דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קכ
סעי א' (א) המעות באחריות הלוה עד שיפרענו ליד מלוה או ליד שלוחו וכו' אמר לו זרוק לי חובי והפטר וזרקו וכו' ונאבד קודם שיגיע לידו פטור עיין מה שכתבתי לעיל סימן י"ב סק"ב בזה:
סעי' ב' (ב) בד"א בסתם שלא גלה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלו לפיכך אם זרקו לו ונאבד חייב וכו' אבל אם אמר לו הלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו אם הוא במקום שמלוה משתלמת שם נפטר וכו' דפרעון בע"כ פרעון בגטין (דף ע"ח ע"ב) אמר רב אסי אמר ר' יוחנן לגטין אמרו ולא לדבר אחר וכתב רש"י (בד"ה ולא) וז"ל דגט הוא דבעל כרחה קנויה לה הלכך לאלתר הוי גיטא אבל בעלמא לא עכ"ל ובתוס' שם (ד"ה לגיטין) הקשה על רש"י דהא בדבר אחר נמי אמרו נתינה בע"כ הוי נתינה, וע"ש מה שתירצו, ולכאורה קושיית תוס' על רש"י היא קושיא עצומה דהא בחוב נמי פרעון בע"כ הוי נתינה, ולפע"ד נראה לתרץ דברי רש"י דמד"ק הכא נשמע דבר חדש דמדכתב רש"י גבי גט בע"כ קנוי' לה ולא כתב דמתגרשת בע"כ מזה נראה דכוונתו כיון דאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה וכיון דגט הנכתב נכתב רק לשמה ושייך לה, לכן היכא דמטא לידה קנוי' לה קנין עצמיית וזה מוכח מלשון רש"י דכתב קנוי' לה וזה דוקא בגט אבל בחוב אף דפרעון בע"כ הוי פרעון מ"מ אם אין המלוה רוצה לזכות בחוב אינו קנוי' למלוה בע"כ רק דאעפ"כ פטור כמו שכתב הרשב"א לעיל בסוגיא דנתינה בע"כ (דף ע"ה ע"א ד"ה מכלל) ע"ש ולפ"ז מיושב קושיית תוס' על רש"י דה"ק דגבי גט קנוי' לה קנין גמור בע"כ אבל גבי חוב אף דלוה פטור מ"מ אינו קנוי למלוה קנין עצמיית כמו שכתב הרשב"א ולכך שפיר אמר רב אסי אמר ר"י לגיטין אמרו דבע"כ קנוי' קנין גמור ולא לדבר אחר דבחוב אף שהלוה פטור גבי פרעון בע"כ מ"מ אינו קנוי למלוה קנין גמור בע"כ, הן אמת דמצינו דעת ארבעה עמודי התורה הגאונים האדירים זי"ע דנקטו דבגט לא בעינן זכי' רק נתינה מדמתגרשת בע"כ דידה, ע' בהפלאה כתובות (דף פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה האומר) ובקצוה"ח (סי' ר' סק"ה) ובדברי משפט (סי' קצ"ז) ובזית רענן ח"ב (ס"ס ל"ו) ועי"ש שמביא לזה דברי רש"י מס' עירובין (דף צ"ב ע"ב ד"ה אינה מתגרשת, אך גיסי הגאון מ' מאיר זצללה"ה האריך בזה בספרו אמרי בינה (בקונטרס הקנינים סי' ז' וסי' כ"ז) ויצא ללחום נגדם ע"ש בארוכה:
הלכות העושה שליח:
לגבות חוב: