דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל קח
שעבודא דרי נתן:
א ראובן יש לו חוב אצל עכו"ם. והעכו"ם יש לו חוב אצל שמעון אם נשתעבד שמעון לשלם לראובן מצד שעבודא דר"נ ואינו יכול שמעון להפקיע הלואת העכו"ם עי' באות עכו"ם כלל ע"ז סי' י"ב. אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' פ"ו ס"ק א' שהאריך בזה אם גם בעכו"ם שייך דין שעבודא דר"נ. ותמיהני שלא הביא מהש"ך בסי' ע"ב ס"ק קס"ב בשם הד"מ דמבואר להדיא דגם בעכו"ם שייך דין שעבודא דר"נ. ועי' בנתיבות סי' קכ"ח סק"ה במה שהקשה שם דנראה דפשיטא לי' דשייך בעכו"ם שדר"נ וכ"כ בסוסי' פ"ו בפשיטות:
ב עמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' פ"ו ס"ק ד' דשעבודא דר"נ לא שייך בפקדון מטעם דנכסי השומר אינם משתעבדים רק משעת פשיעה ואילך. וכעת ראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קס"ג שהביא בשם הש"מ ב"ק דף מ"ם שמבואר שם דשייך בפקדון כמו בחוב. יעו"ש תשו' ארוכה בדיני שעבודא דר"נ. וכמה גופי הלכות יוצאים ממנה. ועמ"ש בדין ד' בשם אנו"א שמשמע ג"כ להדיא דשייך אף בפקדון:
ג אם שייך שעבודא דר"נ במטלטלים. עי' בש"ך סי' פ"ה ס"ק כ"ב וסי' פ"ו ס"ק י"ח ובקצוה"ח שם. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קס"ג בד"ה ומ"ש להסתפ"ק וגם בד"ה אח"ר זמ"ן ר"ב. ועי' בשו"ת טור האבן סי' ל"א מה שהעלה בזה:
ד בעה"ב שלא היה ידו משגת לשלם להמלמד עבור בנו הקטן. ואח"כ מצא הבן מציאה ותפס המלמד המציאה מהקטן באמרו כיון שמציאת הבן לאביו ואביו חייב לו וזוכה בהמציאה מצד שעבודא דר"נ. פסק בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' ט' דכיון דהא דמציאת הבן לאביו הוא רק מדרבנן משום איבה. א"כ יכול האב לומר אי אפשי בתקנת חכמים והמציאה של הבן. אולם בשער משפט על החו"מ סי' פ"ו ס"ק ה' השיג עליו דאף במידי דרבנן לא מהני מחילה היכא דמשתעבד מדר"נ. וזולת זה הלא בנ"ד מדאורייתא המציאה של מלמד כיון דגזל מציאת חשו"ק אינו אסור אלא מפני דרכי שלום. ועוד הלא מבואר מסוגי' דר"פ הכותב דכל דבר שאדם זוכה מצד תקנת חז"ל וכבר בא הדבר לעולם אינו יכול לסלק עצמו ממנו בלשון סילוק לומר א"א בה כי אם בלשון מתנה דוקא עכת"ד. ועי' בכלל ג' סי' י'. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ח' שפסק ג"כ שזכה הבע"ח התופס:
ה שמעון חייב לראובן ולוי חייב לשמעון בשטר ונכתב בשטר שהוא מחויב לפרוע לשמעון לכשיתבענו. עי' בחו"מ סי' פ"ו סעיף ט' ויעו"ש בסמ"ע ובש"ך בשם תשובת הרא"ש. ועי' בריב"ש סי' תפ"ז שפסק בנדון הנ"ל דאם שמעון אינו רוצה לתבעו ללוי. דאפ"ה מוציא ראובן ממנו מכח שעבודא דר"כ. וצ"ע למה השמיטו בש"ע ואחרונים להביא דבריו:
ו ראובן חייב לשמעון בשטר. ושמעון חייב ללוי. ורוצה לוי להוציא מראובן משעבודא דר"נ. וראובן טוען שפרע לשמעון. וטוען אישתבע לי דלא פרעתיך. עי' בש"ך סי' מ"ז ס"ק ד' וסימן פ"ו ס"ק י"ג דלוי מוציא מראובן אף אם שמעון אינו רוצה לישבע. ועיי"ש בקצוה"ח ונתיבות וטו"ז. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ג' שהש"ך הוא יחידאה בזה ודחה כל ראיותיו:
ז ראובן נתחייב לשמעון והעמיד לו ערב. ושמעון חייב ללוי באופן ששייך שעבודא דר"נ אם יוכל לוי לגבות מהערב כמו ששמעון היה יכול לגבות ממנו. עי' בשו"ת שואל ומשיב ח"א סימן קס"ג בפיסקא המתחלת והנ"ה בדבר"י השט"ה שכתב בשם הש"מ שהביא שני דיעות בזה. והגאון המשיב צידד בזה יע"ש:
ח ראובן היה חייב לשמעון מנה וללוי מנה. והלך ראובן לארץ מרחקים וממרחק כתב ליהודא שהיה חייב לראובן מנה שיתן המנה לשמעון. והלך יהודה ופרע המנה ללוי. ועתה תובע שמעון מיהודה שיחזור וישלם לו שלא היה לו לשלם ללוי. עי' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' קי"ג. ועיין בשער משפט סי' קי"א ס"ק ד' מה שפקפק בדבריו ומה שמסיק לדינא. ועמש"כ בדיני מעמ"ש כלל נ"ט סי' וא"ו בזה: