דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל קט
שמטה:
א מי שמחמיר גם בזה"ז בשמטה ועשה פרוזבל. אולם קודם כלות שנת השמטה נאבד ממנו הפרוזבל. עי' בשו"ת מהרי"א אסאד חאה"ע סימן קע"ט שהוכיח דמהני הפרוזבל אף שנאבד אח"כ:
וע"ש בסי' ק"פ באם נשאר החוב והפרוזבל בידו עד השמטה האחרת. ובינתיים עמד בדין עם הלוה אצל ב"ד אחר שאינם הב"ד של הפרוזבל. אם צריך לכתוב פרוזבל מחדש:
ב בענין שמטת כספים בזמה"ז. ואם הלוה יכול לומר קי"ל. עי' בחו"מ סי' ס"ז ובאחרונים שם. ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' ס"ד שכתב שמצד הדין נוהגת בזמה"ז לפי שהיא חובת הגוף. ובהרבה מקומות יש שאינם נוהגין ובמקומו גבה הריב"ש ז"ל חוב שהיה חייבים לו ועברה השמטה וכל זה אינו מעכב על דיין שרוצה לדון דין שמטה. אבל בספרד נוהגים שאם כתוב בשטר שיכול לתבעו בין בד"י ובין בדא"ה הרי הוא כאלו הותנה ע"מ שלא תשמטנו שביעית. ולפי"ז אם השטר הוא בגופן של עכו"ם אינו משמט כאלו התנה בפירוש. וע"ש בח"ד שהוא מנכד התשב"ץ זלה"ה בטור הראשון סי' כ"ב שהביא דברי זקנו הנ"ל והאריך להוכיח דבמקומות שאין כותבין ע"מ שלא תשמטנו. ומ"מ כופין את הלוה לפרוע וחיזק המנהג דהוי כאלו התנה ונקבעה כך הלכה בכל אלו הדורות באין אומר ואין דברים עכ"ד: ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"א אם בממרמות שלנו שכתוב בהם שנשתעבד לכל מי שמוציאו. ומכרו המלוה לאחר קודם השמטה אם השמטה משמט. ואם מכר שט"ח אי מהני פרוזבל שעושה המוכר או הלוקח:
ועי' בשו"ת תורת חיים למהרח"ש זלה"ה ח"ב ססי' למ"ד שהביא תה"ד בסי' ד"ש שכתב לא חזינא לרבנן קשישאי בדורינו דהוו מורי לנהוג עתה דין שמיטת כספים ואדרבה שמעתי שאם היה אחד טוען שמיטת כספים לפטור מהלואה היה נחשב כאחד מן המתמיהים והאריך שם לתת טעם למה לא נהגינין שמיטת כספים. וגם בתשובת מהר"ל ן' חביב כתב כבר נהגו בכל מקומות מושבותינו לגבות שט"ח שעברה עליו שמטה וכו'. ותלמידו הרב מהרשד"ם חחו"מ סימן קפ"ו כתב וז"ל זה לי ימים רבים שכתבתי ששמטה נוהגת בזמה"ז. אמנם אחר שנדפסו תשובות מורי הרב מהר"ל ן' חביב מאז ראיתי לשונו חזרתי בי מלדון דין שמטה שאין להרהר אחר מנהג קדמונים עכ"ל. וכ"כ בסי' ס"א. וכן משמע מדברי מהריב"ל ח"א סי' ס"ה וע"ש בתורת חיים סי' ל"ז ששנה ושילש דברים הנ"ל:
ועי' בשו"ת עדות ביהוסף להרב ר' יוסף אלמשנונ"י בסי' ו"ו דף כ' ע"ג וסי' ל"ד דף ס"ח ע"א שכ' דאף דשמטה בזמה"ז הוא פלוגתת רבוותא אם היא נוהגת מדרבנן מ"מ אין הלוה יכול לומר קי"ל. משום דאין ספק תקנה דרבנן דוחה ודאי דינא דאורייתא דפריעת בע"ח. כמו דקיי"ל (באה"ע סי' קי"ח בהג"ה) דכל ספק בתקנה אוקמוה אדאורייתא עכת"ד. ועי' מ"ש בזה בשער משפט סי' ס"ז ס"ק ד' ויומתקו הדברים ביותר. ועיין במהרי"ט ח"ג סי' קי"ג שכתב ג"כ שהטוען בזמה"ז טענת שמטה משתקין אותו יעו"ש. והארכתי בזה לפי שזה ימים לא כביר נתעצמו לפני בדין שני בע"ד ואחד טען טענת שמטה ונתלה באילן גדול אחד בדורינו שפסק דיכול לומר קי"ל. ולא האמנתי שיצאו דברים אלו מפיו ופסקתי לחיוב כאמור באחרונים: