דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל קיב
תפיסה:
א תפיסה ע"י שליח אי מהני בספיקא דדינא. עי' ברמ"א אה"ע סי' ע"ב סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף כ"ג דמחזי כסתרי אהדדי. ועיי"ש בב"ש וחמ"ח. ועי' בזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' כ':
ב תפיסה בספיקא דדינא. ותפיסה שטוען התופס ברי לי. ותפיסה בתרי ותרי. ותפיסה באבעי' דלא אפשטא. וכן בתיקו. ותפיסה בספק ממון. ואם מוציאין ממון בספק ספיקא. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' וא"ו.
ובשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ט מן ד"ה עו"ד דס"ס הו"א ולהלן בשם התוס' בכתובות דף ט' בד"ה אי למיתב לה כתובה דמוציאין ממון בס"ס וכן הוא דעת מהרי"א הלוי בתשובתו בכ"מ ועי' בדין זה בב"ש סי' נ"ג ס"ק ט' ושם בפ"ת סק"ז ובב"ש סי' ס"ח ס"ק י"ד וסי' ע"ז ס"ק י"ז ובטו"ז אה"ע רסי' ס"ז ובפ"י כתובות דף ט' ובשו"ת מהרי"א אסאד אה"ע סי' מ"ב וסי' פ"ז ובשו"ת אמרי אש אה"ע סי' כ"א כ"ג ועיין בדינים הנ"ל בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' א' ועי' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' קט"ו שפסק כדעת האחרונים שאין מוציאין בס"ס כמ"ש בתומים ובנתיבות סוסי' כ"ה בדיני תפיסה אות כ"ד:
ג בדין אם הולכין בממון אחר הרוב ומתי הולכין אחר הרוב עי' בשו"ת שי"מ מהד"ק ח"א סי' קצ"ה קצ"ו ובמהד"ג ח"ג סי' כ"ה ובמהד"ד ח"ג סי' פ"ד ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ע"ג. ועי' בתשו' בנין ציון מהד"ק סי' קע"ז דאם הממון תלוי באיסור אזלינן בתר רוב כמו לענין האיסור: תפיסה למחזיק בקרקע בחזקת ג' שנים וכיוצא והוא פלוגתת הפוסקים וספיקא דדינא אם מהני חזקתו אם מוציאין ממנו עמ"ש בדיני חזקת קרקע כלל ל"ז סי' ז':
ד דיני תפיסה עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך תפיסה שאסף איש טהור רוב דברי האחרונים בזה. וע"ש שהביא בשם הרב ב"ד סי' ה' אות י"ג שכתב החילוק בין זוכה מטעם תפיסה לזוכה מטעם קי"ל. דבזוכה מטעם תפיסה צריך שיהא התפיסה באופן דליכא עדים וראה דאית לי' מגו. אבל כשזוכה מטעם קי"ל אפילו איכא עדים וראה מהני תפיסתו. וע"ש שתפס על הכנה"ג שכתב בסי' ד' אות ח"י דהיכא דהספק מחמת הדין אפילו תפס שלא בעדים מפקינין מיני' ושוב הביא מהרב ח"ש והרב תורת חסד סימן קצ"ה שכתבו ג"כ דמהני תפיסה בעדים בספיקא דדינא ולו יהא דהוא מחלוקת הפוסקים מ"מ מצי המוחזק לומר קי"ל כמבואר בס' ח"ש דהיכא דפליגי בתפיסה עצמה אי הוי תפיסה מצי לומר קי"ל וע"ש שמסיק דסוף דבר נראה כחילוק הרב בית דוד הנ"ל. וגם בפיסקא שאח"ז כתב בסתם כחילוק הנ"ל. ועי' בנתיבות בדיני תפיסה סי' כ"ה. וכן העלה הש"ך בת"כ דמצי לומר קי"ל אף אם הפלוגתא בדין התפיסה עצמה אי מועיל דלא כמהרי"ט וכ"כ בשי"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ':
ועי' בתשב"ץ ח"ב סי' רע"ב שהאריך בדין ממון המוטל בספק הן מצד ספק שאינו יכול להתברר מצד הענין עצמו אף להבע"ד. והן שהספק נפל מצד טענותיהם בהכחשותיהם או מצד הדין בעצמו שאנו מסופקים עם מי הוא הדין יעו"ש שביאר כל חלקי הדינים בזה הענין:
ה תפיסה ע"י ערכאות אי הוי תפיסה כגון היכא דנפסק' הדין דכל דאלים גבר או בכל ספיקא דדינא. אם גבר יד האחד ע"י עכו"ם. כ' הכנה"ג בשם מהרשד"ם דלא הוי תפיסה. וכ"נ הסכמת הש"ך בספרו תקפו כהן סי' קי"ד. ועיין בש"ך סי' א' ס"ק ט"ו ושם בנתה"מ. ובאו"ת ססי' ע"ב ובסי' כ"ה בדיני תפיסה ושם בנתה"מ. ועיין בשער משפט סי' קל"ט ס"ק א'. ועי' בכלל ט"ו סי' כ"א בשם השו"מ ועי' כאן בדין ו':
ועי' בנוב"י מהד"ת סימן למ"ד חחו"מ שנשאל בראובן שהיה לו שט"ח על אחד. והביא הלוה עורות ותפס בעל השטר את העורות בכח המאגיסטראט. ובא אחד ואומר שהוא נעשה ערב בעד העורות הללו שלקח בהקפה ואין לו שטר. מפלפל בדין תפיסה ע"י ערכאות ומסיק בנ"ד דהדין עם התופס:
ו ראובן נ"ח לבע"ח הרבה. והשביעו אותו הבע"ח בב"ד שבועת אין לי. ופירש בשבועתו מעצמו שרק אצל אחיו לוי הדר בעיר פלוני יש לו אצלו בפקדון תכשיטים שוים מאה אדומים לכו אצלו וישלם לכם ויהי כאשר בא אל לוי השיב לוי לא יש לו לאחי שום פקדון אצלי. והנה בבוקר השכים הבע"ח שמעון וירא כי אין לוי בביתו ותפס תכשיטי אשת לוי וינס החוצה. ואח"כ הלך לוי אל השופטים בערכאות ורצו להכות את שמעון עד שהתפשרו ששמעון ישליש התכשיטים אצל יהודה על אופן שלוי מחויב לציית ד"ת עם שמעון. ועתה טוען שמעון לפני הדיינים שיסלק לוי יד עכו"ם ממנו ויחזיר לו יהודה התכשיטים כיון שבע"כ מסרם ליהודה מיראת השופטים. עי' בשו"ת הר הכרמל סי' וא"ו שהאריך הרבה בנ"ז. ודעתו כיון שפסק הש"ך בספרו תקפו כהן בכמה מקומות ובסי' פ"ט ובסי' קי"ג שם דבספיקא דדינא או פלוגתא דרבוותא עביד אינש דינא לנפשי' ויכול לתפוס אפילו לכתחילה. וגם מבואר שם בסי' ק"י דהא דאמרינן לא עביד אינש דינא לנפשי' היינו לכתחילה אבל בדיעבד מהני תפיסתו לענין דהוי מוחזק. וגם כתב שם דבספיקא דדינא ובפלוגתא דרבוותא דאפשר דהדיין לא יפסוק לו כהאי פוסק לזכותו ויהיה לו פסידא ובמקום פסידא אפילו ר"י מודה דעביד אינש דינא לנפשי'. א"כ בנ"ד כדין תפס שמעון ויכול לומר קי"ל כהני פוסקים דמשביעין בטענת ספק באמר לי אבא שאתה חייב לו כמבואר בחו"מ סי' ע"ה סעיף כ"א כ"ב כ"ג ובש"ך שם. ותפיסת לוי ע"י ערכאות לא הוי תפיסה אפילו אם היה תפוס בידו לא ביד יהודה כפסק הש"ך בת"כ סי' קי"ד ובסוף מסיק דאף בשבועה אינו נאמן לוי להוציא התכשיטים מחזקת תפיסת שמעון כיון שכבה נשבע ראובן אחיו שיש לו אצל לוי תכשיטין שלו ומחויב יהודה להחזיר התכשיטין לשמעון יעו"ש הטעם באורך. ומה שטוען לוי שתכשיטין הנ"ל הם של אשתו ששלח לה ביום חתונתו.
מבואר בתשובת הריב"ש ומהרח"ש דאפילו הכריזו בפירוש ששולח זאת לכלה למתנה אפ"ה גובה הבע"ח מהם. ועי' בחו"מ סימן צ"ז ובסמ"ע שם מ"ש על הד"מ. וגם בכתב לה התכשיטין בכתובה בע"ח גובה מהם. ולא מהני רק במקנה לה במתנה גמורה עכת"ד בקיצור. ועמ"ש לעיל בכלל ל"ו סי' י"ג ובכלל י"ד סי' כ"ט וסי' מ"ג: ז הש"ך בספרו תקפו כהן סי' ק"ל כתב דאף למאי דקיי"ל דמהני תפיסה בספיקא דדינא. מ"מ אם יש לאחד שט"ח על חברו אינו יכול הלוה להחזיק במעות שחייב לו בשביל שיש לו על המלוה תביעה אחרת שהוא ספיקא דדינא אם נתחייב המלוה בתביעה זו. ולא חשיב הלוה כתפוס משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי. אולם הרב שער משפט על חו"מ סי' תכ"ד סק"א הוכיח בראיות דלא כהש"ך ופסק דאף בשטר מהני תפיסה וכ"פ האו"ת בקיצור ת"כ שלו. ועי' בנתיבות בדיני תפיסה אות י"ד שפסק כהש"ך ותירץ כל קושיות התומים על הש"ך וכן פסק גיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ל"ו וסילק כל השגת האחרונים מעל הש"ך אמנם היכא דהספיקא דדינא הוא בחוב השטר אם הוא פרוע או נמחל כמ"ש שם בנתיבות גם הש"ך מודה דיכול לומר קי"ל כמ"ש בש"ך סי' קכ"ו סקמ"ג ועי' בנוב"י מהד"ק חחו"מ ס"ה ובשו"ת ח"צ סימן נ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ' בד"ה ומ"ה שהקש"ה ובסד"ה ובז"ה אמרת"י ובח"ג סי' ל"ד פסק דמהני תפיסה אף רק בגרמא שחייב רק לצי"ש ותפס מהני אף כנגד שטר ויכול לומר קי"ל דמהני תפיסה בחייב לצי"ש ועי' כאן סי' י"ח:
ח ראובן שמכר ללוי שט"ח שיש לו על שמעון כי ללוי יש בידו מעות של שמעון. והשט"ח יש בו תיוהא באופן שלא היה יכול ראובן להוציא משמעון אלא אם תפס או שהיה רק כת"י. אם מהני תפיסתו של לוי מה שיש בידו כבר משל שמעון להחזיק בו:
וכן אם תפס בעהש"ט בעצמו בשטר כזה או בכת"י מן הערב או מן הלקוחות באין לו מה לגבות מן הלוה:
וכן אם המורשה אף שכתב לו המלוה בהרשא' זיל דון ואפיק לנפשך תפס מן הלוה בשט"ח כזה או בכת"י. אם מהני תפיסתם. עיין כ"ז בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' א':
ט מי שתפס חפץ מהסרסור בשביל שבעל החפץ חייב לו אם מהני תפיסתו. עי' בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ז ובכלל צ"ה סי' פ':
שליש או נפקד שמסרו בידו ממון או חפץ בשביל איש אחר. או לנדוניא למסור להזוג אחר הנישואין. ואח"כ תופס השליש או הנפקד בהממון או בחפץ בשביל חובו שמגיע לו אצל המשליש או המפקיד עי' דינים אלו בדיני שליש כלל ק"ז:
י עי' בתשו' קול אליהו בשם מהרשד"ם חחו"מ סי' ר"ט וסי' ק"נ שהעלה דהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. היינו במקום שחב לשנים. אבל אם חב רק לאחד קנה יעו"ש שהאריך והש"ך בסי' ק"ה סס"ק א' רימז עליו ועיין שם סי' ט' בנדון הנשאל שהאריך שם בהרבה טעמים דקנה התופס. וטעם ראשון הוא מכח המהרשד"ם הנז' כיון שלא חב התופס רק לבע"ח אחד. ועוד כיון שכבר מסר התופס המעות ליד הבע"ח ודאי דקנה הבע"ח וא"י להוציא ממנו יעו"ש בסיום התשובה. ומקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' ק"ה סעיף א' שכתב על דין זה דלא כתב כן מהרשד"ם כי כתב באופן אחר אבל בחייב לשנים ותפס בשביל אחד מהם וחב לאחד לא קנה וכן כתב בטור וש"ע רסי' ק"ה עכת"ד ואני תמה על המחבר ס' ערך שי שתפס עליו מהטור וש"ע יותר היה לו לתפוס מגמרא מפורשת בגיטין דף י"א ע"ב ע"ש בגמרא ורש"י מבואר דאף בחב לאחד לא קנה. וכבר אנכי קדמוהו אחרי צאת ספרי ד"ג מן הדפיס וראיתי שנשמט שורותיים וכתבתים על גליון הד"ג שלי בזה"ל. במח"כ של בעהמ"ח קול אליהו טעה בכוונת מהרשד"ם כי המהרשד"ם כתב באופן אחר כאשר יראה כל המעיין שם. ולדבריו יהיה דין המהרשד"ם נגד הש"ס גיטין דף י"א ע"ב ונגד הטוב"י בחו"מ סי' ק"ה דאף בחב לאחד לא קנה עכ"ל על הגליון:
ועי' בבית אפרים חו"מ סי' ס"ה תשובה בנדון ראובן שהיה נושה בשמעון ושלח שלוחו לתפוס מטלטלים של שמעון ושמעון חייב לבע"ח הרבה ובאו לדין עם השליח:
יא שליח שתפס לבע"ח במקום שחב לאחרים שהדין בחו"מ סי' ק"ה דלא קנה איך הדין אם השליח מסר לזה הבע"ח שתפס בעדו. אם מחויב השליח לשלם. עי' בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סי' תמ"ט שפשט ספק זה מתוס' ב"ק דף מ"ה ע"א בד"ה השתא אתפסתי' לתוראי שהקשו דאם זה ההיזק לא הוה היזק ניכר אז אינו חייב אף שהתפיסו בידים ותירץ הקושי' שהקשה במשל"מ בפ"ג מהל' גזילה ה"ד על התוס' מדין המטמא והמדמע דכל שהזיק בידים דחייב אף שהוא היזק שאינו ניכר. והגאון הנ"ל חילק דלא דמי למטמא ומדמע ופסק לדינא בנדון הנ"ל שבאמת זה חייב להבע"ח רק שהשליח אינו רשאי לתפוס עבורו וא"כ ניהו שהשליח עשה עבירה. אבל לא הזיקו היזק הניכר ע"כ השליח פטור יעו"ש. ועי' בחת"ס חחו"מ סי' כ"ד ודו"ק:
יב תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים רק מניעת ריוח ולא הפסד כגון מגביה מציאה בשביל חבירו עי' בתשובת האלשי"ך סי' ל"ז וסי' ק"ט דלא מקרי חב לאחרים ורמזו הש"ך בסימן ק"ה ססק"א ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חחו"מ סי' רמ"ב אות ב' שהוכיח להיפוך משו"ת ב"י בדיני נשואין סי' ה' וריב"ש סי' ק"ז. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ק"ה סק"ג בשם תשו' רע"א: יג התופס מאתיים היינו מנה מגיע להתופס. ומנה תפס בשביל בע"ח אחר במקום שחב לאחרים אי אמרינן מגו דזכה לנפשי' שזכה לעצמו מנה זכה גם לאחר. עי' בסמ"ע וש"ך סי' ק"ה סעיף ב' ובבאה"ט ופ"ת סק"ה. ועי' בזה בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סוסי' תמ"ט:
יד היכא דמהני תפיסה כגון בשני בע"ח ואין ללוה מטלטלים כנגד שניהם אם עיקל אחד מטלטלי הלוה שיש לו ביד איש אחר אם הוה תפיסה. עיין בדיני עיקול כלל פ' סי' ד' ובדיני שליש סי' י"ד:
טו ראובן קנה משמעון ד' חביות דבש בקנין המועיל עפ"י ד"ת והדבש נשאר ביד שמעון ואח"כ בא לוי וגבה הדבש משמעון בחובו. ועתה תובע ראובן את לוי לדין עיין בדיני חזקת מטלטלים סי' ט"ו:
טז מי שנתחייב לשבע ולפטור והיפך על התובע שישבע ויטול. ונשבע ונטל. ואח"כ תפס הנתבע מהתובע ואומר שהוא רוצה לשבע ולפטור כיון שהתובע נשבע לשקר. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' י"ג י"ד:
יז מי שנתחייב שבועה לפטור א"ע והביא עד מסייע ופטרו מהשבועה ואחר זמן תפס התובע משל הנתבע שלא בעדים באמרו שעד שקר העד. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"א שפסק דמהני תפיסתו וישבע נגד העד המסייע ודמי לדין המבואר בסי' פ"ז סעיף למ"ד דאם נשבע הנתבע היסת ואח"כ תפס התובע שלא בעדים שישבע התובע. כן בנ"ד עד המסייע פטר את הנתבע כמו אם היה נשבע אבל לא להוציא ממון אח"כ ע"י העד את"ד. שו"ר שהפ"ת בסי' פ"ז סקל"ג הביא שגם השבו"י פסק כן. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קל"ג שחולק עליו ופסק שמחויב להחזיר מה שתפס:
יח אם תפס התובע היכא דחייב הנתבע רק לצאת ידי שמים אם מהני תפיסתו עמ"ש בזה בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' זיי"ן ועי' בפ"ת סי' כ"ח ס"ק וא"ו ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' כ' באמצע. ובמהד"ב ח"א סי' פ' בד"ה והנ"ה בשנ"ת. ועמ"ש בדיני גרמא כלל ט"ו סימן כ' בשם החו"י. ועי' בש"ך סי' ע"ה סקכ"ו ומ"ש שם דו"ז בקצוה"ח ס"ק ד' ושם בנתיבות בחידושים סקי"ט. ועי' באס"ז למ"ס ב"מ דף צ"ז ע"ב ד"ה ביום. ועי' בדיני ערות כלל ע"ו סי' צ"ה מ"ש בענין עדים שכבשו עדותן שחייבים לצי"ש ואח"כ תפס הבע"ד מנכסי העדים. והנה י"ל שדין זה תלוי בפלוגתת הרא"ש והראב"ד שהביא הטור ביו"ד סי' קס"א לענין אבק רבית שאינו יוצאה בדיינים אם תפס הלוה מהמלוה אי מפקינן מיני' ומרן בשלחנו הטהור סי' הנ"ל סעיף ג' סתם כדעת הרא"ש דמפקינן מני' ויעו"ש בסעיף ב' ויעו"ש בדברי הב"י על הטור ודו"ק. ועי' בש"ך חו"מ סי' ע"ו סקי"ב ובסי' קפ"ב ס"ק א' שהסכים למהרש"ל דבחייב לצ"ש לא מהני תפיסה יעו"ש. ועי' עוד מדיני תפיסה בדיני קי"ל כלל צ"א: