דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן צב
סעיף ד' (א) הכופר בפקדון הוי חשוד אע"פ שלא נשבע וכו' הגה"ה מיהו אם רוצה לשלם הפקדון אע"ג דעבר על לאו דלא תחמוד אינו נפסל מקור דין זה הוא מתוס' ב"מ (דף ה' ע"ב ד"ה בלא דמי) דכתב דחמסן פסול מדרבנן דוקא שחצוף לחטוף מיד בעלים אבל מעלים חמסנותו ואמר נאבד לא נפסל ע"ש וא"כ נראה דוקא היכא דלא ידעו בעלים אם נאבד או לא אבל היכא דידע בעלים שהוא ברשותו נפסל, ולכאורה מהרמב"ן במלחמות לא משמע כן דכתב על קושיית בעל המאור דהקשה על תרוצא דאביי דמשום הכי משבעינן גבי טלית משום ספק מלוה ישנה ויהא נאמן במגו דלקוח ותירץ הרמב"ן דלמא עיניו נתן בטלית ורוצה לתפוס בשביל מלוה ישנה ולא תחמוד בלא דמי משמע להו ע"ש וכן הביא הנמוק"י וא"כ אפילו בכהאי גונא דלא העלים חמסנותו נמי אינו פסול אבל באמת זה אינו דהא ע"כ אם תופס טלית של חברו בשביל מלוה ישנה ופירש רש"י ומכיר בו ששכחה ומה לי אם טוען דיש לי גבך חוב ג"כ נראה בעיני בעלים לגזלן אם חוטף הטלית או שטוען שלי הוא ולא שייך הכא סברת התוס' כיון דחצוף לחטוף משום הכי פסול דהכא ע"כ צריך לחטוף וא"כ שפיר סובר הרמב"ן דאינו נפסל מטעם הנ"ל: סעיף ח' (ב) היה החשוד שומר וטען שאבד הפקדון שכנגדו אין יכול לשבע ולטול וכו' יש לעיין היכא דחשוד שומר טען איני יודע אם נגנב באונס או בפשיעה דודאי חייב להנך והנה להפוסקים דבשומר שאינו חשוד כשטוען איני יודע אם בפשיעה או באונס דחייב מטעם דהוי כאיני יודע אם פרעתיך כמו שכתבתי למעלה (סימן צ"א סק"ב) ועיין לקמן (סימן רצ"א) פשיטא דחייב חשוד השומר אם טוען איני יודע אם נגנב באונס או בפשיעה אך יש לעיין להנך פוסקים דסוברין דשומר שאינו חשוד אם טען איני יודע אם נגנב באונס או בפשיעה דחייב מטעם מתוך שאינו יכול לשבע משלם היכא הדין אם חשוד שומר טוען איני יודע אי באונס או בפשיעה אם חייב או לא מי אמרינן דפטור כיון דאי טען ברי שנאבד באונס היה פטור כמבואר הכא בדברי המחבר השתא דטען שמא נמי פטור או דלמא וכי משום שהוא חוטא נשכר דלא עדיף מאם לא היה חשוד וטען שמא אי באונס או בפשיעה דחייב להנך פוסקים השתא שהוא חשוד נמי חייב כיון דטוען איני יודע וצ"ע: סעי' י"א (ג) נתחייב דחשוד שבועת היסת אין שכנגדו נשבע ונוטל אלא הרי הנתבע נפטר בלא שבועה ומכל מקום מחרימין סתם. עסמ"ע (סקלמ"ד) ובט"ז דאפילו חרם לנוכח יכול להטיל עליו ע"ש ולפ"ז נראה לי פשוט היכא דשניהם חשודים לפי שטת רוב הפוסקים דסוברים (בסעיף ז') דחייב הנתבע לשלם וכן גבי פוגם שטרו דחייב הלוה לשלם (כמבואר בסעיף ט') דודאי חייב התובע לקבל חרם מפורש דהא הוא ג"כ חייב שבועה אלא שאין מניחין אותו ממילא חרם מפורש עליו כסברת הסמ"ע וט"ז הנ"ל: