אור ברסלב
דברי התורה סימן סו

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן סו

סימן סה

סעיף א' (א) אותיות אינן נקנין אלא בכתיבה ומסירה עסמ"ע וש"ך (סק"א) דיש מחלוקת בין הפוסקים אי מכירות שטרות דאורייתא או דרבנן ע"ש, והרא"ש וכמעט כל הפוסקים סוברים דמכירות שטרות דרבנן, ולפ"ז נראה טעם נכון דמשום הכי פסק הטור היכא דמחל שטר חוב שמכר א"צ לשלם ללוקח רק דמים שנתן והרא"ש ב"מ פרק שנים אוחזין כתב הטעם משום דמעיקרא זביני ריעי היא ועיין לקמן (סעיף ל"ב) ובסמ"ע (ס"ק ע"ו) ולפ"ז נוכל לומר [כיון[דאם היה מכירות שטרות דאורייתא לא הוי יכול למחול ולא היה צריך לשלם כלום דהא יכול לומר אין אני מזיק אותך רק דפוסקים סוברים דמכירות שטרות דרבנן משום הכי יכול למחול וע' בהרא"ש פרק הכותב וא"כ כל ההיזק בא מחמת שמכירה אינה מכירה גמורה וכיון דחסרון היא בעיקר המכירה שפיר א"צ ליתן לו רק דמים שנתן דהא מחמת שחסרון היה בעיקר המקח נעשה הפסד ללוקח ולפ"ז מיושב קושיית הב"י על הטור דהטור פסק היכא שבא בע"ח מוקדם והוציא שטר מלוקח או שבא אחר והביא ראיה שקנה תחלה מכח אחריות טעות סופר גובה לוקח כל דמי שויי' השטר והקשה הב"י דהא לא עדיף ממחל וא"צ לשלם רק דמים שנתן לשטת הטור ע"ש ועיין לקמן סעיף ל"ד) ולפי הנ"ל ניחא דהתם אינו הפסד ללוקח משום דמכירה אינו אלא דרבנן דאף אם היה מכירה התורה נמי בע"ח של מלוה היה מוציא מלוקח או לוקח מוקדם ולא הוי חסרון בעיקר מכירה ולפיכך צריך לשלם ללוקח כל דמי השטר ועיין:

סעיף ג' (ב) הנותן נכסיו לאחד במתנת בריא מטלטלין אגב קרקע בקנין והיה לו שטרות אע"ג דשטרות בכלל נכסי אינון לא קנאם כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה עסמ"ע דלאו דוקא הה"ד אם אמר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה (לא) (נמי] קנה ועש"ך (סקי"ב) דחולק על המחבר ופסק דאע"ג דלא אמר ליה קני לך וכו' נמי מהני כיון דאמר נכסי הוי הכל בכלל נכסים והוי כאלו אמר בפי' קני לך איהו וכל שעבודא ע"ש ולפע"ד נ"ל בסייעתא דשמיא דבר נכון אף דבאמת נכלל שעבוד בכלל נכסים הא קי"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני והי הכל בכלל כמבואר במס' ב"ב (דף ק"ן) אמר נכסי לפלוני שטר אקרי נכסי וכו' הלכך שכ"מ שאמר נכסי לפלניא שטר אקרי נכסי וא"צ לומר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה אף לפוסקים דסוברים גבי שכ"מ שאמר תנו שטר חוב לפלוני צריך לומר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה כמבואר בחושן משפט (סימן רנ"ג סעיף כ') ועש"ך (סקכ"ט) אבל אם שכ"מ אמר נכסי לפלניא הוי שטר בכלל וא"צ לומר קני לך איהו וכו' כיון דשיעבוד נכלל בכלל נכסים אבל זה דוקא גבי שכ"מ לפי שגבי שכ"מ אם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני לפיכך אם אמר נכסי לפלוני קנה המקבל ג"כ את השטר דשעבוד נכלל בכלל נכסים אבל גבי בריא הנותן נכסיו במתנה מטלטלין אגב קרקע בקנין והיו בו שטרות נהי ששעבוד בכלל נכסים מי יימר ששעבוד אשר הקנה לו היה דעתו של הנותן ששיעבוד יהיה נגרר אחר השטר דדלמא היה כוונתו שיהיה לו קנין בפני עצמו ובפ"ע אין בריא יכול להקנות מלוה אגב קרקע כמבואר בח"מ (סימן צ"ה סעיף כ"ו) ובסמ"ע (ס"ק ס"ו) ועיין נמוקי יוסף פרק מי שמת ד"ה ש"מ שאמר הלואתי לפלוני ולפ"ז מיושב קושיית התומים דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דסובר לקמן (סימן רנ"ג) דשכ"מ שאמר שט"ח לפלוני צריך לומר קני לך איהו וכל שעבודא ובשכ"מ שאמר נכסי לפלוני פסק דקנה המקבל אע"פ שלא אמר קני לך וכל שעבודא כמבואר לקמן (סימן רמ"ח) ולפי הנ"ל ניחא דהתם גבי שט"ח לפלוני יכול להיות שלא הקנה לו השיעבוד אבל הכא באומר נכסי לפלוני השעבוד נכלל בכלל נכסים אף שלא אמר קני לך וכל שעבודא אע"פ שדעתו היה שלא יהיה ע"י שטר רק שעבוד בפני עצמו נמי קנה דשכ"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואה לפלוני ועיין:

סעיף כ' (ג) ראובן הפקיד שטרי חובות אצל שמעון ואמר לו שטרות שהפקדתי בידך תנם ללוי במעמד ג' כל זמן שלא חזר בו יש לשמעון לתנם ללוי וכו' ואם כתב לו והקנה לו הן וכל השעבוד שבהם והמחה אצל אותו שמופקדים בידו המחאה זו כמו מסירה ונמצא שהן קנוין לו בכתיבה ומסירה עש"ך (סק"ע) דתמה על המחבר דסובר דהמחאה הוי כמו מסירה דהא הוא פסק בעצמו (בסעיף ד') דחליפין אינו כמסירה ומעמד שלשתן וחליפין חד דינא אית להו ושטת הרמב"ן שהביא בעל התרומות כתב דהמחאה אינו כמסירה וש"ך הניחו בצ"ע ולפע"ד נראה לתרץ קושיית הש"ך דמה שכתב המחבר לעיל דחליפין אינו כמסירה היא משום הכי כיון דשטר אינו גופו ממון וחליפין אינו קונה בדבר שאין גופו ממון כמו שכתב הש"ך עצמו (סק"י) דהא מטבע אינה נקנית בחליפין משום דהוי כאותיות כמו שמבואר בנמוקי יוסף פרק הזהב דטעם דאין מטבע נקנית בחליפין דהוי כאותיות משום הכי פסק המחבר דחליפין אינו כמסירה אבל הכא גבי מעמד שלשתן דקונה אף בדבר שאין גופו ממון דהא אנן קי"ל דמעמד ג' אפילו במלוה קונה וכש"כ בפקדון דהיינו אפילו יש לו מטבע בפקדון אצל חברו הרי לך דמעמד שלשתן אפילו בדבר שאין גופו ממון קונה שפיר פסק המחבר דהמחאה קונה במקום מסירה וחליפין לא מהני במקום מסירה ועיין:

סעיף כ"ו (ד) ודא יש אומרים שאם כתב לוה למלוה משעבדנא לך וכל מאן דאתי מחמתך שוב אינו יכול למחול וכו'. הג"ה יש אומרים הא דמוכר שטר חוב יכול למחול היינו שמוכר לא היה חייב ללוקח וכו'. עש"ך (סקפ"ט) דהביא בשם הראב"ן היכי דלית ליה נכסי למוכר לא מצי מחיל ובאמת הוא נגד כל הפוסקים והש"ך תמה דהא סוגיא ערוכה היא פרק החובל דתזבין כתובתה להא דחבלה בטובת הנאה ומשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה ע"ש וא"כ מוכח אף דלית נכסי לאשה מצית מחיל ולפע"ד נראה לומר טעם של הראב"ן דהא מבואר ברמ"א (סעיף א') היכא דמכירה לא הוי מכירה ואין לו למוכר לשלם ללוקח מוציאין המעות מן הלוה ונותנין ללוקח מטעם שעבודא דר"נ ע"ש ולפ"ז י"ל דטעם של הראב"ן היא דהא טעם דמכירות שטרות יכול למחול הוא כיון דמכירות שטרות דרבנן וכן הוא סברת כמה פוסקים ממילא י"ל היכא דאין נכסים (ללוה) [למוכר[שפיר קאמר הראב"ן דאינו יכול למחול דמן התורה לא הוי מכירה וא"כ צריך מוכר להחזיר דמים שנתן וחייב לו הלוה מכח שעבודא דר"ן וגם אפילו לא שייך שעבודא דר"נ הוי מכירה מדרבנן משום הכי סובר הראב"ן היכא דלית ליה נכסי (ללוה) [לשוכר[לא מצי מחיל ממנ"פ ולפ"ז לא קשה קושיית הש"ך מכתובה דהא בכתובה סוברים כמה פוסקים דלא שייך שעבודא דר"ן וא"כ לא הוי מכירה אלא מדרבנן משום הכי אף דלית לה נכסי תוכל למחול והש"ך שהקשה מכתובה אזיל לשטתו דגם בכתובה שייך שעבודא דר"נ ולכך הקשה מכתובה:

סעי' ל"ב (ה) כשמוחל שטר או יורשיו צריכים לשלם כל מה שכתוב בשטר החוב מיפה בנכסים וכו' ומיהו שמין השטר כפי מה שהוא וכו' ואם מת ישלמו יורשיו וכו'. הג"ה אבל רבים חולקין וס"ל דאין צריך לשלם לו אלא הדמים שנתן לו עש"ך (ס"ק ק"ד) דתמה על הרמ"א דהא כמה פוסקים סוברים דדינא דגרמי הוא רק מטעם קנס ולא קנסו בנו אחריו ואמאי לא הביא הרמ"א שום חולק בזה ע"ש ולפע"ד נראה דלא צריך הרמ"א להביא דעת היש אומרים דהא הרמ"א פסק כדעת הפוסקים דאין צריך המוחל לשלם רק דמים שנתן וא"כ י"ל אף דקי"ל היכא דקנסא דרבנן לא קנסו בנו אחריו אבל הכא כיון דמן התורה לא הוי מכירה ממילא מחויב להחזיר דמים שנתן כדכתב הרמ"א (סעיף א') רק מדרבנן הוי מכירות שטרות מכירה וכיון דמדרבנן חייב לשלם מדינא דגרמי והוי חיוב תורה וחיוב דרבנן ובזה היכא דהוי תרתי חיוב תורה וחיוב דרבנן לא מצאנו דפטרו בנו אחריו ולכך שפיר לא הביא הרמ"א דעת החולק דאפשר דכאן בטלה מחלוקת: סעי' מ' (ו) אם היה שימר שכר עליהן ונגגבו או אבדו אפילו בפשיעה פטור מלשלם. לכאורה קשה למה אצטריך מיעוטא גבי שטרות שאין בהם דין שמירה מדאורייתא תיפוק ליה דהא לא שייך ביה קנין מדאורייתא ואנן פסקינן במסכת ב"ק (דף ע"ט) ש"מ תקנו משיכה בשומרים ואחר העיון אפשר לתרץ דהא דמסיק תקנו משיכה בשומרים הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא כיון שנסתלקו הבעלים משמירה חייב השומר ולשון תקנו נמי משמע כן דהוא רק תקנה ולשון רש"י נמי מוכח כן וז"ל (בד"ה תקנו משיכה בשומרים) שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשיך נראה מלשון רש"י דמדאורייתא כיון שנסתלקו הבעלים מהשמירה חייב השומר רק דרבנן תקנו לשומר שצריך קנין הרי דמדאורייתא א"צ קנין ולכך אצטריך קרא למעט שטרות משמירה:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה