דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן פד
סעי' א' (א) הפוגם שטרו לא יפרע אלא בשבועה עסמ"ע (סק"א) שהביא בשם בעל התרומות שאם בנו פגמו לא ישבע שהתקנה שהתקינו בו התקינו ולא בבנו ועש"ך (סק"א) דחולק עליו וכתב דלא מבעיא כשהיורשים אומרים אנו קבלנו מקצת פרעון ודאי צריכים שבועה אלא אפילו אם אמרו שאבינו אמר לנו שקבל מקצת חוב נמי יורשים צריכים לשבע ע"ש שהביא כן בשם רבינו ירוחם, ולפע"ד יש לומר היכא דיורשים אומרים דאבינו אמר לנו שקבל מקצת אינם צריכים לשבע דהא תוס' כתובות (דף פ"ז) הקשה אמאי קתני במתניתין הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה תהא נאמנת במגו שלא היתה פוגמת ותירץ תוס' דהוי מגו בדדמי וא"כ יש לומר היכא דיורשים אמרו שאבינו אמר לנו שקבל מקצת החוב לא שייך בזה מגו בדדמי דהם לא קבלו כלום רק אביהם אמר להם שקבל מקצת החוב ויש להם מגו דלא היו פוגמים ורבינו ירוחם דסובר דצריכים לשבע סובר כשטת הפוסקים דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה ולכך סובר ר"י דאפילו אמרו יורשים שאבינו אמר לנו שקבל מקצת נמי צריכים לשבע:
סעי' ד' (ב) הפוחת שטרו נפרע שלא בשבועה וכו' עסמ"ע (סקי"א) דכתב דהטעם דפטור משום דמלוה נאמן במגו ואין זה מגו להוציא כיון ששטר חוב בידו ועיין בתומים דתמה אמאי צריך לטעם מגו תפוק ליה במה דאמר שחייב לו שטרו בידו (ואי) [וכתב דהא] דאין צריך שבועה אינו מטעם מגו אלא חכז"ל לא תקנו שבועה אלא בפוגם ולא בפוחת ע"ש ולפע"ד יש לתרץ דהא מלוה עצמו מודה שנתן לו נאמנות א"כ אמאי לא נאמין ללוה פרעתי בשלמא גבי שטרות דעלמא יש כאן חזקה שטרך בידי מאי בעי אבל הכא לא שייך זה ועיין במשנה למלך (פרק י"ד ממלוה) גבי פוגם שטרו הקשה אמאי נשבע ונוטל הא אבטל ליה חזקה דשטרך בידי מאי בעי ותירץ גבי פוגם דמ"מ יש כאן חזקה דשטרך וכו' ונקטינן] דפרע אדעתא לכתוב שובר מיד ונאנס ע"ש אבל הכא כיון דתיכף הוא פוחת (י"ל) [אין לומר] ודאי לא פרע דאי פרע היכא שטרו אצלו דזה אינו דהא נתן לו נאמנות א"כ אמאי המלוה נאמן מש"ה כתב הסמ"ע דנאמן מטעם מגו ועיין:
סעי' ה' (ג) עד אחד מעיד בשטר שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה עש"ך (סק"ז) דהביא בשם הכסף משנה (פכ"ד מאישות) דכתב דדוקא היכא דלוה טוען ברי אז צריך המלוה לשבע אבל היכא דטוען ספק אין המלוה צריך לשבע והש"ך חולק עליו ופסק דאפילו טוען הלוה ספק צריך המלוה לשבע והביא ראיה מתשובת הרשב"א הובא בב"י (סי' ע"ב מחודש כ"ב) דגבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ואיכא ע"א שאומר שאינו חייב רק חמשין דצריך המלוה לשבע מוכח להדיא דלא כהכסף משנה וע' במשנה למלך (פרק ה' משאלה ופקדון ה"ו) ע"ש, ולפע"ד נראה לחלק דעיקר סברת הכסף משנה הוא דשבועה שתקנו חכמים דמלוה נשבע היינו דוקא היכא דלוה טוען ברי פרעתי משום דאם המלוה הי' טוען שמא נגד ברי של לוה אינו גובה כמבואר (בסימן נ"ט) א"כ עיקר גבייתו דמלוה אינו רק מכח ברי ושפיר היכא דעד אחד אומר שפרוע צריך המלוה לישבע להכחיש את העד אבל היכא דטוען הלוה שמא פרעתי א"כ אף אם הי' המלוה אומר שמא נמי גובה כמבואר (בסימן פ"ב סעיף ב') א"כ אם הלוה טוען שמא אינו גבייתו דמלוה מכח ברי לכן בכה"ג לא מחייבין למלוה שבועה אם יש ע"א דהא גבייתו אינו מכח ברי דהא אף בשמא נמי גובה המלוה היכא דלוה טוען שמא ואוקמי' אדאורייתא, אבל גבי מתוך שאיל"מ אם מלוה טוען שמא לא הוי הלוה מתוך, נמצא גבייתו דמלוה רק מכח ברי שלו מש"ה שפיר סובר הרשב"א דצריך מלוה לישבע אף דלוה טוען שמא ועיין: