דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קפא
סעי' ב' (א) היו שני שותפים והציל אחד מהם הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הרי זה חלק מחבירו והציל לעצמו [הג"ה] ואם אמר שהציל לעצמו ואין לו עדים נשבע על כך ומחזיק לעצמו במשנה למלך (פרק י"ב מגזלה ואבידה) תמה על הרמ"א דהא (בסימן רצ"ב) פסק דהיכא דהשתמש בפקדון של חבירו צריך להביא ראיה דאמר קודם תשמיש דלעצמו הוא משתמש, ואמאי נאמן הכא בשבועה שאמר שהציל לעצמו ע"ש, ולפע"ד נראה לתרץ דברי הרמ"א דהכא הא איירי באין יכול להציל וכיון דאין יכול להציל א"כ הפקרא היא וממילא יצא מרשותם משום הכי נאמן בשבועה לומר דאמר לעצמי אני מציל אבל התם אדרבה כיון דהוא משתמש בפקדון של חברו ושייך הריוח לבעל המעות רק דהוא אימר שהוציא רשות בעלים שאמר קודם תשמיש לעצמי אני משתמש הלכך צריך להביא ראיה שאמר כן כיון דיש לבעלים חזקת מרא קמא כמו שמצינו גבי דברים העשוים להשאיל ולהשכיר שאין נאמן לומר לקוח משום חזקת מרא קמא אח"כ ראיתי בים של שלמה ב"ק (פרק י' סימן מ"ד) דהקשה אמאי סובר המרדכי דנאמן בשבועה כיון דהסחורה שייך לשיירא ותירץ כיון דבא ליד גייס א"כ אין לבעלים ראשונים חזקת מרא קמא ע"ש, ע"כ יכול לומר בשבועה לעצמי הצלתי כנ"ל:
הלכות שלוחין: