דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ה - אין עומדין
דף לג:
גמ' הא דאמר מלתא מלתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא כו' ב' שיטות רש"י קמפרש דמלתא מלתא הוי מגונה ופסוקא פסוקא משתקינן לי' ובה"ג ור"ח וכן הרי"ף מפרשים בהיפוך והתוס' וכן הרא"ש כתבו דמסוגיין משמע כפי' רש"י והמהרש"א כתב דלא ידענא מהיכן משמע להם כן וטעמא דבה"ג והרי"ף נראה משום דלישנא דר' זירא דאמר כל האומר שמע שמע כו' משתקין אותו משמע טפי דקאי על מלתא מלתא ולישנא דברייתא דאמר הקורא שמע וכופלה הרי זה מגונה משמע). ועיין בשנ"א להגר"א פירושו והוא נכון:
דף לד.
מתני' מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה. רש"י פירש אם דילג אחת מן הברכות ואמר אחרת ואינו יודע לשוב ולאחוז סדרו יתחיל העובר תחתיו אותה ברכה שדילג זה ואומר משם ולהלן עכ"ל ולפי"ז הוי דלא כר"ה ודלא כרב אסי לפי פירש"י. דלר"ה מתחיל מאתה חונן ולרב אסי לפי פי' רש"י בגמ' אומרה במקום שנזכר וא"כ פי' רש"י במתניתין הוי דלא כחד מהני אמוראי דבגמרא וצ"ל דרש"י פי' כן במתניתין אליבא דהמקשה וכמו שהוא הגרסא על הגליון תיובתא דרב אסי לימא תהוי תיובתא דר"ה כן הוא גי' רש"י בגמרא וכמו שיתבאר בגמ' אי"ה. וא"כ הוי בעי המקשה לאותבי לתרווייהו ממתניתין לכך פי' רש"י למתני' אליבא דהמקשה וטובא איכא כן בפירש"י שמפרש מתניתין אליבא דהו"א. ועוד דפשטא דמתניתין הכי משמע טפי דמאי דמשנינן אליבא דר"ה אמצעיות כולן חדא ברכתא נינהו אינו מיושב כ"כ בלישנא דמתניתין כמ"ש הרי"ף דשינויא בעלמא הוא ולכך פסק הרי"ף דלא כר"ה משום דהאי שינויא הוי שינויא דחיקא ולכך קמפרש רש"י במתניתין כפשטא כמו שהיה סבור המקשה כן צ"ל בפירש"י
אכן מדברי הירושלמי שהביאו התוס' נראה דהם מפרשים למתניתין דלא מיירי בדילוג כלל רק שטעה ואינו יודע לומר עוד והיינו ששכח הברכה וכמו דאמרינן לעיל (כח: וכט.) גבי שמואל הקטן לשנה אחרת שכחה כו' ולא העלוהו ואותבינן ע"ז מדר"י א"ר טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו א"כ מוכח משם דטעה הוי פירושו ששכח הברכה ואינו יודע היאך לאומרה וכמו כן קמפרש הירושלמי למתניתין דידן נמי הכי דאם טעה זה באמצע הברכה ואינו יודע לגומרה לא יתחיל השני באמצע הברכה מקום שפסק הראשון רק מתחיל מתחלת הברכה שטעה דהכי אמרי' בירושלמי בטיטי כו' ופריך עלה ממתני' מהיכן הוא מתחיל הברכה ולפי פירש"י דמיירי בדילג א"כ לא היה מקשה מידי על בטיטי ממתני' כיון דמתני' לא איירי כלל בהך דינא רק דמתחיל מהברכה שדילג ואומר משם ולהלן על הסדר כיון שדילג ברכה שלימה בהכרח צריך להתחיל ממנה אבל בעמד באמצע הברכה לא איירי כלל מתני' וא"כ אימא דבאמת מתחיל ממקום שפסק. אלא ע"כ צ"ל דהירושלמי מפרש למתני' כפשוטו דמתני' הך דינא גופיה קמ"ל דאם טעה באמצע הברכה ואינו יודע לגומרה לא יתחיל השני ממקום שעמד הראשון רק מתחיל מתחלת הברכה וכן הוא ברמב"ם פ"י מהלכות תפלה הלכה א. ובאמת דלישנא דמתני' דייקא טפי כפי' הירושלמי אך ההכרח שהכריחו לרש"י לפרש דמיירי בדילג הוא מסוגיית הגמ' לקמן (וכמו שיתבאר אי"ה) דהכי אמרינן בגמרא אר"ה טעה בג' ראשונות חוזר לראש כו'. והנה בדר"ה אי אפשר לפרש כפי' הירושלמי דמיירי בשכח הברכה ואינו יודע לגומרה דא"כ מה תועלת יהיה במה דיחזור לראש כיון דר"ה מיירי באותו אדם עצמו ובשלמא במתני' דמיירי באדם אחר העובר תחתיו שפיר מצינן לפרושי כפי' הירושלמי אבל בדר"ה לא מצינן לפרושי כפי' הירושלמי רק דמיירי בדילג וכמו שפי' רש"י וכיון דאותבינן עלה דר"ה ממתני' לכך קמפרש רש"י דמתני' נמי מיירי בדילג:
ומ"מ ניחא לי' להרמב"ם לפרושי טפי כפי' הירושלמי דאף דבדר"ה מוכרחים אנו לפרש טעה דילג מ"מ קמפרש למתניתין טעה היינו שכח משום דהכי דייקא לישנא דמתניתין דתני מתחלת הברכה דלפי' רש"י קשה למאי תני מתחלת הברכה כיון דמיירי בדילג ברכה שלימה הכי ה"ל למימר מהיכן הוא מתחיל מברכה שטעה זה ומאי האי דתני מתחלת הברכה כו'. אבל לפי' הירושלמי ניחא טובא משום דזה הוא עיקר הרבותא דאינו מתחיל ממקום שפסק הראשון אם פסק באמצע רכה רק דצריך להתחיל מתחלת הברכה והא דאותבינן לר"ה ממתניתין אף דלא מיירי בחדא גוונא מ"מ פריך שפיר דכי היכי דבש"ץ אחר העובר תחתיו א"צ להתחיל מאתה חונן רק מתחלת הברכה שטעה זה ש"מ דכל ברכה מלתא באנפי נפשה היא ומה שהתפללו עד אותה ברכה שטעה עלתה להם לצבור ה"נ ביחיד שטעה אמאי צריך להתחיל מאתה חונן ולמה לא יעלה לו מה שהתפלל עד אותה ברכה שדילג דבזה אין לחלק בין יחיד לש"ץ כנ"ל פשוט בכוונת הרמב"ם ולכך בחיבורו קמחלק בתרי בבי דין יחיד ודין ש"ץ ובתרווייהו הדין שוה דבג' ראשונות חוזר לראש ובאחרונות לעבודה ובאמצעיות לברכה שטעה וכרב אסי וע"ש בכ"מ שנדחק מאין יצא לו דין הש"ץ ששוה בזה ליחיד לענין מהיכן הוא מתחיל ובאמת הוא מבואר כן בסוגיין לפי' הרמב"ם ואף לפירש"י נמי מוכח כן ולחנם נדחק הכ"מ וכל זה פשוט ועיין בלח"מ:
ולענין מה דפסק בירושלמי דאם נשתתק באופנים השני מתחיל ממקום שפסק וא"צ לחזור לתחלת הברכה הנה מדברי התוס' שהביאו להא דירושלמי משמע שרוצים לפסוק כן להלכה וכן הרא"ש הביאו בפסקיו וכן בתר"י פסק כהירושלמי אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דהירושלמי ולא הביאוהו נראה טעמם דאף דמדרכם להמשך תמיד אחרי הירושלמי בכל מקום שאינו סותר בפירוש לסוגיא דידן מ"מ לא פסקו כהך דהירושלמי כיון דבתלמודא דידן מסיק דבג"ר חוזר לראש וכן בג' אחרונות חוזר לעבודה לכ"ע וא"כ הדברים ק"ו ומה התם דחלוקין באמת לג' ברכות ואעפ"כ כיון דמישך שייכי בהדי הדדי אמרינן דחשיבי כחדא ברכתא ומבעי לחזור ראם וא"כ כ"ש בטעה באופנים אף שהוא קצת ענין חלוק בפ"ע מ"מ כיון דבאמת הוא ברכה אחת ודאי דמבעי לחזור לתחלת הברכה. וא"כ תלמודא דידן פליג על הירושלמי בהא מלתא דטעה באופנים ולכך פסקו כתלמודא דידן ולא הביאו להא דהירושלמי והירושלמי אפשר דסובר באמת בטעה בג"ר ובג"א שאינו חוזר רק לתחלת הברכה שטעה ודלא כתלמודא דידן כנ"ל פשוט בכוונת הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו להא דהירושלמי ועיין בזה:
שם גמ' ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר. רש"י פי' דאין להם סדר לגמרי ואם דילג ברכה אחת ונזכר אחר שכבר אמר הרבה ברכות לא די שא"צ לחזור לאתה חונן כר"ה אלא אפי' לאותה ברכה שנזכר א"צ לחזור ולומר משם ולהלן על הסדר רק אומרה במקום שנזכר. ואף שנמצא שלא אמר הברכות כסדר לית לן בה משום דאין להן סדר לאמצעיות ולא קפדינן אסידורן בדיעבד כלל. והא דשמעון הפקולי הסדיר ח"י ברכות כו' כתב הרז"ה בספר המאור דהכי פירושו שבא רב אסי ללמדנו שאין האמצעיות בכלל הסדר שהסדיר שמעון הפקולי ואע"ג דאמרינן הסדיר ח"י ברכות על הסדר אין הדבר אמור רק על הראשונות והאחרונות ושיהיו האמצעיות בין ראשונות לאחרונות אבל אמצעיות גופייהו לגבי הדדי אין להם סדר זהו פירושו של ר"א בדברי ר"ש הפקולי. והיינו דנקט רב אסי בלשונו אין להם סדר לפרש לנו ברייתא דר"ש הפקולי דלא קפיד אסדרן דאמצעיות לגבי הדדי עכ"ל הרז"ה. והא דתניא בברייתא דמגילה טעם על סדר כל הברכות אף על האמצעיות כדתניא התם מה ראו כו' ומה ראו כו' זה אינו רק כתחלה אבל בדיעבד לא קפדינן אסידורן דאמצעיות לגבי הדדי. והא דמקשו התוס' והרי"ף ע"ז מהא דאמרינן במגילה הקורא למפרע לא יצא ותנא עלה וכן בהלל ובק"ש ובתפלה ולגבי מגילה תניא בהדיא דאם השמיט בה פסוק אחד לא יקרא אותו פסוק בפ"ע אלא קורא מאותו פסוק ולהלן על הסדר והתם מדמינן גם תפלה למגילה גם זה אינו קושיא דרש"י פי' בריש פרק הי' קורא דהקורא למפרע דהיינו שאמר התיבות שלא כסדרן כגון ביתך מזוזות על ובאמת לדעתי אין כוונת רש"י דווקא דאמר התיבות למפרע אלא אפי' אם קרא הפסוקים למפרע נמי לא יצא דזהו נמי מקרי למפרע כיון דהתורה סידרן פסוק אחר פסוק אם שינה הסדר לא יצא כמו גבי מגילה דתניא בתוספתא דלעיל דאם קורא פסוק למפרע לא יצא רק דכוונת רש"י למעט שאם קרא הפרשיות למפרע יצא. וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' ק"ש הלכה י"א וז"ל הקורא למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי אומר אני שיצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה עכ"ל. וה"נ לענין תפלה כיון דאמר רב אסי אמצעיות אין להם סדר ממילא הוו כפרשיות של ק"ש אף דאיכא טעם לסידורן זא"ז כדתנן במתני' למה קדמה פרשה שמע כו' אפ"ה אם הקדים פרשה לפרשה יצא ולא מקרי למפרע כיון דכל פרשה הוי מלתא בפ"ע וה"נ גבי ברכות אמצעיות כיון דאין להם סדר ולא כחדא חשיבי תו לא הוי רק כפרשיות של ק"ש דאינו מעכב סידורן אף דאיכא טעם לסידורן וה"נ אף דאיכא טעם לסידורן כדתניא בברייתא דמגילה אפ"ה אינם מעכבות בדיעבד ודוקא ראשונות ואחרונות דכחדא חשיבי וא"כ אם הקדים בהן ברכה לברכה הוי כהקדים פסוק לפסוק בפרשה אחת אבל אמצעיות כיון דלאו כחד חשיבי לכ"ע אפי' לפי פי' הרי"ף והתוס' א"כ ממילא נשמע דאין סידורן מעכב בדיעבד כפרשיותה של ק"ש. ולא דמי כלל להשמיט בה פסוק אחד דתניא גבי מגילה דהתם כל המגילה כולה ענין אחד הוא והוי כהקדים פסוק לפסוק בפרשה אחת כנ"ל פשוט בכוונת רש"י ומעתה לא קשה עליו מידי מכל מה שהקשו עליו התוס' והרי"ף:
והא דמקשה ממתניתין כתב רש"י וז"ל וממילא משתמע דגומר ממנו והלאה אלמא על סידרה צריך לחזור ולאומרה עכ"ל, מדברי רש"י דהכא נראה דמפרש דהקושיא קאי גם לרב אסי דאמר אומרה במקום שנזכר אפי' שלא על הסדר ואילו ממתניתין ממילא משתמע כו' דצריך לומר על הסדר ממנו והלאה וא"כ לא משני בגמ' על רב אסי מידי ונשאר בקושיא. וצ"ל דגי' רש"י הי' כמו שהוא על הגליון בש"ס החדשים תיובתא דרב אסי תיובתא לימא תהוי נמי תיובתא דר"ה אמר לך ר"ה כו' ולכך הוכרח רש"י לפרש וממילא משתמע כו' בכדי לפרש כוונת המקשה דמקשה על רב אסי ועכ"פ כוונת הגמ' להקשות על רב אסי בחדא על הא דאמר כיון דלאו כחדא נינהו אין להם סדר כלל לאומרה במקום שנזכר דהא במתניתין דאף אם נאמר דלאו כחדא נינהו וא"צ להתחיל מאתה חונן אפ"ה מאותה ברכה שטעה צריך לומר על הסדר וזה דלא כר"ה זהו גירסת רש"י ופירושו בלי ספק ולפ"ז הוכרח רש"י לפרש כן דברי רב אסי לפי גרסתו ועיין:
ולפ"ז לענין הלכה לשיטת רש"י ודאי דאית לן למפסק כר"ה כיון דרב אסי אתותב ממילא אית לן למפסק כר"ה דאף דכתב הרי"ף דמאי דמשנינן אליבא דר"ה אמצעיות כולן כחד חשיבי שינוייא דחיקא היא ולא סמכינן עלי' היינו לשיטתו דר"א לא אתותב כלל וא"כ טפי אית לן למפסק כר"א דאתיא אליבי' מתניתין כפשוטו מלמפסק כר"ה. אבל לרש"י דר"א אתותב לגמרי ודאי דאית לן למפסק כר"ה. אבל מדברי הרז"ה בספר המאור נראה דאף דגם הוא קמפרש דברי רב אסי כמו ספי' רש"י מ"מ נראה מדבריו דפוסק כרב אסי וכן יראה מדברי הגאון שהביא הרי"ף שפוסק כר"א ומפרש כפי' רש"י וצריך לומר דלא הי' בגרסתם תיובתא דר"א כמו שהוא גי' רש"י והך ממילא משתמע שכתב רש"י לא ס"ל לדיוקא כיון דאין מי שיכריחם לזה ולכך פסקו כר"א מכח הוכחות הרי"ף וזה פשוט. ונראה דגם התוס' לא אסקי אדעתייהו דהי' לפני רש"י גירסא אחרת והעלימו עין ממה שכ' רש"י וממילא משתמע כו' וממה שפי' רש"י במתניתין (דמזה מוכח שגי' רש"י הוא כמ"ש) או שלא הי' כן ברש"י שלפניהם ולכך הבינו דגם רש"י פוסק כרב אסי ולכך כתבו דבת"צ אם שכח ש"ץ עננו דלרש"י אומרה במקום שנזכר והיינו כר"א או דהתוס' כתבו כן לפי' רש"י ולפי גרסתם יהי' הדין כן כנ"ל פשוט:
ושיטת הרי"ף והתוס' והרא"ש והרמב"ם דרב אסי דאמר אין להם סדר היינו שא"צ לחזור לאתה חונן אבל גם רב אסי מודה דצריך לחזור לברכה שדילג ולומר משם ולהלן על הסדר וא"כ לרב אסי לא קשיא כלל ממתניתין ולא גרסי בגמ' רק תיובתא דר"ה אמר לך ר"ה כו' ולכך פסקו כרב אסי חדא דהך שינויא דמשנינן לר"ה הוי שינויא דחיקא ועוד דרב אסי הוי רבי' דר"ה ע"ש בדבריהם. ונמצא דלענין דינא איכא ג' שיטות שיטת רש"י דפסקינן כר"ה דחוזר לאתה חונן ושיטת הגאון שהביא הרי"ף והרז"ה דפסקינן כרב אסי וכפי' רש"י דאומרה במקום שנזכר ושיטת התוס' והרי"ף והרא"ש והרמב"ם דפסקינן כרב אסי וכפי פירושם דחוזר להברכה שדילג ואומר משם ולהלן על הסדר זהו מה שנלע"ד בבאור סוגיא זו ופשוט:
מה שרצה בס' אלפי מנשה לפרש הא דאמר ר"ה טעה בנ"ר חוזר לראש כו' קאי על ש"ץ שטעה לישנא דחוזר לא משמע כדבריו דאי קאי על ש"ץ הי' לו לומר מתחיל מראש כדתנן במתניתין מהיכן הוא מתחיל ולישנא הכי דייקא דעל אותו אדם עצמו שייך לישנא דחוזר מפני שכבר אמר וחוזר שנית לראש אבל בש"ץ דעומד אחר תחתיו שעדיין לא אמר אלו הברכות כלל שייך לומר לישנא דמתחיל ועוד דבירושלמי איתא נמי להא דרב הונא טעה בג"ר כו' ומסיים בה טעה ואינו יודע להיכן טעה חוזר למקום הברור לו וזה ודאי אי אפשר לפרשו כי אם על אותו אדם עצמו שטעה לכך נראה ברור דלא כספר א"מ הנ"ל ודו"ק:
ואגב דאתא לידן הך דהירושלמי נימא בה מלתא דבספר חי"א נסתפק אם נתנמנם באמצע תפלתו ואינו יודע היכן הוא עומד אם יתחיל ממקום שיודע שבודאי לא אמר או שיחזור למקום הידוע לא שבודאי אמר דאפשר כיון דתפלה דרבנן מספיקא א"צ לחזור ולכאורה נראה להביא ראי' מתר"י דכ' גבי ק"ש דתנינן טעה בין פרק לפרק כו' וכתב תר"י ויש להקשות לשמואל דאמר ק"ש דרבנן וספק קרא ספק לא קרא אינו חוזר וקורא וא"כ אמאי צריך הכא לחזור לראש מספק ויש לומר כו' דשאני הכא שכבר התחיל לקרות אפי' שמואל מודה שאם טעה יש לו לתקן כיון שהתחיל ע"ש בדבריו וא"כ ה"נ גבי תפלה אף שהיא מדרבנן מ"מ כיון שכבר התחיל יש לו לתקן מה שטעה. מיהו יש לדחות דשאני ק"ש שאין כאן ספק ברכה לבטלה דלא יהא אלא כקורא בתורה אבל גבי תפלה איכא חשש ברכה לבטלה אבל מהירושלמי הנ"ל מוכח להדיא לדעתי דצריך לחזור למקום הברור לו שבודאי אמר דהכי משמע לישנא דחוזר למקום הברור לו ודלא כהמפרש דהירושלמי שפירש בהיפך מזה דא"כ לא הוי שייך לישנא דחוזר רק מתחיל וכל זה פשוט:
סליק פרקא