אור ברסלב
דברי התורה סימן פט

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן פט

סימן פח

סעי' ג' (א) בד"א כשיש עדים ששכרו ושעשה עמו מלאכה אבל אם לא היה שם שני עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך וישבע בעה"ב היסת ואם הודה במקצת ישבע שבועת התורה. עסמ"ע (סק"ט) דזה דעת הרמב"ם ולאפוקי משטת הר"י דכשבע"ב מודה במקצת אינו נאמן במיגו דלא שכרתיך דהו"ל מגו דהעזה ועיין בלחם משנה (פרק י"א משכירות הלכה ו') ועיין תומים דכתב דמשו' הכי להרמב"ם אמרינן כאן אפילו מגו דהעזה כיון דהוי לאפטורי מממון אמרינן מגו דהעזה ולפע"ד אינו צריך לטעם זה דהא כל הטעם דמודה מקצת צריך לשבע ואינו נאמן במגו דאי בעי כופר הכל מטעם אשתמוטי קא משתמיט ורמי רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי אבל היכא דלא שייך אשתמוטי נאמן במגו וע' בתוס' ב"מ (דף ג' ד"ה בכולי) וכן מבואר בתוס' (דף ה' ד"ה למ"ד. ולפ"ז הכא דצריך לשבע שבועה דאורייתא ולא שייך דכופר משום אשתמוטי שפיר נאמן מכח מגו דלא שייך אשתמוטי דהא השתא נמי מעיז ומה. לי כפר בכולו או במקצת [דהא אם היה דעתו להשתמט רק עתה ולפרוע אח"כ ל"ה נשבע לשקר דהא שבועה ליתא בחזרה ומדנשבע מסתמא דעתו לכפור לחלוטין ולעבור על לת"ג ועל שבועת שקר וכיון דכופר לחלוטין הוי העזה אפילו בכופר רק במקצת]:

ומה שקשה א"כ לר"י דסובר דתקנת שכיר אינו אלא במודה מקצת אבל אם טען פרעתיך הכל פטור א"כ לעולם יהא נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתיך הכל כמו לדידן בשכרו שלא בעדים אף דהוי מודה מקצת נמי נאמן לשטת הרמב"ם וכן הקשה התומים לפע"ד י"ל דהא ע"כ לענין שבועה לא מהני מגו כמבואר ברמב"ם ובש"ע כאן דצריך שבועה דאורייתא ממילא י"ל דהכא אם [היה[טוען לא שכרתיך הוי טענה ברורה משום הכי אף אם טוען פרעתיך מקצת נמי הוי טענה ברורה כמו אם לא שכרתיך ושפיר נאמן בשבועה אבל לר"י הא טעמא דר"י הוא דאם טוען פרעתיך הכל משום ספק פטור משום דס"ל דהבעה"ב לא הוי ודאי שוכח רק כמה פעמים הוא יודע יפה בברי גמור משום הכי בכופר הכל פטור אבל גבי מודה מקצת חשדו שמא ישבע לשקר כי לפעמים שוכח משום דטרוד בפועליו ושכיר נשבע וכמ"ש תוס' ב"מ (קי"ב ד"ה אי הכי) ע"ש. ולכך לא מהני מגו כיון דמ"מ צריך לשבע אף דאמרינן דטענה דטעון השתא היא יפה כמו טענה אחרת שיכול לטעון [מ"מ הא] אף טענת פרעתיך הכל לאו ברי גמור ושפיר לא מהני מגו כיון דצריך לשבע ולא רצו חכמים שישבע שמא ישבע לשקר:

סעיף ד' (ב) בעל הבית אומר שתים קצצתי לך ושכיר אומר שלשה המוציא מחברו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה אע"פ שכבר נתן לו שתים הרי בעה"ב נשבע בנק"ח עש"ך (סק"ט) דהביא בשם הרמב"ן דפירש דמשום הכי קס"ד דבעה"ב נאמן בקציצה דקציצה דכיר חזקה אין בעה"ב עובר בבל תגזול ובל תלין ותמה עליו הש"ך דהא בזמנו איירי דליכא בל תלין ע"ש ולפע"ד נראה דכוונת הרמב"ן הוא דהא עיקר טעם דמודה מקצת ישבע שבועת התורה משום אשתמוטי ורמי רחמנא שבועה עליו כי היכי דלודי וכיון דקציצה דכיר ובקציצה לא שייך אשתמוטי דהא בשעה מועטת יהיה עובר בבל תלין שפיר קאמר הרמב"ן דקס"ד אף במודה מקצת אין צריך לשבע כיון דלא שייך אשתמוטי וע' מס' שבועות (דף מ"ה) ובתוס' (דבור המתחיל כי מטי זמן חיובא) ודברי רמב"ן נכונים:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה