אור ברסלב
דברי התורה סימן קפב

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן קפב

סימן קפא

סעיף א' בהג"ה בכל דבר שלוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה וכו' ודוקא שהשליח בר חיובא אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפילו לדבר עברה, מבואר במסכת מכות (כ"ב ע"ב) במשנה דכשהוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו ובמסכת בבא קמא (דף ל"ב ע"ב) אוקמיה דטעה במנינא, ובקצות החשן (בסימן שמ"ח) הקשה כיון דטעי דיינא גופיה א"כ שליח ב"ד אמאי גולה כיון דאינו אלא שליח וב"ד היא המשלחו וכיון דהשליח שוגג אמרינן יש שליח לדב"ע כמבואר בתוס' קדושין (מ"ב ע"ב ד"ה אמאי) אם כן יתחייבו הדיינים גלות ואע"ג דמשלח נמי לא ידע מוכח מתוס' שם דיש שליח לדבר עברה ע"ש, ולפע"ד נראה לתרץ קושייתו דהא הרמב"ם (פרק ב' מרוצח ושמירת הנפש הלכה ב' ג') כתב וז"ל אבל השוכר הורג להרוג את חברו או שלח עבדו וכו' כל אחד מאלו שופך דמים היא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד, ומניין שכן היא הדין שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך זה הורג בעצמו שלא ע"י שליח ומפרש התם ג"כ טעם דאם הרג ע"י שליח או ע"י עבדו אין בהם מיתות ב"ד דכתיב מיד האדם ומיד איש את אחיו זה השוכר אחרים להרוג את חברו וכתיב ביה אדרוש דהיינו מיתה בידי שמים ועיין בכסף משנה שם, ולכאורה אמאי לא כתב הרמב"ם הטעם המבואר במסכת קדושין (דף מ"ב) דאין שליח לדבר עברה. או משום דהוי שני כתובים או משום דגלי רחמנא גבי שחוטי חוץ דם יחשב ע"ש, על כן נ"ל דהרמב"ם איירי בכה"ג שסובר השליח שמותר להרוג פלוני דהיינו ששליח היה סובר שב"ד גמרו הדין על פלוני להרוג או ששליח סבור שהוא מסור (וע' בסי' שפ"ח סעיף י') א"כ לא שייך אין שליח לדבר עברה [דגם הרמב"ם ס"ל כשטת תוס' הנ"ל דכשהשליח שוגג אמרינן יש שליח לדב"ע] ולכן חידש הרמב"ם דמ"מ גבי רוצח לא מחייב שולחו מיתת ב"ד עד שיהרוג הוא עצמו דגזירת הכתוב היא מהפסוקים שהביא, ולפ"ז כיון דגלי רחמנא דגבי מיתה המשלח פטור בכל ענין אפילו היכא ששליח היה סביר שאין עברה לפ"ז גבי גלות ג"כ לא נוכל לחייב את המשלח דגלות הוי כעין מיתה דכיון דאם יצא רוצח חוץ לתחום מותר גואל הדם להרוג אותו, וכעין שכתב הריטב"א ריש מסכת מכות דמשום הכי אין חיוב גלות ע"פ עצמו שהרי יש חיוב מיתה כנ"ל, משום הכי גבי הוסיף לו רצועה אחת הרי זה גולה ע"י ולא שייך שליחות כנ"ל ועיין בנתיבות (סימן שמ"ח):

ב אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפילו לדבר עבירה. מקור דין זה הוא בב"מ (דף י' ע"ב) וילפינן מחצר דגניבה, דלמ"ד חצר משום שליחות אתרבאי הק' הגמרא אמאי חצר קונה גניבה הא אין שליח לד"ע ומשני משום דאינו ב"ח, ולכאורה ק' אי אמרינן חצר משום שליחות אתרבאי היכי מהני חצר בגניבה הא בעינן שלוחו של בעל הממון, בשלמא אי אמרינן חצר איתרבאי משום יד שפיר אף דאינו עומד בצידו מכל מקום קנה כמו שכתב הנימוק"י ב"מ בסוגיא דחצר דהוי כמו יד אריכתא אבל למ"ד דחצר משום שליחות איתרבאי אמאי מהני הא בעינן שליח של בעל הממון, תירץ חדושי הר"ן וכן הביא האסיפת זקנים דמכל מקום קנה מטעם תקנת חכמים ע"ש היטב, מכל מקום קשיא מאי יוכל לתרץ בגניבה היאך חצר מחייב הגנב דהא בעינן חצר של בעל הממון, אבל נראה לי דהא גנב באמת אינו קונה גניבה רק לחומרא לענין חויב אונסין ובזה לא בעי' שליח של בעל הממון, ועיין באס"ז ב"מ (דף ק"ב) בשם הריטב"א דדוקא בגניבה בלחוד הוא דרבי רחמנא חיוב כפל ע"י חצרו ע"ש, לפ"ז יתיישב היטב לפע"ד סוגיא דגיטין פרק הזורק (דף ע"ז) דשם קאמר צריכא תרי קראי גבי גט וגניבה וקאמר הגמ' שם דאי אשמעינן גניבה משום דקנסי רחמנא, ולכאורה ק' דהא מחצר של גניבה לא שמעינן דחצר היא משום יד די"ל דקונה משום שליחות כמו שכתב רש"י בב"מ (דף י"א) ובתוס' שם (דף י' ע"ב ד"ה ואי משום שליחות) ע"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דס"ד דגמרא דע"כ חצר דגניבה ג"כ מטעם יד דאי משום שליחות הא בעי שליח של בעל הממון והיאך חצר קונה הגניבה, על זה תירץ הגמ' גבי גניבה קנסא רחמנא, וממילא י"ל דחצר דגניבה דאינו קונה רק לענין חייב כפל ואונסין אין צריך שליחות של בעל הממון, ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה דכתב (בסימן זה סק"א) דבשחרור אין צריך שלוח של בעל הממון כמו גבי גט והביא בשם אאמ"ו זצ"ל ראי' לזה מדברי הר"ן גיטין (דף י"א) בסוגי' דתופס לבע"ח, (וכן הביא ראי' זו בתפארת ירושלים ב"מ (אות ט') ובזה צדקו דברי הנו"ב קמא (ח' אעה"ז) ולאפוקי מדעת קצוה"ח (בסי' זה) ותשו' רעק"א זי"ע (בסימן קצ"ד) דנקטו בפשיטות דגם בשחרור בעינן שלוחו דבעה"מ]:

ג בש"ך (ס"ק א') פוסק כרב סמא דהכל תלוי בין אם השליח עושה מדעתו או בע"כ ותמה על הנימוק"י בבא מציעא דכתב דהיכא דאמר לקטן שאין לו יד כלל שאין מבחין בין צרור לאגוז הוי כחצר לחייב שולחו והש"ך תמה על זה דהא מ"מ אין שליחות לקטן וכמבואר במתניתין ב"ק השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ועיין בתוס' ב"מ (דף יוד) דטעמא משום דלאו בני שליחות נינהו ע"ש, ולפע"ד כדי שלא יהיו דברי הנמוקי יוסף תמוהים כ"כ יש לומר דהא הרא"ש מס' קידושין (דף ט') כתב דבר חדש דהא דאין שליחות לקטן היינו כשעשה שליח לזכות לאחר אבל בקדושי קטנה שהיא זוכית לעצמה בשליחות אביה מהני שליחות וכן כתב הרא"ש שם (דף י"ט) ע"ש, ולפי זה יש לומר דכוונת הנימוק"י היכא דאמר לקטן טול לעצמך דבר השייך לפלוני דבכה"ג סובר הרא"ש דמהני שליחות לקטן ולזה נתכוין הנימוק"י, אבל בשולח את הבערה דלא שייך זכה טול לעצמך שפיר אין שליחות לקטן:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה