דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן לו
סעי' א' (א) עדים רבים שהעידו ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. בסוגיא דמכות (דף ו') במתניתין אמר ר"י במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ופרש"י משום דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ועיין בתוס'. ולכאורה קשה לשטת רש"י דהא ר"י אומר בדיני נפשות נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה א"כ גם אם נמצא בעדים זוממין קרוב או פסול ג"כ הזמתן בטלה והתם לא שייך והצילו העדה דאם עדים זוממים בטלה עדים ראשונים קיימים ויהרג הנידון, ואפשר לומר דהא רש"י בסנהדרין (דף ט) פי' לר"י דסובר דוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר פי' רש"י דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ולא יהרג לא הוא ולא הם ע"ש ולכאורה פשיטא דעדים פטורים, וע"כ צריך לומר דכוונת רש"י כך היכא דנמצא בעדים זוממים קרוב או פסול ובטלה הזמה ונמצא דעדים ראשונים אמת אמרו והי' ראוי להרוג הנידון מ"מ בעל דבר פטור (אמת בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר) אבל בדיני נפשות דכתיב והצילו העדה ידונו הזוממין דהוי בהן קרוב או פסול עכ"פ הכחשה ולהכי שניהם פטורים כמבואר בכתובות (דף כ') גבי הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי ע"ש (וה"נ י"ל אליבא דר"י. (ב) נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה עיין רמב"ם (פרק ב' מעדות הלכה ג') היו עדים מרובים ושנים מהם כוונו עדותן והשלישי אומר אינו יודע בחקירות תתקיים העדות בשאר ויהרג. ובאו"ת תמה מאד על הרמב"ם דהא מבואר בסנהדרין פרק היו בודקין (דף מ"א) אם אחד אומר אינו יודע תתקיים העדות בשאר ואמרינן כמאן דלא כר"ע ופרש"י דס"ל היכא דשלשה מעידים אין בהם הזמה עד שיוזמו שלשתן א"כ בשלישי האומר א"י לית ביה הזמה וכל העדות בטל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ותוס' פרשו דהשלישי דהאומר אינו יודע הוי כמו נמצא בהן קרוב או פסיל ע"ש וכיון דאנן קי"ל כר"ע גבי קרוב או פסול אפילו מאה כל העדות בטל וגם קי"ל כר"ש דאין זוממין עד. שיוזמו כלם א"כ אמאי פסק רמב"ם דאחד אומר אינו יודע תתקיים עדות בשאר ותירץ בדוחק ע"ש. ולפע"ד נראה לתרץ כוונת רמב"ם דהא לכאורה באמת צריכים להבין דברי רש"י דסובר דמש"ה אינו יודע בחקירות כל העדות בטל דאין עדים נעשים זוממין עד שיוזמו כלם דהא עד זה האומר אינו יודע בלא זה פסול שאינו יודע בחקירות ומה שייך הכא אין עדים נעשין זוממין וכו' אך דהא מבואר ברש"י מכות (דף ה' ע"ב ד"ה ר' עקיבא) דסובר דאינו צריך להקיש שלשה לשנים לענין דאין נהרגין עד שיוזמו כולם דזה ילפינן מדכתיב והנה עד שקר העד ע"ש ועיין בריטב"א שם במקומו וא"כ שפיר י"ל כיון דאין יכולים לסתור כל העדים לא הוי עד שקר העד אבל לר"ש דסובר דמש"ה צריך שיוזמו כל העדים דהקיש שלשה לשנים וא"כ אם עד שלישי אינו יודע בחקירות לא שייך הקש דהא שנים אם אומר אחד מהם אינו יודע לא הוי עדות כלל אבל גבי שלשה שייך הזמה לגבי שנים שיודעים ושפיר דברי רמב"ם דהא אנן קי"ל כר"ש ואתי שפיר היכא דשנים יודעים בחקירות והשלישי אינו יודע תתקיים עדות בשאר ולפי מה שכתבתי דדוקא לר"ע לא הוי עדות אבל לר"ש תתקיים עדות בשאר מיושב ג"כ קושית תוס' סנהדרין (בד"ה כמאן כר"ע) על רש"י:
ג אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קא"פ עדותן בטלה עש"ך (ס"ק ו') דכתב על קושית תוס' מה שהקשה על רש"י דפירש דאם העידו אחר כדי דבור הוי כשתי כיתי עדות לכל דבר משמע דאפילו גבי קרוב או פסול צריכים להעיד תוך כדי דיבור ותוס' הקשה על רש"י ותירץ הש"ך דאין כוונת רש"י רק על עדים זוממים ומה שכתב רש"י לכל דבר כוונתו היכא דהעידו אחר כדי דיבור אם הוזמה כת אחת אותה כת נהרגת ושאר עדות קיים, ולפע"ד שפיר הבין תוס' בכוונת רש"י דהא למ"ד מכאן ולהבא נפסל אזי גם אם ב' הכתות העידו בבת אחת והוזמה כת אחת אפ"ה כת שנייה קיימת דהא אף הכת שהוזמה אינה נפסלת אלא מכאן ולהבא וממילא לא בטלה כת שניי' אף היכא דהעידו ב' כיתות בבת אחת דהא העדות [מתבטל משום] דהוי כמו נמצא בהן קרוב או פסול כמבואר בתוס' (דף ו' ע"ב ד"ה הרי אלו) ע"ש וא"כ לרבא דסובר מכאן ולהבא נפסל לא הוי על כת שהוזמה שום פסול עד אחר הזמה לפ"ז אף (באחר כ"ד) [בתוכ"ד] נמי לא בטל כת שלא הוזמה וע"כ אי אפשר לומר דכוונת רש"י דקאי על עדים זוממין דכת שנייה אינה בטלה היכא דהעידו אחר כדי דיבור דהא רבא לשטתו סובר מכאן ולהבא נפסל אלא ע"כ כמו שהבין תוס' בכוונת רש"י: