דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קצה
סעיף א' (א) בקנין כיצד יתן למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי וכו'. בתוס' בבא מציעא (דף מ"ו ד"ה שמע מינה) כתבו דגבי קנין סידור לא חששו שמא יאמר לו נשרף וכו' דכיון דלא קיבל המוכר המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו המעות, והר"ן ב"מ שם הביא ג"כ תירץ זה של תוס' ע"ש, ולכאורה צ"ע דברי ר"ן בקידושין (דף כ"ו) דכתב על מתניתין נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה כתב הר"ן דהא ודאי לא אתא למעוטי אלא קנין דנכסים שיש להם אחריות דהיינו כסף ושטר וחזקה דאינו קונה במטלטלין אבל הכי נמי דנקנית בהגבה ומסירה, וכתב הר"ן ז"ל הטעם דכמו שאם משכה מרשות מוכר לא שייך חשש נשרף חיטך כמו כן גבי מסירה והגבהה דהוי לי' להוציא ולהכניס לביתו ואי ממנע ולא עביד איהו דאפסיד אנפשי ועוד דמסירה אינו קונה רק ברשות הרבים או בחצר שאינו של שניהם לא שייך זה ע"ש, וקשה דלמה צריך הר"ן לזה דהא תוס' והר"ן הנ"ל הקשו ג"כ דיש חשש דיאמר נשרף חיטך בעליי' ותירצו דכיון דלא. קיבל עדיין המוכר המעות טרח ומציל, וא"כ ה"נ אם קונה הלוקח את החפץ בהגבהה או במסירה יטרח המוכר להציל, ואין לומר כיון דלפעמים נותן הלוקח דמים למוכר קודם הגבהה או מסירה דכאן יש חשש נשרפו חיטך, זה אינו דפשיטא דאין מבטלין קנין הגבהה או מסירה בשביל מעות שנתן דדי אם חכמים עקרוהו לקנין מעות אבל לא גרע אם נתן מעות ועשה קנין הגבהה או מסירה דדל מהכא קנין מעות יש כאן הגבהה או מסירה וצ"ע:
סעיף י"א (ב) אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אף על פי שעשו עבירה קנו. היא מתניתין ביצה (דף ל"ו) ועיין רש"י ותוס' שם רש"י סובר דאפילו במצוה גמורה אפ"ה אין מקדשין בשבת ויו"ט ור"ת סובר היכא דלית לי' אשה ובנים מקדשין ע"ש וער"ן כתובות דהביא בשם ירושלמי אילן דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעוד יום כדי שלא יהי' כקונה קנין בשבת אלמא אפילו במקום מצוה לא התירו, שאני נשואין דהוי מילתא דפרהסיא טובא אבל בלא"ה אפשר שרי ע"ש, ולפ"ז יש ליישב קושיית בית שמואל באבן העזר (סימן ס"ד) דפסק המחבר כירושלמי הובא בתוס' מסכת ביצה ומס' יומא דאלמנה אין חופה קונה כמו בתולה ע"ש, לפ"ז לשיטת הרמב"ם גבי בתולה צריך להיות יחוד הראוי לביאה ממילא גבי אלמנה צריך ביאה ולמה כתב המחבר צריך להתייחד עמה קודם שבת ע"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דאם יתייחד עמה יכול להיות שבעל אף אם לא בעל מכל מקום כיון דליכא מלתא בפרהסיא מותר משום מצוה וכסברת הר"ן הנ"ל: