דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן מז
סעי' א' (א) מלוה שאמר על שטר שבידו שהוא אמנה או פרוע אם הוא חייב לאחרים ואין לו ממה לפרוע אלא מזה וכתוב בו נאמנות והוחזק השטר בב"ד או שהוא ביד שליש אינו נאמן עסמ"ע (ס"ק ב') ועש"ך (סק"ד) דתמה מאוד מה חילוק יש בין יש בו נאמנות לאין בו נאמנות הרי הלוה מודה דשטר פרוע הוא ומבטל בפי' נאמנות דיליה ואף שאין בו נאמנות ולוה צועק שהוא פרוע וטוען שישבע והמלוה אינו רוצה לשבע מ"מ גובה בע"ח ראשון מטעם שעבודא דרבי נתן א"כ אין יכול למחול וממילא אף שאינו רוצה לשבע גובה מלוה ראשון והביא ראיה ממוכר שטר חוב לחברו ולוה טוען שפרעו למוכר ישבע לי ומוכר אין רוצה לשבע מפסיד הלוקח משום שהוא נאמן לומר פרוע במגו דאי בעי מחיל ליה אבל הכא גבי שעבודא דר"נ דאינו יכול למחול מה חילק יש בין יש נאמנות לאין בו נאמנות וחולק הש"ך על המחבר ולפע"ד נראה לתרץ קושיית הש"ך דעיקר סברת הטור ומחבר היכא דמלוה מוציא שטר חוב ואין בו נאמנות לא מקרי חוב ברור כיון דמלוה אין גובה מן הלוה אלא בשבועה מי יימר דמשתבע מלוה ובחוב שאינו ברור סוברים כמה פוסקים דלא שייך שעבודא דר"נ ויכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את וא"כ מתורץ קושיית הש"ך דאפילו אין בו נאמנות מ"מ כיון דמלוה ראשון יש לו עליו שעבוד מדר"נ אף דמלוה שני אין רוצה לשבע לא מפסיד מלוה ראשון ולפי מה שכתבתי ניחא כיון דאין נאמנות בשטר א"כ אפילו בגוונא דאינו חב לאחריני ג"כ אין המלוה גובה אלא בשבועה וא"כ אין חובו ברור דאם לא ישבע אין גובה וא"כ לא חל עליו מתחלה שעבודא דר"נ אבל אם יש בו נאמנות אף דלוה טוען פרוע ג"כ גובה המלוה חובו כיון שיש בו נאמנות וחוב ברור וחל עליו שעבודא דר"נ הלכך מלוה ראשון גובה אף שמלוה שני טוען פרוע אבל גבי מוכר שט"ח שיכול למכור אף חוב שאינו ברור כמו כתובה וכדומה הלכך צריכים לטעם דמוכר נאמן כיון שיכול למחול אבל מבלעדי זאת לא היה המוכר נאמן ולפ"ז נדחה ראיית הש"ך שהביא ממוכר שטר חוב ובאמת סברת הש"ך שהביא ראיה ממוכר שט"ח נוכל לומר דאזיל לשטתו דסובר לקמן (סימן פ"ו ס"ק י"א) אף בחוב שאינו ברור שייך שעבודא דרבי נתן ולכך הביא לפי שטתו שפיר ראיה ממוכר שט"ח ועיין:
ב אם אין לו לפרוע אלא מזה. עש"ך (ס"ק ב) דכתב אע"ג דרבי נתן מיירי אפילו בדאית לי' נכסי' מ"מ הכא כיון דאית לי' פסידא ללוה הוי בכלל אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ולקמן (ס"ק ח) מסיק הש"ך אפי' הי' לו נכסים בשעת הודאה ואח"כ לית לי' נכסי אינו נאמן ע"ש, ולכאורה צע"י דהא (בס"ק ג') כתב הש"ך דמש"ה לקמן (סי' קכ"ו סעיף י"ד) כתב המחבר היכא דאית לי' נכסי' לנותן נאמן הנותן לומר שטעה דודאי קושטא קאמר דמפסיד עצמו וכן כתב לקמן (סימן קכ"ו) ע"ש ולפי סברא זו ממילא ה"נ היכא דקאמר אמנה או פרוע ואית לי' נכסי' ואח"כ אשתדפו או נתקלקל הל"ל ג"כ ודאי קושטא קאמר ואמאי כתב הש"ך אפי' הי' לו נכסים בשעת הודאה כיון דהשתא לית לי' אינו נאמן וצע"י: