אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל קי

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל קי

כללים - כלל קט

שוחט:

א שוחט דמתא שהטריף בשחיטתו אם מחויב לשלם. עי' בדיני פועל כלל פ"ב סי' ל"א:

ב קהל שמחלו להשו"ב את החצי דמי שחיטה שהיה נותן מלפנים שכירות להרב בעת שהיה להם רב. ועתה קבלו הקהל עליהם רב מחדש ותובעים עבור הרב שיתן לו השו"ב חצי מהשחיטה. באמרם כי אדעתא דהכי לא מחלו לו. עי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שהסכים לפסק שפסק הגאון מהרש"ק מבראדי שהדין עם הקהל. ואין הקהל יכולים למחול עתה להשו"ב כל דמי השחיטה לגרוע עי"ז משכירות הרב שקצבו לו אלא אם כן ישלמו להרב מכיסם: ג שו"ב שחוזר בו באמצע הזמן אם הוי כדבר האבוד שאין הפועל יכול לחזור בו. עי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שכתב דאפשר גם הש"ך בסי' של"ג ס"ק כ"ג לענין משרת יודה בשו"ב דמחשב דבר האבוד ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ט"ו ס"ח בדין אם השו"ב או הקהל יכולים לחזור: ד שו"ב שהתפשר עם טובי העיר שלא יהיה הוא עוד שו"ב ושיקחו שו"ב אחר במקומו ואח"כ חוזר בו השו"ב באשר שלא היה ביניהם קנין. עי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ח' דא"י לחזור הן מצד דהוי מחילה וא"צ קנין והן מצד שנעשה בטובי העיר וא"צ קנין:

ה קהל שקבלו שו"ב חדש וקצבו עמו שיקח שני שלישים מתשלומי השחיטה והשו"ב הישן יקח שליש. ועתה טוען השו"ב הראשון שהי' אנוס ע"ז שנתרצה ליקח שליש ומסר מודעה ותובע משו"ב השני חצי. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' יו"ד דאין לשו"ב הראשון על השני כלום כי הוא קצב עם הקהל רק יקוב הדין בין הראשון עם הקהל:

שוחטים שקבלו אותם מתחלה לשלם להם לכל אחד סכום קצוב בכל שבוע לקצתם ששה זהובים בכל שבוע ולקצתם שלשה זהובים בכל שבוע. ואחר זמן נתבטלה הגאבעלא והתפשרו הט"ק עמהם שיקחו כולם שלשה צל מכל ליטרא בשר בעד שכרם ויחלקו ביניהם. והנה כעת עולה שכרם יותר מדמי הקצבה שקבלו מתחלה ע"כ יש ביניהם טענות על העודף. כי אלו שלקחו מקודם שכר מרובה אומרים שהעודף יתחלק ביניהם לפי המעות שהיה הקצבה מתחלה ואותם שלקחו שכר מועט אומרים שהעודף יתחלק ביניהם שוה בשוה עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' כ"ד שהעלה דהדין עם אותם שקצבתם היה מרובה ויחלקו העודף כפי ערך המעות שקבלו כל אחד מתחלה:

ו שו"ב שקבלו אותו בתנאי שבעת שיקבלו שו"ב שיהיה גם ש"צ. אזי ידחו אותו. ועתה הם רוצים לדחותו באמרם שלא הוי תוך זמנו כיון שבידם לקבל שו"ב וש"ץ בכל יום. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ה' שהדין עם הקהל:

ז שו"ב שנקצב לו שכירותו מהשחיטה שיקח מכל עוף ובהמה כך וכך וקבלו אותו בסתם בלא זמן. ואח"כ רוצים הקהל לפחות מקצבה הנ"ל. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' י"ג שכ' שהמנהג בכל הגלילות לשנות הנקצב לו משכר בהמה או עוף לפי הזמן שלפעמים צריכים הקהל למעות אז פוחתים להם משכר השחיטה ע"ש. והנה מ"ש שכן המנהג בכל הגלילות אולי כוונתו בגלילות שלו אמנם בגלילותינו לא ראיתי ולא שמעתי מנהג זה שיכולים לפחות. ומדינא הסכימו האחרונים שקבלת שו"ב בסתם הוא לעולם כמבואר כאן בסי' י"ב:

ח בעיר אחת מת השו"ב ומינו את בנו לשו"ב. וכתבו לו בהקאנסיס שקבלו אותו לשו"ב אף שהוא רך בשנים רק למען שיתן משכר שחיטתו המחצה להאלמנה ויתומים. ואחר שנים מתה האלמנה. והיתומים נשאו לנשים. ורוצים הקהל ליקח עוד שו"ב לשלם לו אותו המחצה עי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ה' שאין בידם ליקח שו"ב. ועי' בדברי חיים בהשמטות סי' הנ"ל. וכאן סי' י"ב:

ט בענין השגת גבול לשו"ב. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ב' ז' ח' י"ד ט"ז כ'. ובהשמטות סי' י"ג ל"ה ל"ו. ובשו"ת מאמר מרדכי סימן כ'. ובשו"ת הרד"ם סי' ד'. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' מ"ד. ובמהד"ג ח"א סי' ל"ז רכ"א רמ"ד ושם בח"ב סי' קי"ט. ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ט"ז י"ז י"ח י"ט כ"א כ"ב כ"ג. ובשו"ת דבר משה סי' ס"ג ס"ד ט"ו ושם במהד"ת סי' ז' נ"ד ע"ח. ובש"ע הרב בתשובת שבסופו סי' ח'. ובשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' ט' מ"ב. ובשו"ת הרד"ם יו"ד סי' ה'. ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ג ס"ח:

י קהל ששכרו שו"ב והקצבים אינם מניחים אותו לבדוק. עיין בב"י על הטור חו"מ בסי' של"ג בשם מ"כ. והרב בני אהרן סי' למ"ד הביאו והקשה עליו ומסיק דיש לחלק בין מילתא דשכיח ללא שכיח. ובנ"ד כיון דהוי דבר שאינו מצוי הוה אונס גמור. וכיון שהשו"ב מוכן לקיים תנאו חייבים הקהל לשלם לו שכרו וכן נראה לי להלכה עכ"ד. והבני חיי חו"מ סי' של"ד בהגהב"י אות א' כתב עליו וז"ל ולא ידעתי מה בין זה לחולה שאינו ראוי לעשות מלאכתו מחמת חוליו. או זה שאינו יכול לעשות מלאכתו מחמת שירא לילך לבית המטבחיים עכ"ל:

יא שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק שו"ב אחר במקומו. וכשהגדילו היתומים תובעים חזקת אביהם. עי' באשל אברהם על האו"ח סי' נ"ג ס"ק וא"ו שכתב דאבדו חזקתם כיון שלא היו ראוים בעת שמת אביהם. וכיון דאדחי אדחי והביא ראיה מת"כ יעו"ש מה שציין עוד בזה. ועכ"פ מדבריו נראה שם להדיא דמינוי השו"ב דמי לשאר מינוי ישראל דבנו יורש תחתיו התמנותו.

וכן מצאתי במבי"ט ח"ב סי' ר' בנוסח ההסכמה שהביא בתוך דברי השאלה דמוכח להדיא דקהל שקבלו שו"ב הוא מינוי על כל ימי חייו ואינם יכולים להעבירו כמו במלך או רב ובנו ממונה תחתיו ויורש התמנותו. וכתב שם וכ"ש אם הגון הוא ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ס"ח שפסק דאין בשוב חזקת ירושה. ועי' בזה בנדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים דף ל' ע"ב בד"ה והנ"ה כ"ז כתבת"י. ועי' בספר בית יצחק חיו"ד סי' ל"ד שפסק דיש לבן השו"ב חזקת ירושה ועמ"ש בדיני רב כלל צ"ד סי' י"ג:

יב ועיין בכנה"ג חו"מ סי' ק"מ בהגה"ט אות קמ"ט בשוחט שהחזיק לשחוט בחנות אחת ובא שוחט אחר להשיג גבולו:

ועי' בשו"ת נחלה ליהושע להגאון מו"ה יהושע צונצין סי' כ"ט שנשאל מהרב מו"ה גבריאל בשו"ב שהחזיק כמה שנים לשחוט בחניות של טבחים. ובא שוחט אחר לשחוט באותן החניות והשוחט הראשון מוחה בו מלהשיג גבולו. והגאון המחבר הסכים לפסק הרב השואל דאין רשות להשוחט השני לכנוס בגבולו. ואף שאין לו אומנות אחרת וגם לא ימצא מקום אחר לשחוט שם. מ"מ אין לו רשות להשיג גבול רעהו. ואף אם יאמרו הצבור להשוחט הראשון אנו מסלקים אותך שאם לא תכניס את השוחט השני עמך בשותפות לא נקנה בשר מהחניות שאתה שוחט בו ואיסורא דפסקית לחיותאי לא הוזכר אלא על הבא להשיג גבול רעהו כגון לעשות חנות או רחיים אצל חנות ורחיים של חברו. אבל על הקונים או המביאים לטחון לא מצינו איסור. וכמו כן איסור עני המהפך בחררה לא רכיב אלא על המשתדל לדחות את חברו מהקניה או מהשכירות. אבל על הבעה"ב המשכיר או המוכר ליכא גבי' שום איסורא. א"כ גם עלינו אין שום איסור חל מצד שלא נקנה שם בשר. מ"מ הכא בנ"ד אינם רשאים לעשות כן מהא דגרסינן בפ' לא יחפור אמר רבא מקרי דרדקי שתלא וטבחי ואומנא וספר מתא כולם כמותרין ועומדין מי. ופירש רש"י שלא יקלקלו ואם קלקלו מסלק להו בלא התראה. משמע להדיא דבלא קלקלו אין לסלק שום משרת של רבים מאומנותו. והכי משמע בהדיא בפ' המקבל גבי הא דרוניא שתלא דרבינא אפסיד סלקי' וכו' א"ל לא צריכת להתרות רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא וכו' הרי דרוניא אתא לדינא בחשבו שהיה צריך התראה כדי לסלקו אבל אם לא היה מפסיד פשיטא דלא הוי מצי לסלוקי לי'. והכי ריהטא דכולא סוגיא התם. ועוד נ"ל דאין לעשות שום הסכמה על שום ישראל שלא לאכול מתחת ידו כל עוד שלא נמצא בו איזה קלקול כדי שלא יחשד שח"ו נמצא בו שמץ פסול והרי כמה דברים תקנו חכמים מפני חשדא כמו דאיתא בפ' הניזקין בהא דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ובגמרא שם הרי שחששו לחשד דלא שכיח בגניבת פת. וכ"ש וק"ו דאיכא למיחש לחשד דפסלות ח"ו דהוא מילתא דשכיחא בדורות הללו עכת"ד. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד ססי' וא"ו דאף בע"א מעיד עליו אינם יכולים לומר שמאמינים להעד לפוסלו. וכיוצא בזה כ' ביש"ש פ' גיד הנשה סימן י"ח:

ועי' בשו"ת טוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק מגיד דק"ק בראד בסימן י"ג שכתב וז"ל ששאלת אם מותרין בני העיר לקבל שוחט אחר. הנה שוחט דומה למקבל פועל לזמן או בפירוש לעולם אז אינם יכולים לדחותו תוך הזמן. ואף אם קבלו אותו בסתם כיון דלא התנו עמו לזמן והמנהג הוי בשוחט אם מקבלים אותו בסתם הוי תמיד. וכיון דהמנהג הוא כן הוה כאלו התנו עמו על לעולם. (וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רכ"א ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן י"ג כ"ד נ"ה כ"ו נ"ז ס"ח.) אך זהאם לא פשע. אבל אם פשע בשחיטה או שאינו הולך בדרך הישר בענין שיש להרהר אחריו דשתלא טבחי ואומנא הם כמותרין ועומדים ולא בעי התראה ומותר לדחותו ומכש"כ לקבל עוד אחר עמו (וכ"כ בדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ו'. ובשו"ת הרמ"ץ סי' ג' ד' ובססי' י"ב ובשו"ת השיב משה סימן כ"ב. ובבית יצחק חיו"ד ססי' א'. ועי' בכל דינים אלו בבית יצחק חיו"ד ססי' א' וסי' ג' וססי' ח' וססי' ל'. וכ"כ בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' י"ז הבאתי דבריו בדיני רב כלל צ"ד סימן יו"ד):

וכן אף אם לא פשע השו"ב. אם רואין הקהל שנתרבה השחיטה דא"א לאחד לעשותו. כיון דהוא מלאכת שמים ויש לחוש לקלקול אם לא יקבלו עוד שו"ב אחד. מותר להם לקבל אחר בלי רצונו כנלפע"ד לדינא עכ"ל. וע"ש אח"ז שכתב מיומי יש להם דעה בקבלת שוחט. ואם יחיד יכול לעכב יעו"ש מה שהעלה ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' י"ג שפסק דאין המיעוט יכולים לעכב והביא כן בשם הרא"ש בתשובה כלל וא"ו ומהרש"ך ח"ב סי' ק"ט. ובשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן י"ד וח"ב חיו"ד סי' ז' כתב דאף יחיד יכול לעכב. ועי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ד'. ובבית יצחק חיו"ד ססי' א' וסי' ב':

וע"ש בטונו"ד הנ"ל בס"ס ח' שכתב וז"ל ונדון השגת גבול בשוחטים כבר כתבתי וכו' דאין ביד השוחטים למחות לקבל עוד שו"ב (ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' י"ג ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ה') ואף אם כמה אנשי קהלה אין חפצים בו אין בידם למחות למי שרוצה לשחוט אצלו אם אין מקובל לו אחר רק השוחט החדש עכ"ל. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ז' שחולק בזה:

ועי' בשו"ת השיב משה להגאון וכו' מוה' משה טייטלבוים אב"ד דק"ק אוהעל זצלה"ה בסי' כ"ב שכתב ג"כ בשוחט אחד שאיתרע עפ"י עובדא המבואר בהשאלה. ורוצה השואל לדמות שוחט לשואל חפץ בלא זמן דכל יומא זמניי. והגאון המחבר השיב לו דלא קרב זא"ז דשאלה למהדר קיימא לכך בכל יומא זמני' דאל"כ לעולם לא יצטרך להחזיר. אבל בשוחט אם קבלוהו בסתם הוא כל זמן שלא נפסל. אך מ"מ בשוחט זה דאתרע קצת חזקת כשרות דידי' יכולים בני העיר לדחותו משום דיכולים לומר אדעתא דהכי לא קבלנוך עכ"ד. וכן הביא בשו"ת בית יצחק חיו"ד ססי' ח' בשם מהרי"ק ססי' ל"ג דברגלים לדבר יש רשות ביד הקהל להעבירו וכ"כ שם בסי' למ"ד:

ועי' בספר משכנות הרועים כ"ט וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן ל"ט בשוחט שהחזיק בשחיטת כפרים זה ימים ושנים. ועתה בא איש אחד ושכר המטבחיים והביא לעצמו שוחט אחר ומקפח פרנסת הראשון. והאריך בזה והעלה דאם קבלוהו הכפרים לשוחט הראשון בסתם בלי קביעות זמן. אז ודאי דסתם קבלת שוחט וכל מינוי הקהל הוא על כל ימי עולם. ואף אם לא קבלוהו כלל רק מעצמו תקע השו"ב אהלו שם. מ"מ אין ביד השני לקפח פרנסתו:

ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ל"ב ול"ד שנשאל ג"כ בשוחט שהיה מוחזק לשחוט בהעיר עם הכפרים הסמוכים להעיר. ועתה בני הכפרים רוצים לקבל להם שו"ב מיוחד. ופסק דאסור לשום שו"ב לכנוס לשם ועומד בארור מסיג גבול רעהו יעו"ש שהאריך בזה. ויש לעיין באם בני הכפרים נתרבו ושחיטתם מרובה מכפי שהיה בעת קבלת השו"ב ועי"ז אין מספיק להם שו"ב העיר בעת שצריכים לו אפשר דיכולים לקבל להם שו"ב לפי מש"ל בשם הטוב טעם ודעת ואולי יש לחלק דשם מיירי דנתרבה השחיטה בהעיר ויש לחוש לקלקול בעסק השחיטה מחמת העבודה כי רבה. אבל עבור אנשי הכפרים שאין להם בשר די סיפוק י"ל לא בשביל זה הותר להם לקפח פרנסת השו"ב כיון שקבלוהו בסתם והו"ל להתנות רק אם גם בנדונם יש לחוש לקלקול כנ"ל בכה"ג יש לדון לפי דעת הט"ט ודעת הנ"ל:

ועי' בזה בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ח' י"ד. שוב מצאתי בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"ד שהאריך בזה ופסק דהרשות לבני הכפרים ליקח שוחט שיקבע דירתם אצלם כיון שזה אינו בא להכפר רק לפרקים ורצונם שידור השו"ב אצלם להיות מצוי להם לשחוט בכל עת הצורך:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה