דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קיט
סעיף א' (א) ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון בבת אחת וכו', ואפילו לא נשאר בידו אלא עידית שא וכו'. עש"ך דכתב דמהרש"ל ביש"ש חולק על הרא"ש בזה וכתב דכן משמע מהר"ן, והש"ך כתב דמהר"ן לא משמע כן, ולפע"ד נראה דהא ודאי דהיש"ש מכנה את הנמוקי יוסף בשם הר"ן ובנימוק"י ב"ק מבואר להדיא טעם דמש"ה יכול לגבות זיבורית משמעון דאף אם הי' בינונית ביד שמעון נמי יכול לגבות זבורית בע"כ וכש"כ השתא ע"ש, וזה דוקא אם זיבורית ביד לוקח ראשון אבל גבי עידית אינו גובה בע"כ אם הי' בינונית בידו משמע להדיא דהשתא נמי אינו גובה: סעי' ג' (ב) מי שהיה לו עידית ובינונית וזיבורית וכו' ואם טען כל לוקח לזה שבא לטרוף ממנו אני לקחתי תחלה והנחתי לך מקום לגבות יש מי שאומר ששומעין לו ואינו יכול לגבות מספק זה דעת הרמב"ן וער"ן כתובות פרק מי שהיה נשוי דתמה דסוף סוף כיון דכל לוקח טוען אני לקחתי תחלה והנחתי לך מקום א"כ הוי כמו אשתדיף בני חרי דגובה ממשעבדי ה"נ כן ע"ש ולפע"ד נראה לתרץ דהא הרמב"ן מיירי דלא מכר לכולם כאחד רק שאינו כתוב זמן בשטר ומפני זה טען כל אחד אני לקחתי מקודם וא"כ יש לומר דהא מלתא עבידי לגלוי דאתי סהדי ומסהדי מי לקח בראשונה [ועיין סמ"ע סקי"ח ועיין לקמן סימן שי"ז] וא"כ יש לומר דהא אנן קי"ל בסימן (קי"א סעיף י"ג) דדוקא אשתדיף בני חרי גובה ממשעבדי אבל אם נמצא קרקע ביד הגזלן אינו גובה מלקוחות כיון דסופו של בעלי זרוע ליפול ע"ש ה"נ כן כיון דיכול הדבר לבא לידי בירור דיבאו עדים ויעידו מי לקח ראשון שפיר יכול לומר הנחתי ושפיר דברי הרמב"ן ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה מה שכתב בזה ע"ש:
סעיף ה' בהג"ה (ג) יש אומרים דאפילו אם קנה עידית באחרונה דוקא שמת המוכר אבל אם מוכר עדיין חי דיוכל להחזיר שטר הזיבורית למוכר ואז יצטרכו כולם לגבות מן המוכר וכו' כולן גובין מן הזיבורית והוא מטעם אי שתקית וערמב"ן דתמה דאם בכה"ג נמי נימא אי שתקית אם אפילו אם לא לקח אלא עידית לבד נמי אמאי לא י לומר אי שקלית בינונית או זיבורית דידי מוטב ואי לא אמכור זיבורית ואין אתה תוכל לגבות ממני דהא אין נפרעים מנכסים משעובדים ואפילו הן זבורית אלא ודאי הכא לא מצי למימר אי שתקית ע"ש ולפע"ד יש ליישב דהכא כמה פוסקים סוברים דיכול לומר אי שתקית משום דיכול לומר דאם לא לקחתי זבורית רק עידית בלבד ונשאר זבורית אצל המזיק או אצל לוה [דהיה הדין] אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואם כן כל זכות ויפוי כח לניזק או לבע"ח מכח מה שקניתי זבורית בתחלה משום הכי שפיר יוכל לומר כיון דכל זכות שלכם בא על ידי הלכך אם רצונכם ליקח זבורית הרי טוב ואי לא אהדר זבורית למוכר ויהיה כבתחלה כאלו לא קניתי וזה היא טענה טובה היכא דקנה זבורית או בינונית מן המוכר אבל על קרקע שלו שלא קנה מן המוכר אינו יכול הלוקח לומר לניזק או למלוה הבאים לטרוף אי שתקית מוטב ואי לא אמכור זבורית למוכר דטובה זו אינו בא על ידי לוקח דהא לא היה למוכר רק עידית לבד נמצא דהטובה אינו בא על ידי לוקח משום הכי אינו יכול לומר אי שתקית ומיושב קושיית הרמב"ן: