דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קמח
סעיף ב' (א) וכן אם היו ד' השדות לאיש אחד שקנה אותן מארבעה אין לו עליו דרך שהרי אומר לו עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור על אחד מהם ואני קניתי מכל אחד זכות שיש לו יש להסתפק היכא דירש יורש אחד מהמקיפים א"כ י"ל דהכא לא שייך לומר אי שתקית שתקית ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו בשלמא גבי לוקח בשעה שמטא לידו זכה מכח אי שתקית אבל גבי ירושה בשעה שמטא לידו אין בעלים קיימים ושפיר צריך ליתן לו דרך דיכיל לומר דרכי גבך דלא שייך לומר אי שתקית ולא לחנם נקט הגמרא סברא אי שתקית או דלמא אפשר דעיקר כוונת הש"ס משום מה מכר ראשון כל זכות שיש לו בה א"כ אפילו בירושה יורש ג"כ כל זכות שתבא לידו ויכול לדחות אותו מן הדרך וצריך עיון:
ב ואם החזיק בדרך בדין חזקה ואומר היא דרכי אין מסלקין אותו אלא בראיה ברורה. עש"ך סק"ג דכתב דקאי אכל הסימן ואפילו הכי לא בעי חזקת ג' שנים אלא כיון שהוא מוחזק וטוען ברי הו"ל אינך מוציא וכיון שטוענין שמא אין יכולין להוציא אלא בראיה ברורה ע"ש ונראה דלא פליג על הסמ"ע דגם הש"ך מודה דלדברי הכ"מ דאיירי דהחזיק בו בע"כ ודאי לא קאי אלא אמאי דסמוך ליה אלא איירי דהחזיק בו ברשות בעל השדה דלא מחה וכיון דהוא טוען ברי וסבר שבודאי דרכו היא ואח"כ כשראה שגם אחרים מסופקים שמא יש דרך אצלם ובא וערער וטוען מה חזית דיש דרך אצלי שמא אצל אחרים הוא שפיר סובר הש"ך כיון דהוא מוחזק ה"ל אידך מוציא ואין יכול להוציא מתחת ידו אלא בראיה ברורה ולפי זה לא קשה קושיית נתיבות המשפט כנ"ל בכוונת הש"ך ועיין: