אור ברסלב
דברי התורה סימן קלח

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן קלח

סימן קלז

סעי' א' (א) שנים שהיו אוחזים בכלי אחד וכו' או יושבים בצד ערימה של חטים המונחים בסימטא וכו' זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי כל אחד מהם נשבע וכו' ויחלוקו בנתיבות המשפט (סק"א) תמה דהא תוס' ב"מ בסוגיא דרכוב ומנהיג כתבו דאם רכוב אינו קונה דלא הוי ג"כ מוחזק וא"כ מהכ"ת יהיו יושבין מוחזקין הא אין בישיבה קנין ותירץ דמיירי דמונח בד' אמות ע"ש ולא נראה כן מלשון הטור לקמן (סימן קל"ט) וגם מלשון המחבר לא משמע כן ולפע"ד י"ל דהא מבואר בתוס' קדושין (דף כ"ה ע"ב סד"ה בהמה גסה) בשם רבינו חיים היכא דמונח כלי בסימטא להיות שם לפי שעה הוי מקום סמטא כחצרו ע"ש וכן מבואר בנמוק"י ב"מ בסוגיא דראה את המציאה דמקום הכלי קנוי לבעל הכלי ע"ש ולפ"ז יש לומר דהכא טוען כל אחד שחטים שלו הן שקנה וא"כ לפי טענתו הניח שם לפי שעה הרי היא כחצרו ומונחים בחצר וכיון, דיושבים בצד ערימה משתמר על ידם משום הכי נקראו מוחזקים ויחלוקו אבל גבי רכוב אף לפי טענתו השתא לא הוי מוחזק משום הכי אינו נאמן ואחר יכול לחטוף מידו ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה וע' בב"ח לקמן (סימן קל"ט) דכתב דיושבים בצד ערימה דנקט לגלות שמונח בסימטא מכחם ע"ש:

ב ויחלוקו עסמ"ע (סק"ו) דהביא מחלוקת בין הפוסקים היכא דכל אחד טען אני ארגתיה לרש"י ורמב"ן כיון דודאי רמאי] יהא מונח ור"י והרא"ש סוברים כיון דהחלוקה יכולה להיות אמת] דגם בזה יחלוקו ודיעות האלו הובאו בטור ומדסתם המחבר משמע דסובר כר"י והרא"ש דיחלוקו ע"ש ולכאורה קשה דהא לקמן (סימן רס"ז סעיף ח') באו שנים זה נתן סימני האבדה וזה נתן סימנים יהא מונח אמאי הא נפקד תופס בחזקת שניהם כמבואר בתוס' ריש ב"מ [והרי החלוקה יכולה להיות אמת] ואמאי לא יחלוקו וכן ראיתי שהקשה בחדושי ב"מ מהגאון מאור הגולה מוה' עקיבא איגר זצלל"ה ולפע"ד יש לחלק בפשטות דהא הכא לא שייך לומר חזקה מה שביד אדם הרי הוא שלו דאדרבא דהא שניהם תופסים משום הכי אמרינן יחלוקו אבל התם ודאי אין דרך שנפל הטלית מיד שניהם דזה לא שכיח כלל בודאי מיד אחד נפל וא"כ מזה שנפל היא בחזקת ששלו הוא דהא חזקה מה שבידו בחזקת שלו לבדו היא משום הכי לא אמרינן יחלוקו וכעין סברא זו כתוב בתוס' ב"מ (דף ב' ד"ה ויחלוקו) וז"ל ובמנה אין דרך שיקנה עיין שם. וה"נ כסברא הנ"ל ובתפארת ירושלים שם מתרץ דאם ננקוט דהחלוקה אמת והם שותפין בזה א"כ שניהם רמאים דכ"א אומר דכולה שלו ולרמאי לא מהדרינן אבדה אפילו בסימן מובהק כמבואר ברמב"ם ושוב יש לחוש דלמא מאינש דעלמא נפל דהא המוצא אבדה מחויב להשתדל שינתן האבדה לבעליו מפני שהוא שומר אבדה וכמ"ש רש"י בבא מציעא (כ"ז ע"ב ד"ה היכי מהדרינן) עיין שם:

סעי' ח' בהגה (ב) ויש אומרים דאם אמר שחטפה ממנו נאמן ויחלוקו ולכן אם אמר שכרתיה לו בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים נאמן במגו שהיה אומר חטפה ממני. לכאורה קשה דהא הוי מגו להוציא ופסקינן לעיל (סימן פ"ב סעיף י"ב) דלא מהני ע"ש וכן קשה על הסמ"ע דהביא בסימן זה מגו להוציא ל"א [בשלמא על שורש הדין ב' דמקורו מרמב"ן ורשב"א ל"ק דהא הם ס"ל דאמרינן מגו א' להוציא אבל על הרמ"א וסמ"ע תקשי] ואפשר דכוונת הרמ"א היכא דחזר ותקפה ממנו דלא מהני וכן מבואר בש"ך (סקי"א) ע"ש בזה שפיר היכא דטען סתם שכרתיה אינו נאמן דאנן סהדי דלא מוגיר ליה בלא סהדי דעד השתא חשיד ליה בגזלן אבל היכא דטעין שכרתיה בפני פלוני ופלוני נאמן במגו חטפה ממני דהשתא לא הוי מגו להוציא דהא מוחזק בה:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה