אור ברסלב
דברי התורה סימן פז

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן פז

סימן פו

סעיף א' (א) אבל הכופר בכל ואין עד אחד מכחישו פטור משבועת התורה בין במלוה ובין בפקדון. עסמ"ע (סק"ה) דכתב לאפוקי דעת רש"י דסובר גבי פקדון כופר בכל נמי חייב שבועת התורה ע"ש, ובהגהות דרישה ופרישה הקשה על דעת רש"י דסובר דהילך לא הוי אלא בפקדון א"כ אמאי פטור לו יהי' ככופר הכל הא דעת רש"י בפקדון אפילו כופר הכל חייב וכן הקשה הט"ז ותירצו די"ל מה דהודה הוא פקדון ומה שכופר הוא מלוה ע"ש, ולפע"ד י"ל דעיקר טעם של רש"י הוא כיון דלא שייך אין אדם מעיז וגם איכא חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו מש"ה אפילו כופר הכל נמי חייב ממילא יש לומר דסברת חזקה אין אדם תובע דהיינו לכל הפחות מקצת תביעה יש לו עליו מש"ה בכופר הכל בפקדון סובר רש"י דלא שייך חזקה אין אדם מעיז מש"ה כופר הכל נמי חייב שבועת התורה אבל הכא גבי הילך דבאמת יש לו עליו מש"ה אף דלא שייך חזקה אין אדם מעיז אפ"ה כיון דבאמת יש לו עליו מש"ה אף דלא שייך חזקה כיון דיש לו דין כופר הכל וחזקה אין אדם תובע לא שייך כאן דבאמת יש לו עליו מש"ה שפיר פטור משבועת התורה וכן מצאתי בלחם משנה פ' א' מהלכות טוען שכתב על דבר אחר סברא זו עי"ש, אח"כ מצאתי בזית רענן (ח"ב ריש סי' נ"ח ובחידושי תורה שם בפ' משפטים) שכתב ג"כ דסברת רש"י משום חזקה דאין אדם תובע עי"ש מה שכתב בזה:

ומדי דברי זכור אזכור מה דקשי' לי על שיטת רש"י דסובר גבי פקדון אפילו כופר הכל חייב שבועת התורה, דהא קתני במתניתין ב"ק (דף קי"ח) אם אמר איני יודע אם הפקדת אצלי פטור מלשלם ולשיטת רש"י הל"ל דהוי מתוך שאיל"מ דהא אם כופר הכל הי' חייב שבועה דאורייתא ועכשיו דאומר איני יודע הוי לי' מתוך שא"יל"מ וצע"י:

ב ואפילו אם יתן לו משכון על מה שמודה בו אינו חשוב הילך. [הג"ה] וי"א דמשכון חשוב הילך דהא אפילו שטר חשוב הילך. עש"ך (סק"ה) דפסק דאפילו המשכון מונח אצלו משעת הלואה מ"מ לא הוי הילך והקשה דהא הרמב"ם סובר אפילו כתב יד שיש בו נאמנות כיון שאינו יכול לכפור נקרא הילך ותירץ דהתם בכתב יד אין יכול לכפור במעות עצמו שתובעו משא"כ הכא גבי משכון מ"מ יוכל לכפור המעות אינו הילך ועוד כתב הש"ך נפקא מינה אם נאבד המשכון ע"ש ולפ"ז מיושב הטיב לשון רמב"ם (פרק ד' מטוען ה"ד) דכתב וז"ל אין זה מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדים בו עכ"ל ועיין בלחם משנה ומשנה למלך דהקשו למה כתב הרמב"ם כל נכסיו משועבדים ופירושם דחוק מאוד לפע"ד ולפי דברי הש"ך מיושב שפיר דברי רמב"ם דרמב"ם גלה לנו בזה דדוקא בכה"ג דכל נכסיו משועבדים, אז נקרא אין יכול לכפור אבל יש לו עליו משכון אע"ג דכתם נמי אין יכול לכפור מ"מ לא נקרא הילך כיון דתועיל כפירתו שלא יגבה מעות כמו שמבואר בש"ך הנ"ל שפיר מחויב שבועה דאורייתא כמו שכתב הרמב"ם שם (הלכה ו') ועיין:

סעי' ו' (ג') הודה במקצת ועד אחד מסייעו יש אומרים שפוטרו משבועה וי"א שאינו פוטרו [הג"ה] והעיקר כסברא הראשונה. עיין בש"ך (ס"ק ט"ו) אף דאנן קי"ל עד המסייע פוטר משבועה מ"מ היכא דהודה במקצת ויש כאן ע"א המסייעו, ויש כאן ג"כ עד אחד כמכחישו אפ"ה חייב שבועה דאורייתא דאוקמי' עד לגבי עד וסלק עדותן כמאן דליתא וחולק על תרומת הדשן, ועוד כתב הש"ך דאפילו יש כאן ב' כתי עדים המכחישין זה את זה אמרינן ג"כ סילק עדותן ואי הודה במקצת חייב שבועה דאורייתא ע"ש ולפע"ד דין זה צ"ע דהא אנן קי"ל לעיל (סי' ל"ד סעיף כ"ח) היכא דשנים העידו על אדם אחד שפסול לעדות ושנים הכחישום פסול גברא מספק ע"ש וא"כ אם משביעינן אותו ודאי ב"ד יודעין לפי כת אחת דנשבע לשקר ממילא פסול מספק וא"כ אמאי משביעינן הכא דהא היכא דאפילו יש חשש שמא יפסול לא משביעינן ליה כמבואר (בסימן ע"ה ולקמן סעיף ל"ג וכן לעיל סימן ע"ב) ע"ש, ואין להקשות הא לעיל (סימן ל"ד סעיף כ"ז) כתב די"א דבעל דין ועד יכולין לפסול, דהתם שאני דצריך להעיד בעל דבר וגם עד אמרינן דלמא לא יעידו ובפרט לפי מה שכתב בזית רענן (ח"ב סי' נ"ה אות ג' ד') ע"ש היטב אמרינן דבאם ישבע הנתבע א"כ האמת כדבריו בודאי לא יעיד התובע אח"כ בכדי שלא יעבור אלאו דלא תענה אבל הכא לא שייך זה כיון דתרי אמרו בתורת עדות ותרי הכחישו אותם ה"ל פסול מספק לאחר שבועה וא"כ אמאי ישבע כדי לפסול אותו וצע"י:

סעי' י' (ד) יש אומרים מי שחייב שבועה דרבנן אם קדם ותפס ולא רצה לשבע לא מפקינן מיני'. עסמ"ע (ס"ק כ"ב) דכתב דוקא אם תפס מעות ע"ש ולכאורה יש להסתפק היכא דטען על המשכון דקי"ל דצריך המלוה לשבע בנקיטת חפץ אם מלוה אינו רוצה לשבע אי מפקינין מיני' משום כיון דתפיסה של מטלטלין לא מהני או דלמא כיון דהוא מוחזק ברשות מהני ולא מפקינין מיני' וראיתי בשיטה מקובצת בבא בתרא בסוגיא דאומן כתב בשם רבינו יונה דאם לא רצה לשבע לא מפקינין מיני' ע"ש נראה כיון דתפס ברשות לא מפקינין מיני' הה"ד כאן גבי משכון וצע"י:

סעיף י"א (ה) וכן נשבעין ונוטלין אעפ"י שהוא מדבריהם אינו יכול להפכה. עש"ך (ס"ק למד) דכתב דאם תפס המלוה יכול לומר קים לי כרש"י ותוספות דסוברים דיכול להפך, ואף (דסוגין) [דמבואר בש"ך לעיל ס"ק כ"ד] דאם תפס ואינו רוצה לשבע מנדינן ליה היינו שאין רוצה לשבע כלל ולא הפך אבל היכא דרוצה להפך י"ל קים לי כשיטת רש"י ותוס' (ועוד כתב נ"מ אחרים) ע"ש, ולפע"ד צע'"י מנא ליה להש"ך (דין זה הא רי"ף) [דהרי"ף והרא"ש אינם מודים בזה דיכול להפך], דהא באמת כל שבועה דרבנן יכול להפכו רק בנוטל הוא הטעם כיון דרוצה ליטול יכול הנתבע לומר לית לך גבאי מידי, רק אם אתה רוצה השבע וטול כמבואר ברי"ף ורא"ש וכן כתב הש"ך (ס"ק ל"א) ע'"ש ולפי"ז היכא דתפס מעות שלו, דע"כ בתפס מעות איירי דאל"כ לא מהני תפיסה [כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ"ב וש"ך ס"ק כ"ד] וממילא הוי מוחזק לגמרי רק צריך לשבע א"כ יש לומר דגם הרי"ף ורא"ש מודים בזה דיכול להפכו וצע"י:

סעי' י"ב (ו) אעפ"י שנשבעין ונוטלין אינם יכולים להפך שבועה על שכנגדן שלא מדעת הנתבע אם יאמר התובע אי אפשי בתקנה זו שתקנו לי חכמים אלא הריני כשאר התובעים וישבע לי הנתבע היסת שומעין לו וכו' עש"ך (ס"ק ל"ה בסופו) דתמה אמאי צריך הרמב"ם להביא דין זה בשם רבותינו דהא פשיטא וכי בשביל שתקנו חכמים לטובתי אפסיד ע"ש. ולפע"ד נראה דהא מבואר בבעה"ת (שער ז') דמש"ה תיקן רב נחמן שבועת היסת כדי להפיס דעתו של בעה"ב מ"ט חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו ע"ש ולפ"ז שפיר רבותא דין זה של הרמב"ם ואינו פשוט כל כך דהכא לא שייך להפיס כיון דיכול התובע לגבות בשבועה ושפיר צריך הרמב"ם להביא דין זה בשם רבותינו דיכול התובע לומר אי אפשי בתקנה זו וצריך הנתבע לשבע היסת, ולפ"ז יש לומר (דג"כ) (דזה] הוא הטעם של הפוסקים הסוברים (לקמן בסימן ק"מ ס"ב) גבי שני חזקה דא"צ לשבע כיון דלא שייך התם להפיס כיון דהוה בידו למחות ולא מיחה לא שייך להפיס דעתו:

סעיף כ"ה (ז) כל הטוען לחברו מענה שאף אם יודה לא יתחייב ממון וכו' כיצד אמרת ליתן לי מנה [ואומר לו] להד"ם אין משביעין אותו עש"ך (סקנ"א) דכתב בשם המרדכי דאם התובע הוא עני דאין הנותן יכול לחזור חייב הנתבע לשבע ע"ש. ולכאורה יש לעיין בזה דהא אע"פ שתובע הוא עני אמאי פסק בפשיטות דצריך לשבע דהא יכול הנותן לאתשולי ולהתיר דבורו כמבואר ביו"ד (סימן רנ"ח סעיף ו') ואף אם אמר לפלוני עני מבואר ג"כ ביו"ד (סימן רכ"ח סעיף כ') אם לא עשה טובה להנותן יכול להתיר בלא דעת העני ע"ש וא"כ לא הוי ממון גמור ואמאי פסק בפשיטות דצריך נתבע לשבע אם כופר וצריך עיון:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה