דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קכט
סעיף א' (א) המלוה את חברו ואחר שהלוהו אמר לו אחר אני ערב או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח ואני ערב וכו'. עסמ"ע (סק"ב) דאמר לו הנח לו עתה ואם לא יתן לך לאחר זמן אני אתננו לך אבל אם פטרו לגמרי מבואר לקמן דהוי כערב בשעת מתן מעות וכן כתב הש"ך (סק"א) ע"ש שהביא ראיה מתשובת הרשב"א ע"ש ולפע"ד צ"ע ודאי אם אמר הנח לו ואני אתן לך שפיר דפטור לגמרי והוא נעשה בע"ת למלוה כמו ערב בשעת מתן מעות ונשתעבד אבל הכא דאמר הנח ואני ערב מוכח להדיא שאין כוונתו שיפטר לגמרי דאם הי' כוונתו שיפטר לגמרי לא שייך לומר לשון ערב כי הוא לבדו נעשה בע"ח וראי' לזה דהא אפי' בנשא ונתן ביד סובר הרמ"ה היכא דקאמר בלשון ערבות להשתעבד ללוה נמי מתכוין כמבואר בטור (סעיף כ"ב) אף דהרי"ף חולק על הרמ"ה אבל הכא מודה ועיין (סעיף י"ט) וכן נראה לקמן (סעיף כ') היכא דאמר אני ערב דלא לפטור את הלוה נתכווין ע"ש ועיין מס' ב"ב (דף קע"ד) דלשון ערבות אפילו לר"י לא הוי אלא ערב בלבד ע"ש:
סעי' ה' בהג"ה (ב) מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב י"א דהוי כערב בשעת מתן מעות ויש חולקין. עש"ך (ס"ק ט"ו) דהרי"ו (נתיב ט"ו ח"א) דייק לי' מתוס' גיטין פרק הניזקין (דף נון) דערב דכתובה לאחר נשואין משתעבד, ועיין תוס' ב"ב (דף קע"ד ד"ה בר מערב דכתובה) דהקשה אמאי לא פריך הגמ' ממתניתין וכן הי' רשב"ג אומר הערב לאשה בכתובתה והי' בעלה מגרשה ידירנה הנאה תיפוק לי' דערב דכתובה לא משתעבד אלא ודאי ערב דכתובה משתעבד ע"ש ובספר תורת חיים תי' על קושיית תוס' דממתניתין לא מצי למפרך די"ל דאיירי לאחר נשואין השתעבד כמבואר בתוס' גיטין פרק הניזקין הנ"ל, ולפע"ד נראה דאי אפשר לומר כתירוצו דמתניתין איירי דהשתעבד לאחר נשואין דאם כן קשה אמאי קאמר רשב"ג ידירנה הנאה שמא עשו קנוניא על הערב דהא במסכת ערכין (דף כ"ג) קאמר הגמרא דמש"ה גבי כתובה ידירנה הנאה כיון דמצוה עביד ע"ש וא"כ אי איירי דהשתעבד לאחר נשואין אמאי צריך לדור הנאה דהא לא עביד מצוה אלא ע"כ מתניתין איירי קודם נשואין ושפיר הקשה תוס' דהוי מצי למפרך ממתניתין:
סעי' ט"ו בהג"ה (ג) ואין הלוה נאמן פרעתי לו דה"ל לקבלן להתנות. עש"ך (ס"ק ל"ב) דהביא בשם הרב המגיד ובעה"ת דחולקים על זה ע"ש, ולפע"ד יש להליץ בעד הרמ"א דטעם של רמ"א הוא דבשלמא ערב פטור אי טעין הלוה פרעתי דהא ערב לא התחייב את עצמו רק בתנאי שאם לא יוכל להוציא מיד לוה יפרע הוא ואם כן שפיר היכא דלוה טוען פרעתי אף דערב אינו יודע אם האמת אתו מכל מקים ספק הוא אם נתקיים התנאי דאינו יכול להוציא מיד לוה או לא והוי כאומר א"י אם הלויתיני דפטור כיון דספק הוא אם נתקיים התנאי דאינו יכול להוציא ומחויב ערב או לא נתקיים התנאי ואינו מחויב כמבואר בשיטה מקובצת ב"מ בשם הרמב"ן וריטב"א בסוגיא דשאלה ושכירות ע"ש [וכן ס"ל להר"ן קידושין דף ס"א ע"ש וטעמו מבואר באחרונים דס"ל דטעמא דא"י א"פ הוא משום חזקת חיוב ובו"ש ולא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי ולכן בתנאי דמספקינן בעיקר החיוב פטור ועז"ר ח"ב ס"ס פ"א] אבל גבי קבלן כיון דנתחייב בלי תנאי דהא יוכל מלוה לגבות מקבלן אף שיש ללוה נכסים מש"ה שפיר סובר הרמ"א אף דלוה טוען פרעתי מ"מ הקבלן חייב דהא גבי קבלן אם הלוה טוען פרעתי הוי כאומר איני יודע אם פרעתיך דחייב: