דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קכה
סעי' ד' (א) ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה אינו יכול עסמ"ע סקכ"א דהטעם הוא כמאן דאמר ליה זכי ע"מ שתתנו לידו ולכאורה צע"י אף אם הוי כתנאי מפורש ליתן המעות ליד המלוה או להמפקיד מ"מ יש לשליח מיגו דפרעתיך ונאמן ג"כ לומר חוב יש לי בידך אף שהי' כמו תנאי מ"מ לא אבד מיגו שלו כמבואר (בסימן ע"ב סעיף י"ז בהג"ה) בדברים שעושין בהם אוכל נפש דצריך להחזיר מ"מ כיון שהי' יכול לכפור שאין עליו עדים נאמן עד כדי דמיו במיגו וא"כ ה"נ אף דצריך לקיים תנאי להחזיר למלוה מ"מ יש לו מיגו דפרעתיך והי' נאמן אף עתה ג"כ יהא נאמן חוב לי בידך ועדיין מעותיך בידי אף דצריך לקיים תנאי וליתן למפקיד או למלוה מ"מ תיכף ומיד אחר נתינה יכול לגבות חובו וצ"ע ואפשר באמת מיד אחר נתינה גובה חובו ממלוה אך מלשון המחבר לא משמע כן דהו"ל למנקט כמו שנקט (בסעיף הקודם) והשליח חוזר וגובה ע"ש הכי נמי הל"ל כן וצ"ע:
סעיף ה' (ב) במד"א דהולך הוי כזכי במלוה או פקדון אבל במתנה לא הוי כזכי אפילו עשאו שליח לקבל ואמר לו הנותן הולך לו לא הוי כזכי. עסמ"ע (סקכ"ג) דכתב כיון דנותן אמר הולך ביטל שליחותו דמקבל דא"ל לזכותו, ולפע"ד צ"ע דהא מבואר בירושלמי מסכת גטין בפרק התקבל גבי ממון אי אפשר למקבל לעשות שליח רק בגט דתורה זכתה לה לעשות שליח משום דכתיב ושלחה לפ"ז אפילו אמר הנותן הרי לפניך ג"כ לא מהני וכן כתב הנמוקי יוסף פ"ק דב"מ דבעינן שליח של בעל הממון ע"ש [וכ"כ תוס' ב"מ דף ע"א ד"ה בשלמא] ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה (בסימן קפ"ב) ע"ש לפ"ז אין צריך לומר טעם ביטל השליחות תיפוק ליה דשליחות של מקבל לא מהני וצ"ע ובחדושי לגטין (דף י"ד) תרצתי קושיית רמב"ן בזה: