דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן פא
סעיף ג' (א) בבריא נמי דוקא איהו גופי' מצי למטעון משטה הייתי בך אבל אם לא טען אנן לא טענינן ליה אבל ליורשיו אנן טענינן שמא לא כיון אביהם אלא להשטות. עש"ך (ס"ק יוד) דהביא המרדכי בשם רב סעדי' גאון דצריך לישבע שנתכווין להשטות משום דקשיא לי' דהא סוגיא ערוכה היא וש"ך תירץ נוסחא שלפנינו ע"ש ועיין בתומים דכתב דתירוץ של הש"ך דחוק, ולפע"ד נראה דבר נכון די"ל דפי' דהגירסא במרדכי הי' דפסק ר"י דאי לא טען אנן לא טענינן ליה ואף דסוגיא ערוכה היא י"ל דהגמרא פירש על הברייתא קודם דתקנו רב נחמן שבועת היסת שפיר צריך לטעון דכוונתו היה להשטות דאל"כ אינו נאמן דהא הוי הודאתו בפני עדים אבל לדידן דממילא צריך לשבע שאינו חייב מצד כופר הכל א"כ כיון דנשבע אפשר לומר דאף אם לא טען אנן טענינן דכוונתו היה להשטות קמ"ל המרדכי דאפילו נשבע היסת צריך לטעון בפירוש דכוונתו היה להשטות דאל"כ אמרינן דבשקר נשבע כמו שכתב סמ"ע בעצמו (סק"ב) ועיין:
סעיף י' (ב) הודאה בפני עד אחד הוי הודאה בין לשבע על פיו אם כפר בין לפרוע אם הודה שהודה בפניו ונראה לפע"ד היינו דוקא היכא דאם כפר צריך לשבע כיון דאמר אתה עד מש"ה אם הודה חייב אבל אם הודה בינו לבין עצמו אף שאמר בדרך הודאה גמורה ודאי לא מהני כמבואר בש"ך (ס"ק ס"ב) ע"ש וגדולה מזו מבואר בש"ך (ס"ק כ"ד) אפילו אם אמר רצוני שתודה בפני עדים ואמר הן סובר רמ"ה דמהני וש"ך חולק מכש"כ היכא דליכא עדים אף שהוא אמר שהודה בינו לבין עצמו בדרך הודאה גמורה מ"מ לא מהני כיון שיכול לכפור ומכח זה נלפע"ד דלא כדעת הגאון בקצות החושן דסובר דאפילו בקרקע היכא דאם מכחיש לעד א"צ לשבע מ"מ אם אומר לפני העד ואמר אתה העד מהני אבל לפי הנ"ל אינו כן אלא כיון דיכול לכפור ואין צריך לשבע דאין נשבעין על שעבוד קרקעות הוי מילי דכדי וכמו בינו לבין עצמו דלא מהני ה"נ לפני עד אחד וכדומה לזה כתב הרמב"ן בבבא בתרא (דף ל"ט) מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו דדוקא בפני שנים אבל בפני עד אחד לא הוי מחאה כלל כיון דיכול לכפור ואין צריך לשבע נראה מזה כמו שכתבתי:
סעיף י"ח (ג) מי שמת ונמצא כתוב באחד משטרותיו שטר זה חציו לפלוני לא זכה אותו פלוני בחצי השטר, הודה בפני עדים בלא קנין אע"פ שאמר להם כתבו שטר זה אם לא אמר אתם עדי לאו הודאה היא. עש"ך (סקמ"ח) דתמה על הטור ומחבר דהא כיון דאמר כתבו שטר ודאי כמאן דאמר אתם עדי דמי וכן מבואר ברמב"ם ע"ש וכדי שלא יהיו דברי המחבר תמוהים כל כך נלפע"ד לתרץ דכוונת המחבר דהודה בפני עדים ואמר להם כתבו שטר אבל לא אמר כתבו שטר ותנו לידו דודאי אם אמר כתבו שטר למלוה הוי הודאה חזקה וברורה אע"פ דצריך לאמלוכי ביה לכמה פוסקים כמבואר (בסימן ל"ט סעיף ב') מ"מ הוי הודאה גמורה אבל היכא דהודה בפני עדים ולא אמר כתבו שטר ותנו ליד המלוה רק אמר כתבו שטר י"ל מה שהודה שלא להשביע אמר כן ומה שאמר כתבו שטר כוונתו דרוצה להלוות שיהיה השטר מוכן וא"כ שפיר כוונת דברי הרא"ש כמו שפירש בית יוסף ואינו נגד דברי רמב"ם: