דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן נב
סעיף א' (א) אבל כלל קרן עם רבית פסול מפני שיבא לגבות בו הרבית עש"ך (ס"ק ב') דפסק דאם כותב המלוה קודם שנראה פסולו בב"ד כמה הוא הרבית מהני ע"ש ולכאורה קשה לי מתוס' ב"ק (דף ל') דתוס' הקשה על דברי חכמים דאמרי גובה קרן מנכסים משועבדים דהא העדים פסולים וכתב תוס' דאין לומר דכלל קרן עם רבית והעדים לא ידעו מזה דא"כ שטר פסול דדלמא יגבה קרן עם רבית כמו גבי מוקדם דפסול אפילו מזמן שני גזרה שמא יגבה מזמן ראשון וה"נ כן. ולפי דברי הש"ך י"ל דאיירי דמלוה כתב על השטר כך וכך היא רבית והעדים לא ידעו מזה בשעת כתיבת השטר ומהני לפי דברי הש"ך וצריך עיון:
ב מיהו אם חייב מודה צריך לשלם לו הקרן משמע מדברי רמ"א הקדושים דדוקא אם חייב מודה (ושילם) [חייב לשלם] מעצמו אבל אין לו דין שטר כלל אפילו נגד בני חורין ויכול לומר פרעתי ולכאורה צריכים להבין דהא (בסימן מ"ג סעיף ז') איתא שם שני דעות אם שטר מוקדם פסול לגמרי אפילו נגד בני חורין ע"ש והכא משמע דפסול לגמרי אפילו נגד בני חרי ורבית דמי למוקדם כמו שכתב תוס' ב"ק (דף ל') ע"ש ובתוס' ב"מ ולפע"ד יש לחלק דהתם גבי מוקדם הפיסול לא נעשה רק נגד לקוחות מש"ה פסק המחבר דאינו פסול רק נגד משעבדי אבל הכא דאם כלל הקרן עם הרבית הפיסול היא אפילו נגד בני חרי שיבא לגבות רבית משום הכי פסק הרמ"א בפשיטות דפסול לגמרי אפילו נגד בני חרי ויכול לטעון פרעתי אך בש"ך (ס"ק ד') הביא בשם ר"י נראה דמדמה לגמרי רבית למוקדם וצ"ע: (ג) בש"ך (ס"ק ג') משמע אפילו ברבית מן התורה היכא דכלל קרן עם הרבית ועדים יודעים מזה אפ"ה עדים אינם פסולים לשטת תוס' ורא"ש ע"ש ולפע"ד י"ל בזה דודאי עדים פסולים מטעם דהם חתמו על השטר בשקר דהא בזה השטר גובה מלוה ג"כ רבית מלקוחות ורבית אינו חייב דוקא גבי רבית מפורש באמת אינו גובה רבית רק משום דלא תשימון ולעדים לא משמע להו לאינשי אבל גבי כולל קרן עם רבית יגבה שלא כדין ועיין. אחר זמן רב ראיתי בספר ישועות ישראל מהגאון אב"ד דקוטנא שהקשה ג"כ על הש"ך מהאי טעמא:
ד מיהו אם המלוה הלוה ע"י שליח והשליח עשה שטר וכלל קרן עם רבית גובה הקרן מ"מ דאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לכלול הקרן עם הרבית עש"ך (סק"ה) דזה דוקא לשטת י"א דסוברים גבי כלל קרן עם רבית דאפילו חייב מודה אין צריך לשלם אבל לשטה ראשונה דסובר אם חייב מודה דצריך לשלם אין חילוק אם המלוה בעצמו הלוה או ע"י שליח ע"ש ולפע"ד נראה אפילו לשטה ראשונה יש חילוק בין הלוה בעצמו או ע"י שליח לפי סברת הסמ"ע (ס"ק ב') דפירש דמשום הכי לא מהני אם יכתוב על גביו משום קנס דנכתב בפסלות וכן פירש סמ"ע לעיל (סימן מ"ג ס"ק י) ע"ש וא"כ לפי זה יש לומר היכא דמלוה הלוה בעצמו שייך קנס אבל אם הלוה ע"י שליח דלא שייך קנס אפשר לשיטת הסמ"ע מהני כתיבת על גביו כיון דלא שייך קנס דלא הלוה בעצמו אלא ע"י שליח ולתקוני שדרתיך ולא הוי לשליח לכלול הקרן עם ריבית: