דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ו - כיצד מברכין · דף לח:
שלקות מברכין בפה"א ועולא משמי' דר"י אמר שהכל ואני אומר כל שתחלתו כו' הנה בלא דברי ר"ח הוי אמינא דפליגי אהדדי רב ור"י. וצריך לומר דפלוגתייהו הוא בהכי דמאן דס"ל בישול אינו מגרע הברכה בכל ענין אינו מגרע אפי' בתומי וכרתי דמשתנין לגריעותא ע"י בישול אפ"ה לענין ברכה במלתייהו קיימי ולא דמי לקמחא דחטי ודובשא דתמרי ויין תפוחים כו' ופת אורז ודוחן וקטניות וכיוצא בזה היכי שנשתנה תואר הפרי דאם אינם עומדין לכך לא מברכינן רק שהכל. דשאני התם כיון נשתנה תואר הפרי גרע טפי משא"כ בשלקות דתואר הפרי לא נשתנה רק דנשתנה בטעמא לא אכפת לן כלל בזה לענין ברכה והוי כמו פרי שנשתנה בטעמו ע"י שנתיישן או שנרקב קצת דודאי כל כמה שלא נפסל מאכילת אדם לגמרי במלתי' קיימא לענין ברכה וה"נ גבי בישול כיון שאינו משנה רק הטעם אפי' בשינוי דלגריעותא אפ"ה במלתי' קיימי לענין ברכה. ומאן דס"ל שלקות שהנ"ב אפי' באותן פירות דמשתנים לעילוי' ע"י הבישול כגון ההוא תורמסא דלקמן דמביא מיני' ראיה דר"י ס"ל שלקות בפה"א דמשמע הא אי הוי ס"ל שהנ"ב אפי' בתורמסא נמי שהנ"ב בעי לברוכי אף דודאי משתנה לעילויא ע"י הבישול (ועיין במס ביצה כ"ת) וצ"ל לפ"ז דלא דמי לשינוי תואר הפרי דהיכי דמשתנים לעילויא מברכינן ע"ז ברכה הראויה להן כנון יין ושמן דמברכינן עלייהו בפה"ג ובפה"ע דשאני התם דלא נשתנו בטעמם לגמרי דסחיטה אינו משנה טעם הפרי לגמרי דגם בענבים איכא טעם יין כדאמרינן אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב משום שתוי יין וכן בכל הפירות דכוותיה דודאי שינוי תוארם אינו משנה טעמם לגמרי משא"כ בישול דמשנה טעם הפרי לגמרי ומהפך ממר למתוק כידוע לכך אין עליו עוד שם פרי כלל ואפי' בנשתנה לעלויא כהך תורמסא אפ"ה לא מצי לברוכי בפה"א כיון שאין כאן טעם הפרי כלל וכלל. כללא דמלתא בהא נחלקו רב ור"י דמאן דלא קפיד אשינוי טעם א"כ שינוי טעם עדיף טפי משינוי תואר הפרי ומאן דקפיד אשינוי טעם א"כ שינוי טעם גרע טפי משינוי תואר דאפי' בנשתנה למעליותא אפ"ה מגרע לענין ברכה ואף דגבי פת דגם הוא נשתנה ע"י האור מ"מ כיון דאשתני למעליותא אדרבא קובע ברכה חשובה ולא מגרע ברכתו שאני התם שאינו מזכיר שם הפרי בברכתו ונעשה כברי' חדשה ע"י השתנותו להקרא בשם לחם אבל להזכיר שם הפרי בברכתו לא שייך כלל כיון דנשתנה בטעמו וברכה אחרת אינו חשוב כ"כ לקבוע לעצמו נמצא דממילא לא מברך רק שהכל. ובהכי ניחא מש"כ התוס' לעיל במלתיה דרבנאי משמיה דאביי דאמר קתני ירקות דומיא דפת מה פת כו' וכתבו ע"ז התוס' דלא הוי דומיא ממש דפת אשתני למעליותא ואילו ירקות אפי' לגריעותא ולכאורה דבריהם אינם מובנים חדא דא"כ מאי דומיא דאמר ועוד הא כבר כתבנו במתניתין דכיצד מברכין דמתניתין לא איירי רק בשינוי שעומד לכך אבל בשינוי שאינם עומדים לכך לא איירי כלל מתניתין (ע"ש במש"כ והוא מוכרת בפירושא דמתניתין) דבזה לא מברך רק שהכל וא"כ איך אמרי' הכא דגם בשינוי דלגריעותא נמי מברך בפה"א. אך במש"כ ניחא דהתוס' דייקו שפיר מדקאמר רבנאי סתמא זאת אומרת כו' ולא מחלק כדמחלק ר"ח בין תחלתו שהכל כו' ש"מ דבכל ענין ס"ל דמברך בפה"א ושינוי טעם אינו מעלה ומוריד כלל לענין הברכה ודוקא בשינוי תואר הפרי הוא דדייקינן הכי במתניתין דאם נשתנו לדברים שאין עומדין לכך לא מברכינן רק שהכל אבל שינוי טעם לית לן בה. והא דקאמר דומיא דפת אף דלא הוי דומיא ממש היינו משום דלא ס"ל לרבנאי לחלק בשינוי טעם בין נשתנה למעליותא או לגריעותא דממ"נ אי קפדינן אשינוי טעם אף דאשתני למעליותא נמי שינוי מקרי כההיא תורמסא דלקמן וא"כ גבי פת נמי הוי מקרי שינוי אף דאשתני למעליותא ומדחזינן בפת דלא אכפת לן במה שנשתנה ע"י האור אדרבא קובע ברכה חשובה לעצמו ש"מ דלא קפדינן אשינוי טעם וא"כ אף דאשתני לגריעותא נמי מברך בפה"א (והא דלא מזכיר בברכת הפת שם הפרי כמש"ל לא ס"ל להך מ"ד לחלק בהכי רק אידך מ"ד מחלק בהכי ובזה נחלקו. או אפשר דבאמת הך דומיא דנקיט הוא לאו לכל מילי רק לענין זה דמיירי בנשתנה ע"י האור וא"כ לית לן תו לחלק בין נשתנה למעליותא או לגריעותא כמ"ש לעיל) כן הוא פירושא דפלוגתא דאמוראי בלא דברי רב חסדא:
ורב חסדא הוי בעי לתרוצי כי היכי דלא לפלוגי אהדדי ובעי לדמות שינוי טעם לשינוי תואר דגם בשינוי טעם נמי מחלקינן בין נשתנה למעליותא או נשתנה לגריעותא לכך אמר כל שתחלתו שהכל כו' ורב נחמן קאמר דפליגי בפלוגתא דתנאי נמצא דר"נ לא ס"ל הך חילוקא מחלק ר"ח רק דפליגי אי בישול משנה או לא. ור"ל אי קפדינן אשינוי טעם וכמש"ל. ודחי לה דכ"ע ס"ל בישול אינו משנה הפרי ולא קפדינן אשינוי טעם כלל לענין שמא דפרי רק דשאני הכא דבעינן טעם מצה (ועיין בזה בתוס' פסחים ואכמ"ל.) ולבסוף מסיק ר"נ דהך דעולא היא שבשתא ומעולם לא אמר ר"י זה רק כר"ח בר אבא דגם ר"י אמר דבפה"א א"כ ש"מ דגם לפי המסקנא לא ס"ל לר"נ הך דר"ח דאל"כ לא הוי ליה למימר דהך דר' בנימן בר יפת שבשתא כיון דאליבא דר"ח מצינן לאוקמי לתרווייהו ועוד מדהביא ראיה מהך תורמסא ולר"ח אין כאן ראיה כלל מתורמסא אלא ש"מ דלא ס"ל לרנב"י הא דר"ח רק דס"ל כמו שכתבנו לעיל וגם ר' זירא נמי כרנב"י ס"ל מדתהי בה כו' וגם ר' שמואל בר יצחק דמותיב ממרור נמי הכי ס"ל ומדחזינן דכולהו לא ס"ל הא דר"ת רק דעולא שבשתא הוא וממילא תו לא צריכינן לשינויא דר"ח כיון דלא קא קשיא מידי ממילא תו הדרינן לקמייתא כיון דלא קפדינן אשינוי טעם אף באשתני לגריעותא אפ"ה מברך בפה"א ולכך פסק הרי"ף אפי' בתומי וכרתי נמי מברכינן בפה"א. ודלא כר"ח והיא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין דהכי משמע פשטא דסוגיין דכולהו לא סברי הא דר"ח:
מיהו אע"פ שפסק הרי"ף בתומי וכרתי דלא כר"ח מ"מ בכרבא וסילקא וקרא פסק שפיר כר"ח דמתחלה כשהן חיין לא מברך רק שהכל ואחר הבישול מברך בפה"א והיינו טעמא משום דמלישנא דר"ח משמע מדקאמר כל שתחלתו שהכל כו' משמע דהוא מלתא דפשיטא הוא לכ"ע ולית בה שום ספיקא דתחלתן אינו מברך רק שהכל ולאו איהו דחדית הך דינא דאל"כ ה"ל למימר ואני אומר כרבא וסילקא כו' תחלתו שהכל כו' דהוי משמע דאיהו דחדית הך דינא ומדקאמר כל שתחלתו שהכל משמע דהוא מלתא דפסיקא והסברא נותנת כן בכרבא וסילקא וקרא דהיינו מה שאנו קורין בל"א (קרויט בוריקעס קירבעס) דכיון דאינם ראוים כלל לאכילה כשהם חיים איך יברך עליהם בפה"א ולכך לא מצי לברוכי רק שהכל והא דאחר בישולן מברך בפה"א היינו כיון דעיקר עמידתן לכך לאכלן ע"י בישול א"כ לא גרע מהיכי דנשתנה תואר הפרי דשינוי תואר ודאי גריעותא היא ואפ"ה אם נשתנו לדברים שדרכן לכך מברכינן בפה"א א"כ במכ"ש שינוי טעם כיון דמסקינן דלאו גריעותא היא כלל א"כ פשיטא דהיכי דעומדין לכך לאכלן ע"י שינוי טעם דהיינו ע"י בישול דמברכינן בפה"א זהו שיטת הרי"ף:
ועוד שיטה אחרת בזה להתוס' והרא"ש והרמב"ם דאינהו פסקו כרב חסדא. ולשיטה זו כתב בתר"י שלשה חלוקי דינים א) דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי כגון כרבא כו' כשהם חיים שהכל ולאחר הבישול בפה"א. ב) תומי וכרתי שהם גרועים ע"י בישול בפ"ע אף שמשביחין ע"י הבשר מ"מ הבשר עיקר וכיון דעל הבשר לא מברך רק שהכל לזה גם על תומי וכרתי ג"כ לא מברך רק שהכל משא"כ אגוז המטוגן בדבש דאף דהוא ג"כ בלא דבש מגרע טעמו בבישול רק ע"י הדבש הוא משביח וא"כ דמי ממש לתומי וכרתי. מ"מ הרא"ש ותר"י דמברך על האגוז בפה"ע דלא דמי לתומי וכרתי דשם הבשר עיקר אבל כאן האגוז עיקר ולכך לא אכפת לן במאי דמשביח ע"י הדבש. ובאמת לא ידעתי מנ"ל לחלק כן מסברא בלי שום הכרח מהגמ' נימא כיון דמוכת מהגמרא דמה שמשביח ע"י ד"א לא חשיב השבחה רק דחזינן אם הוא משביח בפ"ע אם לא א"כ גבי אגוז נמי לא חשיב השבתה מה שמשביח ע"י הדבש ומאן נימא לן דתליא בהכי אם האגוז עיקר או הבשר עיקר וצ"ע. ג) פירות שטובים חיים ומבושלים בין כך ובין כך מברך בפה"א ודין זה מוכרח מהגמ' מדלא משכחינן סופו שהכל רק בתומי וכרתי דמגרעין ע"י בישול משמע דכשאינם מגרעין ע"י בישול והם טובים חיים ומבושלים בין כך ובין כך מברך בפה"א. ולשיטת הרי"ף ליכא רק שני דינים א) כרבא וסילקא כו'. כ) פירות שראויין לאכול חיין בין שנשבחין ע"י בישול בין שמגרעין בכל ענין מברך בי"כ ובי"כ בפה"א ולא צריכינן תו לחלק בין אגוז המטוגן לתומי וכרתי רק בכל ענין מברך בפה"א. ודע דמ"ש התוס' והרא"ש ותר"י דאם משביח ע"י דבר אתר לאו כלום הוא והוכיחו כן מתומי וכרתי דהא חזינן דמשביחין ע"י בישול והוכרחו לתרץ דההשבחה הוא ע"י בשר ולא חשיב השבחה ע' בשנ"א להגר"א פי' אחר בתומי וכרתי ותוכן פירושו הוא דתומי וכרתי משביחין התבשיל אבל הם עצמם מגרעים (והוי כמו בצלים במדינתנו) ע"ש במש"כ לפי פירושו ליתא כלל להך דינא דמשביח ע"י ד"א רק דאפי' אם משביח ע"י ד"א ג"כ חשיב השבחה עיין היטב בכל זה:
ודע דמ"ש לעיל בסוגיא דחביצא דבישול אינו מגרע הברכה. הנה לשיטת הרי"ף הדבר מבואר דבישול אינו מגרע כלל. ואפי' לשיטת הרא"ש ותר"י נמי בישול אינו משנה רק היכא שנשתנה לגריעותא וא"כ מאן יימר לן דפת משתנה ע"י בישול לגריעותא כל זמן שלא נמוח ועכ"פ לשיטת הרי"ף הדבר ברור דבישול אינו מגרע כלל ועיין:
שם ועוד ארחב"א כו' שאכל זית מליח כו' אלא אי אמרת שלקות לאו במלתייהו קיימי בשלמא בתחלה מברך שהנ"ב כו'. גם מכאן מוכח דלא אמרינן הך סברא דנחית חד דרגא דהא זית ברכתו בפה"ע ובנשתנה לא מברך רק שהכל:
שם כיון דשקילי לגרעיניה בצר ליה שיעוריה כו' וההוא דאייתי לקמיה דר"י זית גדול הוי. בירושלמי איתא נמי כהך עובדא (ע' ברא"ש שהביא לשון הירושלמי) ומשני דר"י דעבד כן משום בריה. והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו להך דהירושלמי לגמרי דס"ל דתלמודא דידן מחולק עם הירושלמי ופסקו כתלמודא דידן. והרא"ש והרשב"א ותר"י טרחו עצמם ליישב תלמודא דידן עם הירושלמי כי היכי דלא לפלגו אהדדי לכך פסקו להך דינא דהירושלמי אלא שנחלקו בזה לג' שיטות דעת הרא"ש דהעיקר תלוי בהובא לפניו שלם בשעת ברכה דאז מקרי בריה אפילו השליך הגרעין בשעת אכילה לית לן בה והירושלמי מיירי בהובא לפניו שלם ואף דמסתמא השליך בשעת אכילה כיון דגרעיני זתים לא הוי מאכל כלל כדתנא בתוספתא דמס' עוקצין. מ"מ כיון דהובא לפניו שלם מקרי בריה ותלמודא דידן מיירי בהובא לפניו בלא גרעין דכיון דנמלח מסתמא הסירו גרעינתו מקדם וא"כ תו לא מקרי בריה ולכך הוצרך לשנויי דכזית גדול הוי אבל לענין דינא שווים הם תלמודא דידן והירושלמי דבהובא לפניו שלם בשעת ברכה ראשונה מקרי בריה ומברך ברכה אחרונה אפי' השליך הגרעין בשעת אכילה:
ושיטת הרשב"א הביאו ב"י דלאו בהובא לפניו שלם תליא מלתא רק באכלו עם הגרעין תליא מלתא דהירושלמי מיירי דאכלו עם הגרעין ואף דהגרעין אינו ראוי לאכילה מ"מ לענין בריה מצטרף דאם אכלו בשלימות עם הגרעין מקרי בריה דסוף סוף אכלו בשלימות כמו שהוא ותלמודא דידן מיירי דהשליך הגרעין ולכך לא מקרי תו בריה ונמצא דבהשליך הגרעין בשעת אכילה להרא"ש הוי ספק ברכה דדלמא הירושלמי לא פליג אתלמודא דידן וכתירוצו ולהרשב"א לא הוי ספק ברכה רק באכלו עם הגרעין אבל בהשליך אין כאן ספק כלל דא"צ לברך:
ושיטת תר"י הוא דבאמת בזית נחלקו תלמודא דידן והירושלמי רק דאפשר לומר דבעיקר הדין דברי' אפי' פחות מכזית בעי לברוכי גם תלמודא דידן סבר כן בפירות דראויין הגרעינין לאכילה ואכלו בשלימות עם הגרעין. רק דתלמודא דידן מחולק עם הירושלמי בזית דהירושלמי סובר דגם זית אף דהגרעין אינו ראוי לאכילה מקרי בריה ותלמודא דידן סובר כיון דאין דרך לאכול הגרעין בזתים תו לא מקרי בריה (ומשמע מדברי תר"י דאפי' אכל הזית עם הגרעין מ"מ לא מקרי ברי' כיון דאין דרך לאוכלו ולכך לא בעי הגמ' לשנויי דר"י משום בריה עבד כן משום דזית בכל ענין לא מקרי בריה אפילו אכלו עם הגרעין כן משמע למעיין בדבריו) אבל בשאר פירות שדרך לאכלן עם הגרעינים גם תלמודא דידן מודה דחייב בברכה אחרונה משום בריה כן הוא פירוש דברי תר"י למעיין היטב בכוונתו הפשוטה. ובעל מ"א נטה בזה מדרך הפשוט והיה סבור דגם תר"י מתרצים דתלמודא דידן והירושלמי לא פליגי כלל ומחמת זה פירש דברי הירושלמי ע"ד תר"י בדרך זר ורחוק דזית שאמרו בירושלמי הוא לאו זית ממש רק פרי אחר גדול כזית ונכנס בדחוקים גדולים עיין במחצית השקל שביאר דברי המ"א ותראה כמה דחוקים דבריו ואם באתי לדון עמו על כל פרט ופרט יכלה הזמן והנייר וכל מעיין ישפוט בצדק כי כוונת התר"י כמ"ש וא"צ לכל מה שכ' המ"א בזה ודו"ק. נמצא לענין דינא שיטת תר"י מיקל מכולם ושיטת הרא"ש מחמיר מכולם ודברי התוספות סתומים ויש לפרשם כהרא"ש או כהרשב"א ועיין בכל זה כי פשוט הוא: