי לא קבל רק מאחד מדעתי' ואין החלוקה יכולה להיות אמת והיינו הך דנפקד ואמאי יחלוקו. ולפע"ד נראה לתרץ דהא לכאורה קשה לפירוש הרי"ף דאיירי דמקחו בידו ואמר לחד מדעתי ומחד נקט בעל כרחו א"כ מאי מתרץ הגמרא אפילו תימא בן ננס הא גבי חנוני ודחי איכא שבועת שוא הכא איכא למימר דליכא שבועת שוא אימור בהדי הדדי אגביהה דהא להרי"ף דפירש דמוכר נאמן והא אמר מחד מדעתיה ומחד בע"כ וכשנשבעין שניהם דנתרצה להם הא הכא ג"כ איכא שבועת שוא אך ראיתי שהביא האסיפת זקנים בשם הרשב"א ואח"כ הביא דברי הרמב"ן דפירש על תירץ הגמרא חד מדעתיה ומחד בעל כרחך דהיינו דאמר מי שיתן מעות ראשון יקנה, ושניהם זרקו יחד לתוך חיקו והוא לא נתכוין למכור לשניהם ואינו יודע מי קדם בנתינת המעות ואפשר שהגיע לידו בבת אחת וממילא שניהם קונים ושפיר מתרץ הגמרא אפילו לבן ננס ליכא ודאי שבועת שוא ולפ"ז ממילא החלוקה יכולה להיות אמת דהגיע המעות לחיקו משניהם בבת אחת ומיושב קושיית התומים:
סעיף ד' בהג"ה (ב) יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואינו יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן. עש"ך (סק"ח) הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה והג"א פרק המפקיד גבי מרי בר איסק חולק בהדיא על דין זה, ולפע"ד נראה דהרמ"א הוציא דין זה מסוגיא דקדושין (דף ס"ג) דאם אמר האב קדשתי את בתי ואינו יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דקי"ל דנאמן אף לכנוס וכתב רש"י הטעם דלא חציף לשקר דמירתת דלמא מכחיש אותו ויאמר ידענא דלא את יהיב קדושין ע"ש, א"כ הכא גבי מכירה שייך ג"כ לומר דירא לומר אני הלוקח דמוכר ידע דלא לקחה ונראה כגנב משום הכי פסק הרמ"א דנאמן לומר אני הלוקח אבל היכא דלא שייך מרתת י"ל דהרמ"א מודה דאינו נאמן והתם גבי מרי בר איסק דלא שייך מרתת דיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן שפיר אינו נאמן א"כ י"ל דהג"א נמי איירי היכא דליכא מרתת משום הכי סובר דאינו נאמן ואם כן בטלה מחלוקת: