דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קפג
סעיף ב' (א) הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי וכו' [הג"ה] ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחד הואיל והיא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה למשלח ולא יכול לחזור בו. לכאורה קשה הא פסקינן באה"ע (סימן ל"ז סעיף ט"ו) המקדש בתו סתם או שאמר אחת מבנותיך מקודשת לי אין הבוגרת בכלל אפילו נתנה לו רשות לקבל קדושיה ודוקא דשויתי' שליח לקבל קדושין סתם ולא אמרה מפלוני אבל אמרה מפלוני גם הבוגרת היא ספק מקודשת, א"כ אמאי פסקינן הכא דבקרקע מיוחד ודאי משלח קונה ושם באה"ע פסקי' דהוי בוגרת ספק מקודשת אפילו כי אמרה מפלוני, ובבית שמואל שם הקשה ג"כ קושיא זו וע"ש מה שתי', ולפע"ד נראה לתרץ דהתם גבי קידושין יש לכל בת חזקת פנוי' משום הכי אף אם אמרה הבוגרת לקבל קדושי' מפלוני אינו אלא ספק קדושין דמשום דאמרה לקבל מפלוני בשבילה והוא יקבל בשביל בת אחרת דהיא מנהג רמאות ושארית ישראל לא יעשו עולה, בשביל זה לא נוכל להפקיע חזקת פנוי' משום הכי אינה אלא ספק מקודשת אבל כאן אם אמר המשלח לשליח לקנות לו קרקע פלוני א"כ אזיל ליה חזקת מרא קמא דמוכר דממנ"פ יצאה מרשות מוכר לרשות המשלח או לרשות השליח מש"ה אמרינן דאם סיים לו לקנות לו קרקע מיוחד מסתמא קנה השליח בשביל משלח דשארית ישראל לא יעשו עולה:
ב בש"ך (ס"ק ב') הביא בשם רבינו ירוחם דאם קנה במעותיו ומתכוין לזכות לחבירו לא קנה חבירו אפי' אמר בפני עדים לצורך חברי אני קונה במעותי אפ"ה לא קנה חבירו אא"כ הודיעו למוכר והב"י חולק עליו והש"ך הסכים לדברי הרי"ו ע"ש ולפע"ד נ"ל ראי' לדברי ב"י מדברי תוס' ב"מ (דף ע"ג ע"א) ת"ר המוליך חבילה וכו' החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששין ובתוס' (ד"ה החמרין) פירשו דאחריות הדרך בחזירתם עם התבואה ממקום הזול הי' על בעל הבית והחמרין היו משתכרין במעות בהליכה ממקום היוקר בשום סחורה אפ"ה מותר דניחא להו דמגלו להו תרעא או מוזלו גבייהו ע"ש, ולפי שיטות הרי"ו וש"ך מכל מקום בעל הבית לא קנה א"כ היא ריבית בשביל הלואה שמוכרים סחורה במקום היוקר כבמקום הזול ודוחק לומר שהחמרין מודיעים למוכרין במקום הזול שקנה לצורך פלוני אלא מוכח כשיטת הב"י כיון שמתכוין שפלוני יקנה בקנינו קנה פלוני, ואפשר דהתם איירי שעשה שלוחים לקנות להם סחורה כבמקום הזול דבזה כולי עלמא מודים דקנה המשלח ועיין לקמן (סעיף ד'):