אור ברסלב
דברי התורה סימן לז

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן לז

סימן לו

סעי' ט"ו (א) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריו' ובא יהודה וערער וכו' אין ראובן מעיד לו עלי' עסמ"ע (ס"ק ל"ו) דכתב דטור סובר דמשום תרעומת ג"כ הוי נוגע דמשום הכי יעיד שקר אלא אפילו במכיר הלוקח ששדה זו של מוכר ושל אבותיו דאין עליו תרעומת אפ"ה חיישינן דיעיד שקר שמעמידה בפני בעל חובו ע"ש וכן כתב ב"י. והש"ך תמה עליו מאד דא"כ גבי פרה וטלית דאמאי פסקינן דמעיד אע"פ שאינו מכיר בה הא אע"פ שאינו שייך להעמיד בפני בעל חוב איכא חשש תרעומת ע"ש, ולפע"ד יש לתרץ קושיית הש"ך דלעולם נוכל לומר משום חשש תרעומת הוי ג"כ נוגע רק דסמ"ע סובר לקמן (ס"ק מ"א) גבי מטלטלין אפילו טוען המערער שראובן בעצמו גזלה לא חשיב נוגע דהא ראובן יכול לומר אני קניתי מאחר וסברתי שהיא שלו דגם העולם יאמינו לי שהוא כך אבל בקרקע כיון דשם בעלים עליו דבר מפורסם מי הוא בעלים, ולפ"ז יש לומר משום הכי גבי פרה וטלית מעיד אפילו באינו מכיר ולא הוי נוגע משום תרעומת דהא יכול לומר אני קניתי מאחר וסברתי שהיא שלו אבל כאן בקרקע שפיר הוי נוגע משום תרעומות דהא לא שייך זה כיון דשם בעלים עליו ומסתמא ידעת שהיא גזולה ואפ"ה מכרת לי ושפיר איכא תרעומות:

ב כדי שיבא בע"ח של ראובן ויטרפנה בחובו. בטור כתב אף דאית ליה נכסים אינו מעיד שמא עשה שדהו אפותיקי ע"ש. מקור דין זה הוא תוס' ב"ב (דף מ"ה) דהקשה הגמרא אי אית ליה נכסים מאי נפ"מ והקשה בתוס' דהא נ"מ טובא דלמא עשה השדה אפותיקי וגובה בע"ח ממנו ע"ש. ולפע"ד יש ליישב קושיית התוס' דרב פפא סובר דנמצאת שאינו שלו חוזר עליו אע"פ שמכר שלא באחריות ולפ"ז שפיר מאי חיישינן אי לבע"ח דלמא עשה אפותיקי דהא כמה פוסקים סוברים היכא דהיא אפותיקי מפורש גובה מלוקח אפילו הפירות שכבר אכל כמבואר לקמן (סימן קט"ו) נמצא לרב פפא דסובר נמצאת שאינו שלו חוזר עליו אף אם מכר שלא באחריות והטעם כיון דנגזל גובה מלוקח אפילו הפירות שאכל וא"כ גבי אפותיקי נמי לפי שטת הפוסקים דסוברים דבע"ח גובה אפילו הפירות שאכל נמי לרב פפא הדין דחוזר לפ"ז ליכא נפ"מ למוכר דאם יגבה בעל אפותיקי יחזור לוקח עליו ולא הוי נוגע בשום חשש כמו היכא דקבל עליו אחריות מחמתיה ולא קבל עליו אחריות דעלמא דיכול להעיד כמבואר בסמ"ע (ס"ק מ') וה"נ כן ומיושב קושיית תוס' ועיין היטב:

סעיף ט"ז (ג) ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון שלא באחריות ובא יהודה לערער להוציא מיד שמעון בטענה שקנאה מגזלן יכול ראובן להעיד וכו' עש"ך (ס"ק כ"ה) דהביא בשם הרמב"ם דהיינו דוקא כששמעון מכיר שפרה וטלית הם של ראובן וכולם תמהו על הרמב"ם כיון דקי"ל כרב זביד היכא דמכר שלא באחריות אפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר אמאי מצריך הרמב"ם שמכיר שפרה וטלית הם של ראובן ע"ש. ולפע"ד יש לתרץ דברי רמב"ם דהא אנן קי"ל (סימן רכ"ו סעיף ה') היכא דמכר קרקע ואחר שקנה אותה באחד מדרכי הקניה יצא עליו ערעור כיון שלא נהנה עדיין הלוקח יכול לבטל המקח וצריך המוכר להחזיר המעות ע"ש והיא שטת הרמב"ם ונראה דהוא הדין במטלטלין דמאי שנא ולפ"ז מיושב שפיר דברי הרמב"ם דהא הדין של פרה וטלית איירי בכל ענין אף אם יצא הערעור תיכף ומיד לאחר מכירה קודם הנאת שימוש וא"כ באינו מכיר שפיר הוי המוכר נוגע דאם לא יעיד יבטל הלוקח המקח מטעם מום במקח כדינא (דסי' רכ"ו) הנ"ל ולכך הוצרך הרמב"ם לומר במכיר הלוקח שפרה וטלית של מוכר וא"כ המוכר לעולם יעיד ואף דסוגיא דפרה וטלית הביאה דברי ר' זביד י"ל דמהני רק על קושיית הגמרא דנמצאת שאינו שלו חוזר עליו או כמו שכתב הש"ך דגמרא לא הביא רק דרב זביד חולק על רב פפא ע"ש אבל מ"מ מטעם הנ"ל שכתבתי שפיר צריך הרמב"ם להביא במכיר שפרה וטלית של מוכר:

ד בתומים (ס"ק ט"ו) תמה דא"כ דמיירי דמוכר אמר שקנאה מגזלן א"כ אף דלוקח קבל דמיה מן המערער אין ביד המערער לחזור על המוכר דגם היא לקחה א"כ מאי שנא דנקט שלא באחריות אפילו באחריות מעיד דהא אין כאן נגיעה דמערער לא יחזור עליו, וגם הלוקח אינו חוזר עליו דהא לוקח אינו נותן חפץ עד שקיבל דמיו וא"כ מה טיבו של נגיעה יש כאן ולפע"ד יש לומר אף דמערער צריך להחזיר דמי החפץ מטעם תקנת השוק היינו דמים שנתן מ"מ אם שימש בה הלוקח צריך לשלם למערער שכר תשמיש ועיין ברמ"א לקמן (סי' ת"ז) מבואר דהלוקח צריך לשלם שכר תשמיש ע"ש וא"כ שפיר כתב המחבר שלא באחריות דאם הי' באחריות אף דמשלם הנגזל דמי החפץ מ"מ כיון דלוקח צריך לשלם להנגזל שכר תשמיש יוכל הלוקח לחזור על הגזלן בעבור אותו שכר, דהא אחריות טעות סופר אפי' שבח ופירות והוי נוגע, ולכך כתב המחבר שלא באחריות שאינו יכול לחזור כלל על הגזלן אפי' בעבור שכר תשמיש ולא הוי נוגע כלל ולעולם יוכל להעיד:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה