דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קמט
סעי' י"ד (א) כותי שאכל כמה שנים קרקע הידוע כישראל וכו' תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה [סעיף ט"ו] ישראל שקנה מכותי קרקע הידוע שהיה של ישראל דינו כמותו ואין אכילתו ראיה. עש"ך (סקי"ג) דמשום הכי אפילו מישראל שקנה מכותי נוטל המערער ג"כ בלא שבועה כיון דכותי נוגע בדבר וכמבואר לעיל ברמ"א (סימן ע"ה) כשהיא ע"פ אחד שהוא נוגע אין משביעין ע"ש לכאורה נלפע"ד דאין ראיה משם דהתם נוגע. הוא ובעל דבר אינו יודע משום הכי א משביעין אבל כותי כשאמר לישראל קודם שמכר שקנה קרקע זו מישראל שפיר י"ל דצריך לשבע היסת נגד הלוקח ישראל וכשטת הראב"ד וכמו שטוען היורש אבא אמר לי שיש לו מנה בידך דמבואר (בסימן ע"ה סעיף כ"א) דהפוסקים סוברים דצריך לשבע ע"ש כיון דתבע מכח בעל דבר ע"ש הכי נמי כן אלא בעיקר דינו דהראב"ד צ"ע כמו שהשיג המגיד משנה הובא בסמ"ע (סקכ"ג) ולפע"ד י"ל דטעם של הראב"ד הוא דהא מבואר בבעה"ת (שער ז') דמשום הכי כופר הכל צריך לשבע היסת משום חזקה אין אדם תובע ומשום להפיס דעתו ועמ"ש בזה (בסימן פ"ז סק"ו ובסי' ק"מ סק"א) ולפ"ז שפיר דגבי כותי לא הוצרכו חכמים להפיסו וזה דוקא היכא דאין הפסד לישראל אבל היכא דלקח ישראל הקרקע מכותי שפיר צריך המערער לשבע כיון דיש הפסד לישראל בכך ועיין:
סעי' י"ט (ב) אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל כיצד וכו' עד שיאכל ג' שנים רצופות אחר שהגדיל [הג"ה] ויש אומרים דאינה חזקה דהואיל וירד לשדה כשהיה קטן לא ידע שהיתה שלו שימחה עסמ"ע (סקכ"ט) דאפילו החזיק ג' שנים אחר שהגדיל אינה חזקה ע"ש ועיין במשנה למלך (פרק י"ד מטוען ה"ו) דפירש בכוונת הרמב"ם דכתב טען אתה מכרת לי דכוונתו כשהגדיל דהא קטן אין יכול למכור קרקע עד שיגדיל ע"ש ולכאורה קשה דהא המחבר הביא ג"כ לשון הרמב"ם דטען אתה נתת לי אתה מכרתי לי ואם אמר אתה מכרת לי א"כ אמאי קאמר המחבר דאם אכל ג' שנים אחר שהגדיל דמהני דהא כולי עלמא יודעים דאכל קודם וא"ת מתחלה נחית לקרקע שלא בתורת מכר לא מהני אח"כ שני חזקה כמבואר לקמן (סימן ק"ן) ע"ש ועיין רמב"ן בבא בתרא (דף ל"ט ד"ה כיון שמיחה) דהביא ג"כ הטעם דאין מחזיקין בנכסי קטן אפילו החזיק שני חזקה אחר שהגדיל דכיון בתחלה לא היה שלו ע"ש וצ"ע: