דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן ריח
סעיף ז' (א) האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל אם פיחת כל שהיא מנכה לו מן הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר לו, עסמ"ע (ס"ק כ"ז) שמשמעות לשון זה הוא שמוכר לו בית כור בצמצום כמו שמודדין בחבל וכו' משא"כ כשא"ל בית כור עפר סתם דאם חסר או יתיר יכולים לבטל וכו' עכ"ל, וזו סברת הר"ן קדושין פרק האיש מקדש דמש"ה אמרינן היכא דפוחת כל שהוא ינכה דאף דאמר רבא כל דבר שבמדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר והיכא דלא אפשר להשלים בטל לגמרי, הכא לא בטל משום דאמר מדה בחבל עיקר קפידא היא שיעלה לחשבון שלא יהי' מחילה ע"ש, ולכאורה קשה לתירץ הר"ן מה פשט הגמ' ב"ב (דף ק"ג) דאם אמר בית כור סתם כחסר ויתיר דמי ממתניתין מדקתני בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל מכלל דסתם כחסר ויתיר דמי, ולתירץ הר"ן הנ"ל מאי ראי' ממתניתין דלמא לעולם אפי' בבית כור סתם דוקא בית כור שלם קאמר והאי דקתני במתני' דוקא מדה בחבל דדוקא אם אמר מדה בחבל הדין הוא דפיחת כל שהוא או הותיר כ"ש יחזיר אבל בבית כור סתם ולא אמר מדה בחבל אין הדין כן אלא ביטול מקח היא אבל לפי תירץ של תוס' ב"ב שם ניחא שפי' דמתחילה הי' נמי יודע שאינו מיכוון לגמרי שלא יהי' פחות או יותר שפיר פשט הגמרא ממתניתין: