דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל קא
שנים שלוו ושותף שלוה:
א שנים שקבלו מעות מראובן על עיסקא או למחצה ריוח וחתמו א"ע בשטר ברע"ג ורמ"ג ואחר ז"פ תובע ראובן מאחד כל הקרן והריוח שמגיע לו. או שנכתב שהם ערבים קבלנים זל"ז עיין בדיני ערב כלל ע"ח סי' ב' ג' ד': ב שותפים שלוו מאחד מעות ונתן אחד מהם וועקסל על החוב ואח"ז נזדמן שבא מעות שותף השני ליד המלוה ואמר לו השותף הזה בעל המעות ישאר בידך המעות על הוועקסיל שנתן לך שותפי ונתרצה המלוה. ואח"ז תובע המלוה עם הוועקסיל כי חוזר בו ממה שנתרצה ורוצה לעכב המעות על חוב אחר שחייב לו השותף שהוא בעל המעות עיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רס"ה שתיכף שנתרצה נפרע ונמחל החוב וא"צ קנין ואף להסוברים דבתפוס שטרא לא מהני מחילה היינו כשמחל בחנם. אבל כאן הרי מחל בעד המעות שקיבל ודאי מחל בלב שלם:
ג שנים שקבלו פקדון בשותפות לשמור בשכר או שקבלו סחורה מאחד להוליכה למקום פלוני בשכר ופשע אחד מהם בשמירתה. ואם חלה אחד מהם ולא יכול לילך ונפסדה הסחורה. אם דינם כשנים שלוו שהם אחראין וערבאין זה לזה עי' בכלל צ"ו סי' ג':
ד שנים שלוו יחד ונתחייבו שניהם בקנין בשטר שיוכל המלוה לגבות כל החוב מכל אחד מהם שירצה ועתה השטר הוא ביד אחד מהלווים. ותובע מחברו חצי החוב באמרו שהמלוה גבה ממנו כל החוב. וחברו מכחישו וטוען ששניהם פרעו החוב ביחד. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' כ"ה שכתב דמילתא דפשיטא הוא שכיון שאין השטר יכול להיות ביד שניהם ואפשר ששניהם פרעו ונשאר השטר ביד אחד מהם נאמן השני לטעון פרעתי חלקי. דליכא למימר שטרך בידי מאי בעי כיון שלא נעשה השטר הזה כדי שישתעבד האחד לחברו רק להמלוה. לכך לא היה חושש להניחו. ועיין בזה בחו"מ סי' ע"ז סעיף יו"ד בסמ"ע ס"ק ה' וכ"ז. ובש"ך ס"ק ו' ובט"ז שם מה שהביאו בזה בשם תשו' מהרש"ל ועמ"ש עליו הש"ך בסי' ק"ל ס"ק ח' ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סוסי' ק"ו: ועי' בתשו' הב"ח בישינות סי' ל"ו שנשאל בנדון הנ"ל באופן שחברו משיבו פרעתיך חלקי בחוב מה שפרעת עבורי. והוא מכחישו ואומר לא פרעתני ותובע חצי החוב והאריך בזה ומסיק דאם המלוה כ' לו התקבלתי ממך אז יש לו דין שטר ואינו נאמן בטענת פרעתיך. וכ"כ חילק הט"ז הנ"ל. וע"ש בב"ח לענין אם המלוה מחויב לכתוב לו התקבלתי ואם הב"ד כופין אותו ע"ז כדי שיוכל הלוה לגבות מחברו החצי יעו"ש בפרטות ועיין בנוב"י מהד"ק חחו"מ סי' ז'. ומהד"ת חחו"מ סי' י"ב וי"ג שנשאל בזה. ופסק דנאמן לטעון פרעתיך ולא חששתי להניח השטר בידך שסברתי שמן הסתם תקרע אותו תיכף כיון שגם אתה חתום עליו תחוש לעצמך פן יאבד מידך וימצאנו אחר וכתב שראה כן באיזה תשובה. וכפי הנראה ראה זאת במהרשד"ם הנ"ל. ואשתמיטי' דברי הב"ח הנ"ל. ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ע' ועיין בכל הדינים הללו בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד ססי' ק"ו:
ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערב שהביא בשם הרב כרם שלמה חחו"מ סי' י"ב בראובן ושמעון שקנו סחורה מעכו"ם אחד בהקפה. וחתמו שניהם בכתב על החוב. ואח"כ נתפרע העכו"ם כל החוב מראובן. ותובע משמעון שיחזיר לו החצי. ופסק דשמעון פטור כיון דאין להם דין ערבים קבלנים הו"ל ראובן פורע חובו של חברו שלא מדעתו. זולת אם העכו"ם היה תובע תחלה משמעון חלקו ולא היה מוצא ממה לגבות והלך וגבה מראובן כל החוב אז ודאי דחייב שמעון לפרוע חלקו לראובן כדין ערב סתם. והרב זכל"א שם ציין לתשובתו חס"ל ח"ב חח"מ סי' ל"ד שפסק דהכל תלוי בדיניהם דאי בדינם שיכולים לגבות מאחד הכל אז מחויב שמעון להחזיר לו חלקו. ואם בדיניהם אינו יכול לגבות הכל מאחד אלא דבע"כ גבה מראובן כיון דשלא כדין גבה ממנו פטור שמעון יעו"ש כי קצרתי. וע"ש עוד בערך הנ"ל בדין שנים שלוו. ובערך שותפים שפרע אחד מהם:
ה ועי' בשו"ת ס' יהושע סי' קט"ו שנשאל בשני שותפים שחתמו עצמם על שט"ח ברמ"ג ורמ"ג וניתן השטר ביד אחד מהשותפים ללות עליו מאחר. ועתה הוציא השותף הנ"ל את השטר וטוען שלוה ופרע להמלוה ותובע מחברו חצי החוב. וחברו משיב שלא לוה כלל ולא בא לקופת השותפות שום דבר מזה השטר והשואל ר"ל דכיון דהוא ממר"ם א"צ השותף התובע כתיבה ומסירה מהמלוה. והגאון המחבר השיג עליו. וטעמו דכיון דבשעה שחתמו א"ע וכתבו לכל מי שמוציאו היה דעתם בכל החיובים רק לאחרים על עצמם אבל לא זה על זה והוי כאלו יצאו הם מן הכלל. ולכך אם אחד מהחתומים מוציאו צריך כו"מ מן המלוה. ועוד כיון שהשטר בא לידו קודם ההלואה ללות עליו ועתה הוא ג"כ בידו י"ל כאן נמצא כאן הי' כמבואר בחו"מ סי' סמ"ך וסי' רכ"ד ואין שייך חזקה שליח עושה שליחותו כיון דתולה בדעת המלוה אם ירצה ללות עליו. ע"כ מסיק לדינא דמחויב לברר אם לוה על השטר הנ"ל: ו שנים שחתומים על שט"ח אחד. ואחד תפס משל חברו שלא בעדים וטוען לחברו אתה לקחת כל המעות של השט"ח ואני רק בערבות נכנסתי עמך פסק בשו"ת הרמ"א סי' ע"ב דנאמן במגו דאי בעי הי' כופר שלא תפס. ובשער משפט סי' ע"ז ס"ק ז' השיג עליו דלא אמרינן מגו נגד שטר רק היכא דבטענת המגו יתבטל השטר לגמרי, אבל הכא אף אם יכפור במה שתפס השטר יהיה בתקפו לא אמרינן מגו. ומ"ש הרמ"א דכאן לא שייך חזקה דשטרך בידי מה בעי כיון שהשטר אינו בידו רק ביד המלוה גם זה אינו מוכרח כלל. דכיון שחתומים יחד אנן סהדי שהוא חייב כמו חברו. דאל"כ לא היה נותן השטר למלוה ושטרא בידו דמלוה מהו בעי. והי מינייהו מפקת ומסיק בצ"ע לדינא:
ז שנים שלוו בשטר אחד ומת א' מהם. עיין, בשו"ת סם חיי סי' ל"ו ול"ז שהאריך להציע דעות הפוסקים בזה. ומסיק לדינא דלאו כ"כ דמלוה לפרוע מהשותף החי חלקו וחלק חברו המת. וכ"ש אם יורשי המת הם קטנים יעו"ש במפתחות הלכות גביית חוב:
ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערב בשני שותפים שלקח אחד מהם סחורה בהקפה ונפטר השותף החייב. ובא המקיף ותובע משותף החי והוא טוען שאינו יודע מהחוב. וגם שפשע בהקני' ששינה מדרך הסוחרים:
ח שמעון הלך ללות מעות משר העיר ולא רצה להלוות לו עד שיחתום עמו ראובן בשטר וראובן היה רק ערב רק שחתמו שניהם. ואח"כ נפטר הלוה באמצע זמ"פ. וטוענים היורשים ששמעו מאביהם שיש לו איזה תביעות על ראובן ואינו יודע אם יזכה אותו בד"ת. ושלח השר את ראובן עם האלמנה לפני דייני ישראל שיאמרו הדיינים מי חייב לפרוע אותו חוב ע"פ ד"ת. עי' בשו"ת נאות דשא סי' ס"א שהעלה שהיורשים מחויבים לשלם יעו"ש באורך:
ט קהל שלוו מעות מאחד וחתמו הרבה אנשים על השט"ח. ועתה המלוה תובע כל המעות מא' מהחתומים עי' בבית אפרים חו"מ סי' י"ז חילוקי דינים בזה ועי' בספר משפט שלום להגאון דק"ק בערזאן נ"י שהביא עוד תשו' גאונים בדין זה:
י ראובן שמעון ולוי שותפים. וקנו כסף מיהודי בהקפה.
ועתה יהודה תובע דמי הכסף וראובן טוען שפרע לו הכל מכיס השותפות ויהודא מכחישו. ושמעון ולוי אינם יודעים מפרעון כי אם עפ"י ראובן. ויהודא טוען שלכל הפחות יפרעו לו שמעון ולוי שני שלישים כיון שהם אינם יודעים מהפרעון ורוצה לשבע שלא נפרע. עיין בדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח סי' כ"ו. וע"ש עוד מדין שותף שלוה בעיסקא לצורך השותפות:
ראובן ושמעון שותפים במסחר נוע"ה שראובן נוסע לארץ אשכנז וקונה שם הטעיה ושולח לעיר שמעון למכרה. ואירע שנתנו שם לראובן בהקפה על וועקסל שלו בעד סך אלף זהובים וכעת ברצון ראובן להפקיע הלואת העכו"ם שהקיף לו. ושמעון שהוא מוחזק בהמעות טוען שאין רצונו בכך אף שהוא אינו חתום על הוועקסל עכ"ז הוא גלוי ומפורסם שהוא שותף בדבר ואינו חפץ לאבד נאמנותו ע"כ רוצה לשלוח להמוכר את המגיע לו. עי' בתשו' הרי בשמים ח"א סי' ט"ז שפסק דהדין עם שמעון בטענתו הנ"ל והביא ראיה מב"ק דף קי"ד ריש ע"א בישראל דידע סהדותא לעכו"ם וע"ש בתוס' בד"ה ולא אמר ושם בשטה מקובצת דהיכא שהזמינו לעדות שהודה לו בפניו בכה"ג איכא חילול השם ומחויב להעיד לכתחילה. ועי' בט"ז סי' כ"ח בשם המהרש"ל הרי דבכדי לקדש השם מותר להעיד אף דמפסיד לו שאינו יכול להפקיע הלואתו. ובפרט בנ"ד שיש לו טענה במה שאינו רוצה שיאבד חזקת נאמנותו. ויש גם כן כדמות ראיה מב"מ דף י"ד ע"א בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא בע"ח דראובן וכו' וע"ש בתוס' שכתבו דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים וכו' משום דא"ל לא ניחא דלהוי לשמעון תרעומת עלי וכו' וה"נ בנ"ד י"ל דשמעון יכול לטעון לא ניחא לי דלהוי להסוחר תרעומת עלי ולהחזיק אותי בבלתי מהימן. ואף שאין ראיה גמורה משם ויש לחלק בכ"ז הדין ברור מטעם הנ"ל:
יא ראובן ושמעון חייבים לעכו"ם אחד. ושמעון הוא שותפו של לוי בשאר נכסים. ונפטר שמעון והעכו"ם תובע כל החוב מראובן. וראובן תובע מלוי שיפרע להעכו"ם חלק שמעון ממעות השותפות שבידו. ולוי טוען אני יודע מהחוב שאתם חייבים להעכו"ם אבל שמא פרע לך שמעון חלקו ונשאר החוב עליך. עיין בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן קי"א שהאריך בדין שנים שלוו אם הם ערבים זה לזה. ולדינא העלה בנ"ד דאין חילוק אם היה חוב בשטר או חוב בע"פ מחויב לוי לשלם מנכסי שמעון חצי החוב להעכו"ם יעו"ש הרבה טעמים:
יב שנים שמסרו את אחד וגרמו לו היזק והוצאות וא' מהם הוא גבר אלם דלא ציית דינא או שברח או שהוא עני אם מחויב חברו שלם כל ההיזק. עי' בחו"מ סי' ת"י סעי' ל"ז ובש"ך שם. ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"ב סי' י"ב שהאריך בזה והעלה דהוא ספיקא דדינא. ויכול המוחזק לומר קי"ל: ויעו"ש שהביא בשם מהרש"ל ביש"ש פ"ה דב"ק סי' מ"א בשם גאון. בישראל ועכו"ם שותפים ועשו סחורה עם אחד ואינו אותו ביותר משתות דינא הוא דמתחייב ישראל בכל האונאה כיון דלא יכול לאישתלומי מן העכו"ם ול"ד לבורח או עני דאפשר לאישתלומי מיני' אם יתעשר וכו' והישראל אינו סומך עצמו אלא על ישראל חברו שהוא מוזהר בלאו דלא תונו והו"ל כאלו הוא לבדו הזיקו עכ"ד. והרב המחבר פקפק בטעמים הנ"ל ודעתו דזה תלוי בפלוגתא הנ"ל בשנים שהזיקו יעו"ש: