דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן עו
סעיף א' (א) אחד שלוה משנים בבת אחת מזה מנה ומזה ק"ק וכו': צריך ליתן ר' וכו' אבל אם הי' מלוה בשטר שעשו שטר עליו מחזיק שלש מאות והודיעוהו שלאחד מנה ושלאחד מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. עש"ך (ס"ק ז) דזה דוקא אם כל אחד תובעו מאתים או אפי' כל אחד תובעו מנה יש לחוש לרמאי, אבל אם אינם תובעין כלל אמרינן מנה שלישית יחלקו ביניהם כיון דליכא רמאי עכד"ק ולכאורה דבר זה צע"י דהא מגמ' (לא) משמע דלרבנן תלוי אם החלוקה יכולה להיות אמת או לא והכא אין החלוקה יכולה להיות אמת ועיין בלחם משנה (פרק ד' מגזילה) דכתב דאיירי דשניהם מסכימים לזה ע"ש ולפע"ד נראה כוונת הרמב"ם שאנו אומרין יחלוקו ודאי אם שניהן אין רוצים לחלוק יהא מונח, אבל אם אחד רוצה החלוקה שפיר, אמרינן יחלוקו כיון דליכא ודאי רמאי דהא כל אחד טען שמא ויכול להיות דזה שרוצה בחלוקה הוא שלו וכיון שהוא מסכים לחלוק והוא רוצה שיתנו לכל אחד החצי א"כ שפיר החלוקה יכולה להיות אמת שפיר אמרינן יחלוקו כיון דליכא פסידא בחלוקה וכיון דליכא ודאי רמאי והחלוקה יכולה להיות אמת מש"ה יחלוקו ועיין: