דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן פו
סעי' א' (א) ראובן שנושה מנה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנים לראובן. ועיין וכו' [הג"ה] ראובן שיש לו משכון מן הכותי והכותי חייב לשמעון יש אומרים דיכול שמעון לפדות המשכון מראובן ונותן לו קרן וריבית שעלה עליו וגובה חובו מן המותר וכן נ"ל מאחר שאין לכותי לפרוע בענין אחר שמעון יש לו כל זכות דכותי ואעפ"י שיש מי שחולק בזה נראה לדון כמו שכתבתי. עש"ך (ס"ק ד') דכתב דאף דהי' ברירה ביד כותי לפדות קודם זמנו ולנכות מן הריבית אפ"ה צריך ליתן כל ריבית שיעלה לזמן קצוב ההוא, ובתומים חולק על זה ולפע"ד נראה בזה כדעת התומים דאל"כ אמאי צריך הרמ"א לומר כיון דאין לכותי נכסים לפרוע תיפוק לי' דהא גבי פקדון מבואר לקמן (סעיף ד') דאפי' אית ליה נכסי נמי מוציאין מיד הנפקד אלא ודאי כשיטת התומים מש"ה היכא דאית ליה נכסי לכותי אין מוציאין כיון שיש לו ריוח במה שמונח תחת ידו: סעיף ה' (ב) אין שמעון יכול למחול ללוי. עש"ך (ס"ק י"א) דהביא בשם הריטב"א ור"ן היכא דאין חוב ברור לא שייך שעבודא דר"נ והש"ך חולק ועיין בתוס' ב"ק (דף ע"א) מבואר אפי' חוב שאינו ברור נמי שייך שיעבודא דר"נ ע"ש ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן מ"ז):