אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ד - תפלת השחר › דף כז:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ד - תפלת השחר · דף כז:

דף כז.

תוס' ד"ה הואיל הכא נמי נימא לענין חומרא ואמאי שרי ליה והקונטרס פירש בפנים אחר עכ"ל ר"ל דרש"י קמפרש דהתוספות שבת תלוי בתפלה כיון דתפלתו תפלה והוא צלי של שבת בהכרח מחוייב לקבל עליו גם כן תוס' שבת משעת תפלה וכן מורה להדיא לשון רש"י שכ' אבל לענין תוס' אע"ג דבטעות הוי תוס' הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא עכ"ל רש"י הרי להדיא דרש"י תלי התוס' בתפלה כיון דתפלתו תפלה אע"ג דבטעות. א"כ בע"כ דגם קבלת התוס' נמי קבלה היא דאי אפשר שיהיה תפלתו תפלה שהתפלל של שבת ולא יהיה קבלתו קבלה ולפ"ז צבור בע"ש אם טעו כיון דלא מטרחינן להו ותפלתם תפלה בהכרח ג"כ דקבלתם קבלה ואסורים במלאכה ג"כ. וא"כ הגמ' דמשני שאני צבור וכו' לא מחלק רק בין צבור ליחיד אבל בין תפלה לקבלה לא מחלק כלל רק דבצבור התפלה תפלה וכמו כן הקבלה קבלה וביחיד אין תפלתו תפלה ולכך גם הקבלה אינו כלום ושרי במלאכה זהו כוונת רש"י. אבל התוס' קמפרשי דקבלת שבת לאו בתפלה תליא מלתא דנימא כיון דתפלתו תפלה בהכרח כמו כן קבלתו קבלה רק דהם שני ענינים ויוכל להיות דתפלתו תפלה ואפ"ה אין אסור במלאכה רק דהכי קא קשיא לי' מדחזינן לענין תפלה דאמרינן לקולא דתפלתו תפלה ולא בעי למהדר ולאצלויי אע"ג דבטעות הוי אפ"ה אמרינן מאי דעביד עביד ה"נ נימא לענין קבלה לחומרא ג"כ דמאי דעביד עביד אע"ג דבטעות ולתסר במלאכה ואה"נ אי הוי מקבל שבת עלוי' בלא תפלה ג"כ איכא לאקשויי הכי ומשני שאני צבור דלא מטרחינן להו ור"ל דתפלה גבי צבור שאני וביחיד באמת גם לקולא ג"כ לא מחשיב מידי מאי דעביד בטעות ובעי למהדר ולאצלויי דטעותא לאו כלום הוא ולכך לענין קבלה גם גבי צבור בע"ש נמי לאו כלום הוא כיון דבטעות וזהו כוונת התוס' בדבור השני וכמ"ש מהרש"א ואף כי הלשון עדיין קצת מגומגם לפי' מהרש"א מ"מ הא ודאי דכוונתם כן הוא וכיון דבלא"ה צריך להגיה בקל יש להגיה עוד קצת בכדי שיתיישב הלשון ונמצא כי דבריהם יהיו מתאימים בזה עם פסק הרא"ש כנלע"ד בביאור דברי התוס' ובמהרש"א נסתבך בכוונתם ואין טעם כלל בדבריו והבן:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה