אור ברסלב
דברי דוד פסחים סוגיא דמשרת ושיטות הפוסקים בטעם כעיקר. (פסחים דף מג ע"ב ודף מד ומה) › שיטת ר"ת

דברי דוד פסחים· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

סוגיא דמשרת ושיטות הפוסקים בטעם כעיקר. (פסחים דף מג ע"ב ודף מד ומה) · שיטת ר"ת

שיטת רש"י

ושיטת ר"ת ופירושו הוא נם כן בפירושא דטכע"ק כמו רש"י שההתר נהפך להיות איסור. אבל לענין פסק הלכה פסק דטכע"ק דאורייתא וכל כמה שטעמו ניכר לקי על כל כזית וכזית מן התערובות כאילו הוא כולו איסור. ולדידיה לית מאן דפליג על טכע"ק דכולהו תנאי וכולהו אמוראי הכי ס"ל. וההיא דר"י במס' ע"ז מפרש לה במין במינו וניכר האיסור. יעויין שם פירושו בתוס' במס' ע"ז ובחולין ובזבחים וברא"ש בחולין ובה' חלה. ולשיטתו ארווח לן לכאורה במאי דפריך הגמ' ור"ע טכע"ק מנ"ל. משום דפשיטא לי' להש"ס דכולהו ס"ל טכע"ק. אך זה אינו דא"כ איך הוי ס"ד דאביי דמקשה מקופות וממדוכה ומקפה. דע"כ צ"ל לשיטה זו דלא ידע לטכע"ק. והתוס' בנזיר הקשו ג"כ על הא דמקשה הש"ס ור"ע טכע"ק מנ"ל ותירצו דפשיטא לי' להגמ' דטפי מסתבר לאוקמי קרא לטכע"ק מלהתמל"א. וא"כ מדחזינן לר"ע דמוקי לקרא להתמל"א מסתמא אית לי' קרא אחרינא לטכע"ק. וגם לזה קשה דהא חזינן דאביי בה"א הוי סבר דטכע"ק אינו מדאורייתא ואפ"ה הוי ניחא לי' הא דר"י מוקי לקרא דמשרת להתמל"א. ומיהו לזה י"ל דבאמת היינו הא דפריך אביי לבסוף דלמא ליתן טכע"ק הוא דאתא משום דמסתבר טפי לאוקמא לטכע"ק מלהתמל"א. ומתחילה נשא ונתן בדברי ר"י לפום מאי דהוי סבר דליכא קרא אחרינא לטכע"ק רק משרת וא"כ ע"כ ר"י מסתבר לי' טפי להתמל"א מלטכע"ק וע"ז מקשה ממקפה וקופה ומדוכות. ואח"כ מקשה דלמא לטכע"ק דמסתבר טפי לאוקמי לטכע"ק וסתמא דגמ' חיזק קושייתו מהברייתא דתניא בפירוש דדרשינן לה לטכע"ק. ולכך משני הגמ' תחילה דלא תיקשה מהברייתא דהברייתא אתיא כרבנן ור"י דאמר אליבא דר"ע. ואח"ז מסיק הגמ' על ר"ע גופי' קושיית אביי דטכע"ק מנ"ל משום דלא מסתבר לאוקמי קרא להתמל"א כל כמה דלא ידעינן לימוד לטכע"ק. ומשני דנפקא לי' מגע"כ. ובזה יתיישב נמי הא דאמר הגמ' וממאי דמפת ומיין כו' דלמא מיין לחודי' כו'. ולכאורה לשיטת ר"ת קשה טובא טפי ממה שהקשינו לעיל לפירש"י דאיך הוי ס"ד דגמ' לאוקמי לדר"ע דלית לי' טכע"ק ובעי כזית מיין לחודי' כיון דלר"ת אין סברא כלל שיהי' שום תנא שלא יסבור טכע"ק. אבל במש"כ ניחא. דהגמ' עתה לא בא רק לתרץ קושיית סתמא דגמ' מהברייתא והניח עתה על סברת אביי בה"א דר"י לית לי' טכע"ק. ואח"ז מקשה הגמ' ור"ע טכע"ק מנ"ל משום דלא מסתבר לאוקמי להתמל"א וטכע"ק יהי' שרי וכקושיית אביי. וא"כ ארווח לן טפי דקושיית הגמ' ור"ע טכע"ק מנ"ל מלשיטת רש"י. אך יתר הקושיות שהערנו לעיל לשיטת רש"י בפירושא דשמעתא יקשה גם לפיר"ת. ועוד נוסף עליהם. דלר"ת קשה טובא מאי טעמייהו דרבנן דפליגי עלה דר"א בכותח הבבלי. כיון דכולהו ס"ל דטכע"ק דאורייתא א"כ תיפוק לי' משום טכע"ק ובאמת מחמת זה כתב הטור בסי' תמ"ב לפרש דד' מיני מדינה אין בהם טעם חמץ רק קיוהא בעלמא ומאוד קשה הדבר דקיוהא דקאמר הטור לא הבנתי כלל מה טיבה. ותו דא"כ מאי קאמר הגמ' למה מנו חכמי' את אלו כדי שיהי' בקי בהן ובשמותיהן. ואם איתא רבותא גדולה איכא בהני אף דלא הוי רק לקיוהא בעלמא אפ"ה מחייב ר"א. וגם עיקר פלוגתייהו דרבנן לא הוי אלא בהא דלקיוהא אבל בשאר תערובות מודו דטכע"ק דאורייתא. וא"כ ע"כ אצטריך למתני דווקא הני. ותו דברייתא לא מני כלל הנך ד' מיני מדינה רק סתמא קתני על עירובו בלאו דברי ר"א וחכ"א על עירובו בלא כלום משמע דבכל מיני עירובו פליגי רבנן. ואין לומר דבאמת לר"ת כל מיני תערובות חמץ אינם רק קיוהא בעלמא. דהא הטור לא כתב כן. דז"ל הטור ודווקא אלו כו' אבל אם יש בהם טעם חמץ חייב דטכע"ק דאורייתא. ומיירי נמי שאין בו כזבא"פ. ועיין בב"י דפירש דתרתי קאמר ע"ש והסכים לפירושו גם הפר"ח. הרי דלהטור איכא תערובות חמץ דאיתי בי' משום טכע"ק. וא"כ בהכרח הי' להם לחכמי' למנות אלו דווקא וגם איך תני בברייתא עירובו סתמא:

ועוד צריך להבין לפי זה דאינו רק קיוהא בעלמא. א"כ אמאי בדאיכא כזבא"פ לקי נם לרבנן. והפר"ת ביקש לומר דאה"נ דלשיטת ר"ת במבשא"מ אף דליכא טעמא לקי בכזבא"פ. ולע"ד לא מסתבר לומר כן כמו שהכריח הוא עצמו בתחילת דבריו. דהעיקר בטעמא תליא מלתא ואי לא הוי טעמא הוי כמין במינו דבטל ברוב. ובוודאי האמת כן הוא דאטו מין במינו ושא"מ כתוב בקרא הא סתמא כתיב אחרי רבים להטות רק באינו מינו בטעמו וממשו לא בעי קרא דמסברא ידעינן דהוי כהוכר האיסור. וכדר"י במס' ע"ז לשיטת רש"י. ולר"ת צ"ל בלא"ה מסברא כן בלא ר"י כדבעינן למימר לקמן וא"כ וודאי דהסברא אינו רק היכי דנרגש הטעם. אבל היכי דלא ניכר הטעם וודאי דבטל. וכן בטעמו גרידא דילפינן ממשרת או מגע"כ נמי בטעמא תליא מלתא ובלא טעמא אין חשש כלל. וא"כ כיון דבד' מיני מדינה אין בהם טעם רק קיוהא בעלמא אמאי לא בטלו ברוב:

וצריך לומר דגם ר"ת סבר דד' מיני מדינה אית בהו ממשו של חמץ. וכמו שכתבנו לעיל לשיטת רש"י. ובע"כ צ"ל כן. דהא אותו ההכרח עצמו. שהוכרחנו לומר לשיטת רש"י, משום דאביי בה"א לא ידע מטכע"ק. גם לר"ת נמי הוא מוכרח לומר כן. ובממשו וטעמו גם לר"ת נמי לא בעינן קרא דטכע"ק. ואף שלר"ת אין זה מפורש בדברי ר"י דמס' ע"ז. דאיהו מוקי לדר"י במין במינו. מ"מ הסברא מצד עצמה צריך לומר גם לר"ת דא"כ איך הוי ניחא לאביי ממדוכות וקופות. משום התמל"א. הא אין כאן איסור כלל. לפום מאי דלא ידע מטכע"ק. וניהי דממקפה ל"ק לר"ת דר"ת מפרש להך דמקפה בניכר השום והשמן וכמ"ש התוס'. מ"מ במדוכות וקופות ע"כ דצריכינן להך סברא. וכן בד' מיני מדינה נמי ע"כ צריך לומר דמקרי ממשו כמו לרש"י. רק דלרש"י מקרי טעמו וממשו. ולר"ת לא הוי אלא קיוהא בעלמא וא"כ הוי ממשו בלא טעמו. אך סברא דקיוהא לא מהני רק שאין הטעם שלהם חשוב להפוך ההתר לאיסור כיון שאינו טעם גמור רק קיוהא. אבל מ"מ לענין שיהי' הוא גופי' בטל. לענין מקרי שפיר טעמו וממשו דלא בטל דהא סוף סוף נרגש האיסור. והוי כניכר האיסור דלא בטל. ולכך אביי בה"א הוי ניחא לי' משום התמל"א גבי ד' מיני מדינה. דמ"מ איסור אית בהו. דהא אינהו גופיה לא בטלו. והגמ' משני דליכא כזבא"פ. הא אי הוי כזבא"פ גם רבנן מודו דחייבין עכ"פ על ממשו של החמץ כיון דלא בטלו. וגם לפי האמת דמסקינן דכולהו אית להו לטכע"ק. מ"מ גבי כותח וד' מיני מדינה לא שייך בהו טכע"ק משום דאינו רק לקיוהא. ואינם מהפכים ההתר לאיסור. ונמצא דנשאר הדין גבייהו כמו דהוי ס"ד לאביי מעיקרא. משום טעמו וממשו. ואינם חייבין עליהן רק משום כזבא"פ על ממשו של החמץ גופו. ונמצא דדינא דר' מיני מדינה לר"ת. הוי כמו טעמו וממשו לרש"י כנלע"ד לומר בהכרח לדעת הטור אליבא דר"ת. ולפ"ז לא נמלטנו לר"ת משום דוחק שהערנו לעיל בשיטת רש"י. כיון דגם לדידי' צ"ל דבהא דאביי לא ידעינן מטכע"ק. וד' מיני מדינה אית בהו ממשו של חמץ. וגם קושיית הש"ם ממאי דלמא מפת ומיין. וההוכחה מהברייתא הכל צריך לומר כמו לרש"י. וא"כ לא ארווח לן בפירושא דשמעתא כלל. רק קצת ארווח לן הקושיות הגמ' ור"ע טכע"ק מנ"ל. ולעומת זה נוספו לנו תמיהות עצומות בטעמא דקיוהא. שהוכרח הטור לומר לר"ת וכמש"ל:

ואם נרצה פרש לר"ת דשרה פיתו ביין לית בי' משום טכע"ק. דטכע"ק אינו רק ע"י בישול וכמש"ל הך סברא דבזה הוי ארווח לן באמת טובא בפירושא דשמעתא וכמש"ל. אך כבר כתבתי לעיל דגם זה דוחק לחלק בין שרה ענבים רה פיתו. וגם דוחק מאוד לאוקמי ההיא דמקפה ומדוכות הכל בצונן דווקא. דסתם קדירה משמע רותחת. ועוד דגם לפי זה נצטרך לומר דד' מיני מדינה בע"כ אית בהו ממשו של חמץ. דכיון דהטעם שלהם אינו חשוב להפוך ההתר לאיסור משום דאינו רק קיוהא בעלמא. א"כ אס"ד דלא הוי ממשו. א"כ אין כאן איסור כלל דהא כבר כתבנו דלשיטה זו דההתר נהפך לאיסור בע"כ צ"ל לומר דבטעם גרידא בלא היפוך ההתר לא שייך למיסר כלל דהוי כקול ומראה וריח כו' עי"ש בדברינו לעיל דא"כ מנ"ל הך סברא דמהפך ההתר לפי מאי דילפינן מגע"כ וכמש"ל. וע"כ דצריכין למימר דבד' מיני מדינה אית בהו ממשו של חמץ. וזה דחוק מאוד וכמ"ש בשיטת רש"י. וגם גוף הסברא דשרה פיתו לית בה משום טכע"ק כתבתי לעיל דיש לפקפק בה. וגם בשום דוכתא לא הזכירו התוס' דלר"ת נדינן מפירוש רש"י בפירושא דשמעתין רק כל משא ומתן שלהם אינו רק לענין פסק הלכה. ואיך יתפרש מימרא דר"י במס' ע"ז. וקשה מאוד לחדש כזאת מלבינו. וצ"ע:

עכ"פ העולה לדינא לשיטת ר"ת דטעם כע"ק הוא דאורייתא שההתר נהפך להיות איסור. ולקי על כל כזית מן התערובות כאילו היא כולו איסור. ומ"מ זה אינו רק בטעם גמור. אבל ד' מיני מדינה דאינו רק לקיוהא בעלמא. אינו מהפך ההתר לאיסור. אבל מ"מ האיסור עצמו לא בטל היכי דנרגש והוי האי דינא כטו"מ לשיטת רש"י. וכן נמי בתערובות קמח בקמח. (או אם בא לאוכלו כך או פת ביין אם נפרש דלא הוי טכע"ק) הוי נמי דינא הכי כטו"מ לשיטת רש"י. דאף דוודאי אינו מהפך קמח של איסור לקמח של התר להיות כולו איסור. כיון דלא יהבי טעמא זב"ז. מ"מ לקי עלה עכ"פ בכזבא"פ. דאיהו גופי' לא בטל. וכן נצטרך ג"כ לומר לדעת ר"ת דיין בפת מקרי ממשו. כמו שכתבנו לשיטת רש"י. דבין אם נאמר דר"ת מפר לשמעתין הכל כרש"י. ובין אם נאמר דשרה פיתו לא הוי טכע"ק. מ"מ בין כך ובין כך נצטרך לומר דיין בפתו מקרי ממשו. דאי לא הוי רק טעמו לא שייך למיסר כלל היכי דאינו מהיפך ההתר וכמש"ל. וכן ד' מיני מדינה דלא הוי רק קיוהא נמי לא לקי עלה בכזית בא"פ אלא משום דהוי ממשו אבל טעם גרידא בכה"ג דאינו מהפך היינו בקיוהא ודכוותי' אין בו איסור דאורייתא כלל [רק דבאמת לא ידענא מתי נקר קיוהא. ומתי נקרא טעמו. כי אין לי שום השכלה בסברא דקיוהא. לדמות לזה מילתא אחריתא] זהו העולה לדינא לשיטת ר"ת. אך כבר כתבנו דשיטתו דחוקה טפי משיטת רש"י. כי מלבד שכל הקושיות שהערנו לפי' רש"י. כמעט כולם הם גם לשיטת ר"ת עוד נוסף עליהם הך סבר דקיוהא. אשר לא יכולתי להולמה כלל. וכמ"ש וגם פירושו בדברי ר"מ דמס' ע"ז בטו"מ הוא זר ורחוק. כאשר כתב זה גם הפר"ח. וצ"ע:

תוכן העניינים

דברי דוד פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה