דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קצו
סעיף ג' (א) כיצד התיר לו מנעלו או שהגעיל לו מנעלו וכו' או הגביה את רבו קנה ויש אומרים שהה"ד אם הגביהו רבו. בטור פסק היכא דהגביה רבו את העבד דלא קנה כתנא קמא דר' שמעון בסוגיא דקידושין (דף כ"ב) ולכאורה צ"ע הא הגבהה היא קנין עדיף ממשיכה כמבואר בכמה מקומות בש"ס וכיון דקי"ל דמשיכה קונה בעבד כנעני כל שכן בהגבהה וכן הביאו הרשב"א והר"ן ראי' זו דקיי"ל כר"ש דאם הגביה הרב את העבד דקנאו ע"ש ברשב"א קדושין בסוגיא הנ"ל וגם בספר קרבן נתנאל הקשה כן ע"ש, ולפע"ד נראה ליישב דברי הטור בטוב טעם דעיקר כוונת הטור דודאי במקום דמשיכה קונה דהיינו בסימטא או בחצר של שניהם ודאי הגבהה קונה דק"ו היא השתא דמשיכה קונה כ"ש הגבהה, אך אם עבד עומד ברשות מוכר דקיי"ל דמשיכה אינו קונה ברשות מוכר אבל הגבהה קונה אף ברשות מוכר בזה פסק הטור כת"ק דר"ש היכא דרב הגביה את העבד דלא קנה דהא הסמ"ע כתב (בסימן קצ"ז ס"ק ג') הטעם דהגבהה קונה בכל מקום דמה שמגביה בידו כאלו מונח ברשותו וביתו ע"ש ומבואר בתוס' ב"ק (דף י"ב) דאין עבד נקנה אם עומד בחצירו מטעם חצר ע"ש, ולפ"ז שפיר פסק הטור כשמואל דמשיכה קונה בעבד כנעני וכל שכן הגבהה דקונה, וזה דוקא בסימטא או בחצר של שניהם אבל במקום שאין משיכה קונה הגבהה גם כן אין קונה בעבד כנעני מטעם הנ"ל, וקצת יש ראי' לדברי דהא הגמרא בקידושין דף הנ"ל) הקשה על שמואל דסובר דמשיכה קונה בעבד כנעני אמאי לא קתני משיכה ואם נאמר דשמואל סובר כר"ש אבל לרבנן משיכה אינה קונה מאי הקשה הגמ' דהא יש לומר דברייתא אתיא כרבנן ולכך לא קתני משיכה ולפי הנ"ל אתי שפיר, ואין לתרץ דכוונת הטור דמש"ה לא קנה אם הגביה הרב את העבד משום דאין דרכו לקנות עבד בהגבהה דהא מבואר בטור ומחבר (סימן קצ"ח) דהגבהה קונה אפילו אין דרכו להגביה, ועיין ביורה דעה (סימן רס"ז) פסק המחבר ג"כ כטור דאם הגביה הרב את העבד דלא קנאו: