דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן נא
סעיף א' (א) עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה בלא קנין מצטרפין וכו' ואם אותו שמעיד בע"פ אמר בפני נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבות בו ממשעבדי. הג"ה ודוקא וכו' אבל אם לא נמסר רק בעד אחד וכו' אינן מצטרפין לטרוף ממשעבדי עב"י דכתב דאם עד אחד בשטר אמר לא נמסר השטר בפני לא הוי שטר ונאמן רק אם העד אינו בפנינו אמרינן מסתמא עשו כהוגן ונמסר ג"כ בפני עד השני וצריכים להבין דהיכי נאמן לבטל השטר כיון דאמרינן מסתמא עשו כהוגן ונמסר ג"כ בפניו וכן האריך התומים והניח בצ"ע ולפע"ד י"ל דשפיר כתב הב"י דהא מבואר לעיל (סימן מ"ו סעיף ל"ח) עד אחד החתום בשטר יכול לחזור בו ועיין בסמ"ע (ס"ק ק"ח) דעל זה לא אמרינן נחקרה עדותן בב"ד וא"כ שפיר יכול העד החתום בשטר לומר בפני לא נמסר דהשתא חוזר מגוף השטר יכול לחזור כש"כ דנאמן לומר בפני לא נמסר וממילא לא הוי שטר כיון שאינו חתום בו רק עד אחד: סעי' ו' (ב) הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי מתנה ורחוקים מהשני הרי השטר פסול מפני שהיא עדות אחת אלא א"כ נסתלק אותו שהעדים פסולים לו מאותו ממון. עש"ך (סק"ו) דתמה מאד על דין זה וכתב דשטר אינו כשר רק אם נסתלק הקרוב קודם כתיבת השטר וגם על זה פקפק ע"ש. ולפע"ד י"ל דמחבר מיירי היכא דשמע מקבל מתנה דזיכה הנותן נכסיו ע"י העדים לקרוב ולרחוק ונסתלק הקרוב ואמר אין אני רוצה במתנה והא מבואר לקמן סימן רמ"ה סעי' י"א דמתנה בטל למפרע ואפילו שתק מתחלה בשעת הזכיה ואח"כ צוח ואמר אין רצוני לקבל המתנה ספק אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו או לא והוי הפקר ע"ש א"כ יש לומר ה"נ איירי דצוח מיד כששמע וממילא הוי הפקר דהוי כמו שנסתלק קודם כתיבת השטר ושפיר סובר המחבר דכשרים לרחוק ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה מה שכתב בזה:
ג ובעדות על פה בכי האי גוונא כשרים להעיד לזה שאינם קרובים עש"ך (ס"ק ח') שפי' מה שכתב בעדות ע"פ כשר היינו דוקא בכותב כל נכסיו לשני בני אדם וכה"ג דאין לעדים נגיעה משום קורבה אבל היכא שיש לחוש לנגיעה משום קורבה כגון שאין השטר מקוים ובאו עדים שהם קרובים לאחד ורחוקים מהשני לקיים השטר וכה"ג אף בעל פה פסולים ע"ש ודין זה של ש"ך צ"ע מר"ן גטין (דף ח') על הא דאמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה פסק הר"ן דאם קרוב הביא גט אשה בחוץ לארץ וכתב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפני נכתב ובפ"נ לגבי אשה אע"ג דלגבי גופיה או לגבי אשתו אין תורת עדות כלל אבל לגבי קרוב נקרא עדות רק רחמנא פסליה ולאו משום דמשקר דאפילו משה ואהרן אינם יכולים להעיד א"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפ"ה לגבי עדות קיום יש לומר דפלגינן דבורא דגלוי מלתא בעלמא היא אם כן אמאי פסק הש"ך דאם יש לחוש לנגיעה משום קורבה כגון שאין השטר מקוים ובאו עדים שהם קרובים לאחד ורחוקים מהשני לקיים השטר אף בע"פ פסולים הא הר"ן פסק דגבי קיום יש לומר דפלגינן דבורא דגלוי מלתא בעלמא היא אח"כ מצאתי בספר דברי חיים מדודי הגאון זצלל"ה שהקשה כן:
ד בית יוסף בסימן זה הביא ירושלמי דפרק אשה שנתארמלה דעד אחד בכתב לאו כלום ומה שאמר אמימר עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ מצטרפין איירי דשנים חתומים רק על עד אחד יש קיום ועל השני אין כאן קיום ולכאורה צ"ע כיון דעל השני אין כאן קיום א"כ אינו נשאר רק עד אחד ובעד אחד בשטר סובר הירושלמי דלא כלום היא ולפע"ד נראה לבאר דברי הירושלמי טעמא דעד אחד בשטר לא מהני דבעינן דומיא דספר מקנה וא"כ הוי כמו מפי כתבם כמו שמבואר בתוס' כתובות (דף כ' ד"ה ור"י) וא"כ יש לומר היכא דחתם על השטר שני עדים דאין צריך קיום רק מדרבנן ומבואר לעיל (סימן מ"ו סעיף ז' בהג"ה) דעדי קיום נוכל לקיים אף מפי כתבם ע"ש וא"כ הכי נמי דאינו חסר רק קיום אפשר לומר דמש"ה מהני עד אחד אף דהוי מפי כתבם כיון דאינו חסר רק קיום מדרבנן ובדרבנן מהני אף מפי כתבם ועיין: