דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן פח
סעיף ט"ז (א) וכן אם תבעו חטים והודה בהם ואח"כ תבעו שעורין וכפר כיון שהודה בתביעת החטים קודם שתובע שעורין אין כאן הודאה מקצת הטענה ומשלם החטים ונשבע היסת על השעורין [הג"ה] ויש אומרים דבהנך נמי רואין אם הנתבע מיהר להודות קודם שיספוק התובע לתובעו שעורין חייב עסמ"ע (סק"ל) ובש"ך ואורים דהקשו אמאי כתב הג"ה בלשון יש אומרים דמשמע דאיכא חולק ולעיל (סעיף י"ד) טענו חטים והודה בשעורים דאם כמערים דמיהר להודות קודם שיגמר זה טענתו לכ"ע חייב דחשבינן כאלו תבעו שניהם ולא הביא לעיל שום חולק וגם תרוצם דחוק דהא מבואר (בסימן פ"ז סעיף ג') דאפילו גבי הילך דפטור משבועה אם נראה כמערים חייב מוכח דאף בזה שמשלם שעורים נמי שייך כמערים, ולפע"ד נ"ל לחלק בפשיטות דהתם גבי טענו חטים וקדם נתבע ומיהר להודות שעורים אם נראה כמערים שפיר רואין כאלו תבעו שניהן דסתמא דמלתא דגם השעורין שהודה [היה] דעתו לתובעו רק שלא הספיק לתובעו שעורין משום הכי חייב שעורין וחייב שבועה על החטים אבל הכא אע"ג דמיהר להודות מה שתבעו (או דמהר להודות קודם שתבעו) א"כ עדיין בשעת תביעה. לא ידעו ב"ד מה שדעתו ג"כ לתובעו א"כ בשעת שהודאת החטים יצא מפיו לא הוי כפירה דבר שבמדה ומנין סוברים מקצת פוסקים דפטור משבועה ולכך הביא הג"ה בלשון ויש אומרים כנ"ל נכון:
סעיף כ"ד (ב) אמר לו בית מלא פירות יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא עשרה כורין וכו' דאל"כ היי ליה הילך עש"ך (סקמ"ז) דהרבה להשיג על גדולי תרומה דכתב דאיירי דתובע כיס מלא מעות ומשיבו איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל ואח"כ נמצא מה שהניח נאבד בפשיעה והשתא אזיל טעם הילך כיון דאינו בעין אפילו הכי פטור משבועה כיון דלא הוי דבר שבמדה, והש"ך חולק עליו כיון דאין הודאה אלא בפחות שבממון וכיון שנאבד אי אפשר לעמוד עליו הוי ליה מתוך שאינו יכול לשבע משלם ע"ש. ולפע"ד יש לומר דמיירי דהמעות נאבד מ"מ הכיס בעין וכיון שהוא תובע כיס מלא מעות אפשר לעמוד עליו א"כ שפיר פטור משבועה דאורייתא כיון דלא הוי דבר שבמדה ואפשר לומר כוונת גדולי תרומה ג"כ על דרך זה: