אור ברסלב
דברי התורה סימן קכח

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן קכח

סימן קכז

סעי' א' בהג"ה (א) וי"א דוקא כשפורע ע לישראל אבל פורע לכותי חייב לכו"ע. ע' סמ"ע (סק"ד) דהטעם דכותי אינו מתרצה כ"א ברצי כסף ועי' ש"ך ס"ק ו' דחולק על הרמ"א והביא ראיה מהרשב"א בתשובה שהביא הב"י (בסי' זה) בנאמני הקהל שלוו מהכותי אלף דנרים דכתב הרשב"א דאין זה כפורע חיב שלא מדעתו משום דכל הקהל שותפים הם אבל בלאו"ה פטור מוכח דאפי' פרע בשבילו לכותי נמי פטור ע"ש ולפע"ד נראה דאין ראיה מהרשב"א דהא הרשב"א איירי שהכותי תפס הבהמות מאחד מהם ומוכרחים לשלם לו ועל זה כתב הרשב"א דכל הקהל שותפים הם אבל בלאו הכי ודאי פטור דהא כלל גדול הוא אין לך אדם נתפס על חברו וחברו יהא חייב ליתן לו וא"כ עיקר כוונת הרשב"א דאע"ג דסברא היה לומר דהקהל פטורים דבכה"ג פורע חוב ודאי פטור כמבואר בסמוך (סעיף ב') אפילו הכי חייבים דהוי כמו שותפים אבל היכא דפרע מעצמו לכותי י"ל כשטת הרמ"א דחייב לשלם לכולי עלמא: (ב) יש מי שאומר שכל זה שלא היה לו משל חברו בידו אבל אם היה בידו משל חברו ופרע חובו מה שעשה עשוי עסמ"ע (סק"ה) וש"ך (סק"ח) ועיין בית יוסף (מחודש ב') דכתב גם כן אף להרי"ף בתשוב' דס"ל דמי שפרנ' יתו' בתוך ביתו וכשהגדיל היתום תבע מה שהוציא עליו דהיתום פטור כיון שלא אמר בתורת הלואה נתן וכתב הב"י דזה דוקא היכא שאינו בידו משל היתום אבל היכא דיש בידו משל היתום לא אמרינן למתנה וגמילות חסד נתן אע"ג דלא אמר לשם חיב נתן ע"ש ולכאורה צ"ע (מאי ראיה הביא רשב"א הא) [בדברי] הר"ן בכתובות הביא (אותה) ראיה בפרק שני דייני גזרות דהמפרנס את חברו בסתם לא אמרינן לשם מתנה אלא בתורת הלואה מירושלמי פרק איזהו נשך היכא דדר מלוה בביתו של לוה בסתם צריך ליתן לו שכירות שמעינן דבסתם לא למתנה, נתכוין ע"ש ולפי הנ"ל אין ראיה משם דבשלמא הכא אית ליה למלוה מעות גבי לוה משום הכי אע"ג דלא אמר לשום שכירות מ"מ כיון דמעות מלוה בידו משום הכי, חין צריך הלוה לפרש לשם שכירות אבל באמת היכא דלית ליה מעות חברו בידו לעולם נוכל לומר דבסתם לשם מתנה מכוין וצריך לפרש דלשם חוב נתן וצ"ע:

הלכות ערב:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה