אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל צט

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל צט

כללים - כלל צח

- כלל צט:

שותף ששינה או פשע בעסק או:

בשמירת העסק:

א שנים שנשתתפו וכתבו בשטר שותפות שקבלו עליהם באיסור שבועה שלא להעלים זמ"ז אף כל שהוא. ואם יתברר אף ע"י עד אחד שאחד מהם עבר על השבועה הפסיד חלקו בריוח. ועתה הביא שותף אחד עד אחד שהשני העלים מהשותפות. והשני מכחיש את העד ונסתפק השואל לאשר שאין שבועה חלה ע"ד מצוה א"כ לא עבר על השבועה. עי' בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"ב דף כ"ג ע"ד תשובה יו"ד שפסק דבשטרות הולכין אחר לשון בני אדם וכל תנאי שבממון קיים ואדעתא דהכי נשתתף עמו ע"כ הפסיד הריוח:

ב בדין המבואר בסי' קע"ו דשותף ששינה ואח"כ הודיע לחברו והסכים למעשיו דפטור. וכתב שם הסמ"ע בס"ק ל"ד דדוקא הסכים בפירוש אבל אם שתק לא הוי כהסכים. ועיין בב"י על הטור בסי' הנ"ל ובסי' פ"א. אולם ראיתי במהרשד"ם חו"מ סי' שס"ח שהוכיח מתשו' הרא"ש ומהרי"ק שרש כ"ד דשתיקה מהני. וע"ש בסי' רי"ט. ובחפשי באמתחת הפוסקים ראיתי שגדולי האחרונים פליגי בזה יעוין מהראנ"ח ח"א סי' ס"ד. ובכרם שלמה סי' מ"ב מ"ט. מהריב"ל ח"א סוף כלל ה' בני אהרן סי' מ' קי"ב.

מהרש"ך ח"ב סי' פ"ו פמ"א ח"א סימן פ"א פ"ט. ומהרי"ט ח"א אמצע סי' קי"ד ומהרי"ט חו"מ סימן קי"ב. ועיין בכנה"ג בהגה"ט סי' קל"ח ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שותף שכתב בשם האחרונים דמידי פלוגתא לא נפקא ויכול לומר קי"ל דבשתיקה לחוד הוי הסכמה ופשוט יעו"ש. ועיין בשו"ת בית יהודה. להגאון מו"ה יהוד' עייאש זלה"ה במנהגי השותפים שהביא דעת האחרונים הנ"ל דשתיקה מהני דלא כהסמ"ע. וכתב שכן פסק מורו ז"ל להלכה ולמעשה. ועי' בספר משפט שלום למחו' הגאון מהרש"מ מק"ק ברעזאן בסי' קע"ו סעיף יו"ד שהאריך וציין להרבה גאונים בזה:

וע"ש שכ' שלפענ"ד נראה שאם עשה השותף ב' דברים ביחד וכשהודיעו צווח על דבר אחד ושתק על הדבר הב' לכ"ע הוי השתיקה כהסכמה וכ"מ במהרי"ט ח"א סי' קי"ד באמצע התשובה ועוד בכ"מ יעו"ש:

וע"ש שהביא בשם פרח מ"א ח"א סי' פ"ט דהא דאמרינן שתיקה כהסכמה היינו אם עשה הדבר לצורך השותפות רק שעשה שלא כהוגן ובאו להיזק עי"ז שעכ"פ עשה לצורך השותפות אבל אם חלק עצמו שלא מדעת שותפו והשותף שתק. בזה לא שייך לומר דשליחותי' עביד והסכים למעשיו. דלא עשאו השותף שליח רק לקיום השותפות ולא לחלק א"ע ולבטל השותפות:

וע"ש בבית יהודה שנסתפק במי שהטיל תנאי מפורש בשעת שותפות שלא יקנה אחד מהם שום סחורה בלא ידיעת חברו ועבר שותף אחד וקנה וכששמע חברו הוסיף לערער עליו ואמר לו הלא התניתי עמך שלא תקנה בלתי ידיעתי והשיב לו שותפו מה תצעק עלי הלא בזאת הסחורה יש ריוח הנראה לעינים ואז שתק השותף. ואח"כ הוזלה הסחורה ויש בה הפסד. מי אמרינן כיון דאלו כששמע היה שותק ולא היה מערער פשיטא דלא הוי שתיקה כהודאה כיון דהתנה עמו בפירוש סמך על התנאי גם עתה כששתק אחר הערעור לא הוי שתיקה כהודאה או דלמא אדרבא כיון דערער וכששמע דברי חברו שתק י"ל דנתרצה למעשיו וכתב שפלפל בזה מורו ז"ל מדין אונאה שהביא הרמ"א בסימן רכ"ז סעיף ז' יעו"ש בסמ"ע וע"ש שהביא בשם מהראנ"ח ומהרשד"ם שכתבו שדעת הב"י על הטור בסי' קע"ו אות ל"ז מש"כ על תשו' הרא"ש בענין לוי שנתן מעות לשותף ראובן וכו' מוכח דאם הודיעו לחוד מהני אע"פ שלא הסכים בפירוש:

ועי' בבני חיי סי' קע"ו בהגה"ט אות כ"ז שכ' בשם מהרי"ט חו"מ סי' קי"ב ומהרי"ט צהלון סי' צ"ה קל"ב ק"מ שכתבו דאם כשהודיעו השיב לו השותף כב"ר מ"ה שעשי"ת עשו"י לא הוי רצוי והסכמה יעו"ש. ועי' בשו"ת נאמן שמואל סימן ק' וסי' ק"ג שכתב דאף לדעת הסמ"ע דבעינין שיסכים עמו בפירוש היינו דוקא בשינוי דהקפה וכיוצא שכבר נעשה ולא היה בידו לשנות ע"כ שתיקה לא מהני. אבל בנשתתף עם אחר וכיוצא דעדיין הוא בידו לתקן ולמחות גם הסמ"ע מודה דשתיקה מהני וכ"כ בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ק"א:

ג שותף שהתרה בחברו שלא יקנה סחורה זאת לשותפות או שהתרה בו שלא יקנה רק בשער פלוני והלך חבירו וקנה ביוקר ממה שהתרה בו ואח"כ היה הפסד בהסחורה. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' ר"ו ובשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז דאף שנתכוון הקונה לטובת השותפות לא מהני רק בהודיעו אח"כ והסכים למעשיו. ועי' בשו"ת השיב משה סימן צ"ג שנשאל בשנים שנשתתפו לקנות איזה סחורה היינו שאחד מהם יתעסק לבד בקניית הסחורה. והתנה עמו השותף השני שלא יעדיף במקח הסחורה יותר משלשה עשר זהובים בעד כל ככר. והלך השני ועשה קאנטראקט על מקח הסחורה הנ"ל בעד כל ככר סך י"ז זהובים. ונתן על המקח ערבון סך ששה אלפים זהובים. ואחר שהודיע זאת לשותף השני לא נתרצה ואמר שאינו רוצה בהמקח מחמת שעבר על ציוויו ולא רצה לסלק המעות שמגיע עוד להסוחרים על הסחורה. ומחמת זה נחלט ביד המוכר הסך ששה אלפים זהובים שנתן לו לערבון. ועתה נתעצמו שני השותפים לדין כי השותף שלא נתרצה תובע שהשותף הקונה ישלם לו כל סך הערבון שנחלט מחמת ששינה מהתנאי וכל ההפסד עליו. והגאון המחבר זצללה"ה השיב שהדין בזה מתחלק לשני אופנים. אופן א'. אם היה התנאי ביניהם בעת התחלת השותפות ואדעתא דהכי נתן לו השותף המעות שלא יקנה רק בעד י"ג זהובים הככר. הדבר פשוט דכל ההיזק חל על השותף ששינה כמבואר בסי' קע"ו סעיף י"א ובסי' קפ"ב סעיף ב' וסעיף וא"ו. אופן ב' באם נשתתפו מתחלה בסתם לקנות סחורה זו ונתן לו המעות ג"כ בסתם. רק אח"כ קודם נסיעתו לקנות אמר לו השותף הנותן שלא יקנה רק בעד י"ג זהובים. בזה הדין עם השותף הקונה דכיון דמשך המעות לשם שותפות כבר זכה בהשותפות ולא יכול הנותן לחזור מהשותפות עד שיקנו הסחורה. דהוי כשותפות לזמן דזה הוי זמן דידי' עד שיקנו הסחורה כמבואר בסי' קע"ו סעיף כ"ב.

א"כ כיון דנתקיים השותפות בסתם. שוב לא יכול הנותן להתנות שום תנאי כמו שלא יוכל לחזור. וא"כ אם זה שקנה בשבעה עשר לא שינה מדרך התגרים בעת ההוא. הרי לא פשע כלום. ואדרבה השותף הנותן פשע במה שלא רצה לשלם מותר המעות להמוכר. א"כ כל ההיזק של הששה אלפים חל על הנותן לבד. רק אם המקח על שבעה עשר היה שלא כדרך התגרים. אז חל כל ההפסד על המקבל עכת"ד. ודברי מהרשד"ם הנ"ל צריך לאוקמי בכה"ג. או שהתרה בו בתחלת השותפות:

אם שינה השותף ועבר על תנאי שהתנו ביניהם או שלא רצה ליתן מעות אם נתבטל השותפות עי' ברמ"א סי' קע"ו סעיף ט"ו ובבאה"ט ס"ק ל"ח ופ"ת ס"ק י"ד וברמ"א שם סעיף ז' ושם במחבר סעיף מ"א ובנתיבות שם ס"ק ל"ב וס"ק כ"ה ועי' במשפט שלום למחו' הגאון דק"ק בערזאן נ"י בסי' הנ"ל סעיף ט"ו כמה תשובות בענינים אלו. וע"ש בעשפש"ל סעיף מ"א עוד הרבה דינים בענין שותף שלא נתן מעות ואם מדחה מיום ליום. ואם קנו סחורה בהקפה והותנה שאם לא ישלמו ביום המוגבל יוחלט הערבון והאחד לא נתן והוכרח השני לשלם הכל אם הפסיד זה חלקו בהסחורה ואם נתן מקצת מעות בהערבון אם יקח חלקו לפי המעות שנתן ועוד כיוצא בזה בענין הנ"ל:

ד שותף שהשאיל לאחד דבר של שותפות ונאנס מיד השואל. ושותפו טוען שההפסד חל עליו לבדו לשלם. עי' בספר דמשק אליעזר על הח"מ סי' קע"ו סעיף מ"ט שלמד משם דאף דהשותף יכול לעשות לבד לתועלת השותפות ואף למכור בהקפה במקום שדרכו למכור. מ"מ להשאיל דבר של שותפות שכל ההנאה הוא לשואל אינו רשאי ויעו"ש בנתה"מ:

בדין שותפים ש"ש הם זל"ז ואם התחילו להתעסק ביחד דהוי שמירה בבעלים כמבואר בסי' קע"ו סעיף ח' וע"ש באחרונים. עי' בספר משפט שלום להגאון מהרש"א בסימן וסי' הנ"ל בעניני דינים הנ"ל ושם בסעי' יו"ד וסעי' מ"ח:

ה שותפים ששניהם מתעסקים כאחד דקיי"ל בסי' קע"ו סעיף ח' לענין גניבה דפטור משום דהוי שמירה בבעלים. יש לעיין בדין המבואר שם סעיף יו"ד דאם שינה או מכר בהקפה במקום שאין דרך למכור בהקפה דחייב לשלם. אם בכה"ג ששניהם מתעסקים פטור משום דהוי פשיעה בבעלים (עי' בכלל צ"ח סי' ס"ב) או דילמא שינה או מוכר בהקפה מזיק בידים הוי וחייב הנה הש"ך באמצע ס"ק ט"ז נסתפק בזה יעו"ש ובשו"ת זרע יעקב סי' כ' כתב דפשוט הוא דהוי מזיק וחייב ושכן פסק מהרש"ך ח"א סי' ע"ה וכן העלה הכנה"ג סי' קע"ה בהגהב"י אות ק"ח ואות פ"ז. וגם הרב משל"מ הביא כן דעת מקצת הפוסקים ובס' שער משפט סי' הנ"ל ס"ק א' הביא תשו' הרי"ף ואס"ז שמבואר בפירוש דכשנתעסקו ביחד הוי פשיעה בבעלים ופטור. ועי' בסמוך מ"ש בשם האחרונים בסי' ו' ז' ח' ט'. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קט"ז דהוי ספיקא דדינא אם הוי פשיעה בבעלים ופטור או מזיקך וחייב ועי' בזה בס' משפט שלום להגאון מהרש"מ מבערזאן בסי' וסעיף הנ"ל בד"ה ש"ם בש"ך וע"ש במשפ"ש בסעיף יו"ד ובסעיף מ"ח ועי' בזה בפ"ת שם ס"ק י"ג:

שותפים שקנו להשותפות סוסים יקרים. והדרך שלא להשתמש עמהם בשום משוי. והלך אחד מהשותפים והוליך עליהם איזהו חביות של. כוורת דבורים. וקפצו הדבורים על הסוסים ונשכו אותם הרבה ובחלו מזה ונפחתו הרבה ותובע השותף השני כל ההיזק מזה. והי' באופן דהוי שמירה בבעלים. עי' בס' משפט שלום למחו' הגאון מק"ק בערזאן סי' קע"ו סעי' מ"ח בד"ה ש"ם וישב"ע שחקר בזה אם הוי רק פשיעה. ופשיעה בבעלים פטור או הוי מזיק בידים דלא גרע משאר שינוי המבואר בסי' קנ"ו סעיף יו"ד דכמה פוסקים סוברים דהוי מזיק והוי ספיקא דדינא. אמנם כ"ז הוא אם הדבורים היו רחוקים מן הסוסים יותר מג' טפחים. אבל אם היו תוך ג' טפחים ודאי הוי מזיק וחייב כמבואר בחו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"א בדין זורע חרדל אצל כוורת דבורים:

ו ועיין בשו"ת שב יעקב סי' י"א בראובן ושמעון שעוסקים ביחד בהשותפות והלך ראובן לירי"ד אחד וקנה שם סחורה. ושלח הסחורה לביתו ע"י לוי. ואח"כ טוען לוי שהסחורה נאבדה לו מן הסוס בדרך שלא בפשיע' ושהוא ש"ח ופטור ושמעון טוען על ראובן שכל ההפסד מאותו סחורה חל עליו לבדו שלא היה לו לשלוח ביד אחר ובפרט לוי אינו מהימן לו בשבועה. וראובן טוען שעשה לטובת השותפות להקדים הסחורה לביתו למכרה ולדעתו היה לוי איש נאמן. ופסק שהדין עם שמעון דראובן הוי שומר שמסר לשומר וחייב. ואף דהתחילו להתעסק ביחד והוי פשיעה בבעלים העלה דהעיקר להלכה כתירוץ הב' בש"ך ס"ק הנ"ל דמוכר באשראי הוי מזיק בידים ולא פשיעה וא"כ גם בנ"ד הוי מזיק עכת"ד. ועיין בנתיבות סי' ש"א ס"ק ב' וסי' קע"ו סקכ"ג:

ז שלשה ששכרו כאחד פאבריק של חומץ ועסקו שלשתם בצורך קניית הדברים לעסק הנ"ל ושם בפאבריק יושבים שלשה בנים שלהם ועוסקים בצורך הוצאה והכנסה ואח"כ מסר אחד מהבנים לבן השותף השני צרור כספו של שותפות ונתן הכסף בכיס של בתי שוקיים ונאבד ממנו בדרך והוא פשיעה שדרכן של סוחרים ליתן המעות בכיס של בגד שאצל החזה ולא בבתי שוקיים ע' בחתם סופר חו"מ סי' ק"ח שביאר בזה כל פרטי דינים אם היה נאבד מהאב אם הוי פשיעה בבעלים מחמת שעוסקים ביחד ומחמת שבניהם של השותפים אחרים עמו. ואם האב מסר הצרור כסף ליד הבן והבן פשע אם האב מחויב לשלם.

ובנדון הנ"ל שהבן האחד מסר להשני פשיטא דהבן חייב והאב פטור יעו"ש: ח שני שותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מנה ומכר אחד מהם בהקפה על מאה וחמשים במקום שאין דרכן להקיף דהדין בסימן קע"ו סעיף יו"ד דחייב לשלם. והמקיף טוען שאינו מחויב לשלם לחברו רק החמשים הנשארים. ולא להשלים עוד חמשים מכיסו דקיי"ל כדעת הרמ"ה שהובא שם סעיף וא"ו דאין השותף משתעבד לשלם מביתו. עיין בשו"ת זרע יעקב סי' י"ט שכתב דהדבר פשוט דעד כאן לא אמר הרמ"ה אלא כשהפסיד בדרך מו"מ או אונס וכיוצא בו. אבל בנ"ד הוי פושע ומזיק וחייב לשלם מביתו ועי"ל סי' ה' ו': שותף שהוא מוחזק בסחורה או מעות השותפי' ויש לו תביעה על שותף השני ששינה בעסק השותפות וכיוצא שגרם היזק. באופן שהתביעה הוא ספיקא דדינא אם הוא חייב. אם יכיל השותף המוחזק לומר קי"ל כהפוסקים שהוא חייב. או לא יכול לומר קי"ל כיון שדבר המשותף הוא בחזקת שניהם עיין בדיני קי"ל כלל צ"א סי' ד' מ"ש בשם השבו"י בשם מהר"א ששון: ט שני שותפים שנשתתפו על שנה שיקחו מהסוחרים מרגליות או שאר סחורה למכור וחולקים בהריוח שמרויחים. ולקח אחד מרגליות למכור ונאבדו ממנו ותובע מחברו שישלם ג"כ החצי מכיסו עיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ר"ה שפסק דאף שהשותף שלקח המרגליות הוי שומר נגד שותפו מ"מ הוי שמירה בבעלים בשותפים ואף פשיעה בבעלים פטור. וכאן לא שייך הדין דאין השותף משתעבד לשלם מביתו כיון דשניהם אינם מטילים להכיס כלום רק לוקחים למכור ואח"כ משלמים. וגם דהוי כשותפים שלוו מאחד דשניהם נשתעבדו לשלם אף שלוה רק שותף א' לצורך השותפות. אך הוא מחויב לישבע שאבד המרגליות ומחויבים שניהם לשלם בשותפות. ועי' בכלל צ"ח סי' ס"א והחילוק מובן:

י שכחה בשומר אם הוי אונס או פשיעה. כגון שהניח הפקדון בארגז סוגרת ומסוגרת ופתח הארגז ושכח לסגרה. וכשנזכר שהניחה פתוחה בא ומצא שחסר הפקדון באופן דיודע בודאי שבאותו הפעם ששכח הארגז פתוחה נגנב הפקדון עיין עובדא דא בשו"ת מקור ברוך סימן ב"ן שפסק דשכחה הוי אונס ולא פשיעה וישבע שבועת שומרים ופטור. אולם אם אינו יכול לשבע שהניחה פתוחה ע"י שכחה ושבאותו פעם נגנב ע"י השכחה אזי הוי מחשוילינו. כן ביאר דבריו בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך פשיעה. וע"ש שכתב שכן הוא גם דעת מהרש"ך דהוי אונס וציין שם שהוא מחלוקת הפוסקים ומצי המוחזק לומר קי"ל דהוי אונס. וגם ציין לעיין בתה"ד סי' של"ג. וע"ש בח"ב ערך שומר בשם הכנה"ג סימן רצ"א בהגה"ט אות ה' דשכחה אונס הוא. וכן הוכיח בשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ח והשיג שם על הש"א שלא פסק כן יעו"ש באורך. ועי' לעיל בדיני גרמא כלל נ"ו סי' ח' מ"ש בשם השאילות יעב"ץ דשכחה הוי קרוב למזיד ולא הביא כלל דעת האחרונים:

ועי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז שנשאל בראובן ושמעון שותפים במו"מ.

ופעם אחת שלח ראובן לשמעון שהוא בעיר אחרת סחורה למכור שם. וכ' לו שלא יקיף ממין סחורה זאת לשום אדם דסחורה זאת אינה נמכרת בהקפה. וקיים שמעון כאשר צוה עליו ראובן. ולאחר שלשה חדשים שלח לו ראובן עוד ממין הסחורה הזאת אך לא כתב לו כמקדם שלא יקיף הסחורה. והלך שיורשין ומכרה בהקפה. ונפסד החוב וטוען ראובן שההפסד חל על שמעון כיון ששינה ממה שכתב לו בתחילה שלא יקיף ממין הסחורה זאת ועל סמך זה שלח הסחורה. ושמעון משיב ששכח כעת מהתראה הראשונה ולא עלה כלל בזכרונו והשיב הגאון המחבר דלפי דעת מהר"ם מינץ בסי' כ"ח ובשבו"י ומקור ברוך (שהבאתי לעיל) דשכחה הוי אונס ולא פשיעה וכ"כ מהרש"ך ח"ב סי' ק"ה. א"כ בנ"ד שמעון הוי אונס ופטור. אולם מצינו חולקים בזה הלא הם הרב פ"מ ח"א סי' נ"ט ובשער אפרים סי' נ"ח בשם בנו הרב ז"ל דשכחה הוי פשיעה. וכ"כ הרב משפט צדק והביאו הכנה"ג בסי' רצ"א בהגהב"י אות ט"ז בשכח והניח תיבה פתוחה דהוי פשיעה. ועי' להרב דבר משה ח"ב סי' פ"ו שהביא מחלוקת זה וכתב דהמע"ה, פיסקא דדינא דגם בנ"ד יכול המוחזק לומר קי"ל שאני פטור עכת"ד שם. ועי' בשו"ת חסד לאברהם סי' צ"ו שפסק דשכחה לא הוי אונס ולא פשיעה אלא שוגג והביא כן בשם החוו"י סי' ל"ט. וכ"כ במג"א סי' שי"ח ס"ק ג' ועיי"ש בשע"ת ובפרמ"ג ועי' במג"א סי' תקכ"ז ס"ק וא"ו וסי' ק"ח ס"ק י"א ושם בנתיב חיים ולבושי שרד ושע"ת ס"ק י"ב ובשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' י"ח:

יא ראובן ושמעון שותפים במו"מ. והלך שמעון וקנה סחורה ונתאנה הרבה. וכשהודיע לראובן התרעם עליו ולא רצה לקבל הסחורה לשותפות. ומכרה שמעון והפסיד הרבה ותובע חלק הפסד מראובן. עי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז שהביא בשם שו"ת בעי חיי (הוא מהרב ככה"ג) ח"ב סי' פ"ה דראובן פטור מהפסד כיון דשינה שמעון מדרך התגרים וקנה סחורה רעה ביוקר ההפסד לעצמו יעו"ש:

יב שותף ששינה או פשע או שהקיף. אין חילוק בין אם שינה בקרן או בריוח ההפסד חל עליו דלאחר שנולד הריוח הוי כמו קרן. זולתי אם מחמת השינוי היה ריוח ואח"כ אירע הפסד באותו שינוי לא יוכל חבירו לומר ארויח ולא אפסיד. כן מבואר בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' ל"ה: יג שותף שקנה עשרה תיבות כלים קטנים כל מאה כלים בעד סכום כו"כ.

ואמר לו המוכר שיש בכל תיבה מאה כלים. ומנה השותף שלשה תיבות ומצאם שלמים במנינם וסמך עצמו ולא מנה שאר התיבות. ואח"כ נמצא חסר הרבה מהתיבות שאין בהם מאה כלים ועתה השותף השני אינו רוצה לקבל על עצמו הפסד זה באמרו שפשע במה שלא מנה את כולם. עי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ו שפסק דאם דרך הסוחרים בסחורה הזאת להיות מונים כל התיבות כשקונים והוא מודה שנתעצל ולא מנה את כולם ודאי דחל עליו כל ההפסד וראיה ממהר"י בי רב בתשובה סימן כ"ב וז"ל וכן אם הודה שלא עיין בסחורה בשעה שלקחה הוי מזיק בידים וההפסד לעצמו. ואם הרויח הריוח לאמצע עכ"ל. והביאו הכנה"ג בסי' קע"ו בהגה"ט אות צ"ד בלי חולק. וה"ה בנ"ד עכ"ד:

יד ראובן ושמעון שותפים ויהי היום נסע ראובן לצורך השותפות עם סחורה דרך המדבר והוצרך לחלל את השבת ללכת עם הסחורה ביום ש"ק. ואחר הליכתו בשבת סמוך למחוז חפצו באו שוללים ושללו הסחורה. וטוען שמעון שההפסד חל עליו לבדו מחמת ששינה וחילל את השבת. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שותפים שהביא בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סימן מ"ה שפסק דכיון שהוליך הסחורה מדעת שמעון א"כ לא שינה. ומה שטוען שמעון שע"י עון חלול שבת בא הנזק הוי גרמא בנזקין שאינו ודאי שעון זה גרם זאת עכ"ל. וע"ל דין י"ח וצ"ע:

טו ראובן ושמעון קנו ביחד צמר גפן אדעתא לחלוק ביניהם הסחורה תיכף אחר הקנייה והוליך שמעון כל הסחורה לביתו. וראובן ביקש ממנו כמה פעמים לחלוק הסחורה וליקח חלקו לביתו ושמעון דחה אותו מיום אל יום. וביני ביני נגנב כל הסחורה. עי' בתשב"ץ ח"ד בטור הראשון סי' כ' שכתב דודאי מצד שותפים ש"ש אין לחייבו כיון שלא הותנה ביניהם שמור לי היום ואשמור לך למחר הוי שמירה בבעלים. וזולת זה לא הוי כאן ש"ש כלל דכל עיקר דין ש"ש בשותפים הוא משום שאחר יום או חודש ששמר זה נתחייב השותף השני ג"כ לשמור כ"כ זמן והוי שמירה בשכר. ובנ"ד ליכא למימר הכי דהא שניהם מודים שראובן תבעו כמה פעמים לחלוק. וגם קנאו אדעתא לחלוק. אבל מטעם אחר חייב שמעון בכל ההפסד כיון שראובן תבעו כמה פעמים לחלוק ולהוליך סחורתו לביתו ושמעון היה מעכבו. הו"ל הסחורה ביד שמעון בתורת עושק וקיי"ל שהמעכב ממון חברו בידו הו"ל עושק ומתחייב באונסין ע"כ הדין שחייב שמעון לשלם לראובן. יעו"ש כי קצרתי באומר:

טז ראובן ושמעון נשתתפו וקנו כמו אלף עורות וראובן הוצרך ללכת לעירו. והניח לשמעון מעות שיקנה עוד עורות. ובתוך כך הוזלו העורות והיה נראה שאם לא ימכור העורות יפסידו בהם מן הקרן והחליף שמעון העורות על בגדים. והי' הריוח כראה לעין. ובלילה נגנבו כל הבגדים. ועתה טוען ראובן שכל ההפסד חל על שמעון שפשע בחליפין שעשה כי העורות כבדים לגנוב. אבל הבגדים הם מעט הכמות ורב האיכות. ושמעון טוען הלא החלפתי לטובת השותפות. עי' מהרשד"ם סי' קס"ו שהעלה דאם נשתתפו סתם בקניית כל מיני סחורה. אז שמעון פטור כיון שהחליף לטובת השותפות ואין לחייבו מצד ש"ש כיון שהתחילו שניהם יחד לעסוק בקניית העורות הוי שמירה בבעלים ואעפ"י שראובן לא נמצא שם בעת שגנבו העורות מ"מ כיון שהיה עמו בשעה ראשונה הדבר פשוט דהוי שמירה בבעלים ויש ללמוד כן מתשו' מהרי"ק סי' קט"ז וכו' והביא ראיה ממ"ש התוס' פ' חיה אהא דפריך בגמ' אמאי שמירה בבעלים ופירשו התוס' וז"ל פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו משמר לו חלקו ואעפ"י שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן בי' עכ"ל התוס'. ומעתה אחר דשמעינן מדברי התוספת דמכיון שהתחילו שניהם לשמור יחד אף שלא היה האחר עם חבירו בשעת האונס בעליו עמו קרינן בי' ידענו גם כן מדברי מהרי"ק הנ"ל דלא שני לן בין אירע האונס בהעורות ובין שאירע בהבגדים כיון שהיה מענין השותפות אמנם אם היה המדובר ביניהם רק לקנות עורות לבד. דבר פשוט ששמעון מחויב לשלם כל ההפסד כיון שיש רגלים לדבר שההפסד בא מצד השינוי שהבגדים נוחים הם לגנוב מן העורות כאמור עכת"ד. ויש להבין דאם כוונתו מצר דהוי פשיעה כמשמע מלשונו שם א"כ למה יתחייב הלא קיי"ל דפשיעה בבעלים פטור. וכעת בכתבי מהד"ב עיינתי עוד הפעם במהרשד"ם וראיתי בתחלת תשובתו שכתב וז"ל אם אינם שותפים מתחלה אלא לסחורה ידועה כמו בנ"ד אם לא נשתתפו אלא לקנות עורות לבד. דין זה נלמוד ממ"ש בהגוזל קמא ת"ר הנותן מעות לשלוחו לקנות לו חטים וקנה שעורים אם פחתו פחתו לו וכו' והתם ודאי אין חילוק בין אם כוון לתועלת וכו' דסוף דבר כל המשנה ידו על התחתונה דפושע הוי כיון דשינה וכו' עכ"ל. ושם מבואר הטעם בהפוסקים דכיון דהשליח לא קנה הדבר שצוה עליו המשלח לקנות. לא קנה המשלח הסחורה הזאת לכן חל כל ההפסד על השליח שהרי הוא סחורה שלו. ומ"מ קרא לי' המהרשד"ם פושע א"כ י"ל שגם מ"ש אח"כ ששמעון מחויב לשלם מצד שפשע במה ששינה להחליף על בגדים כוונתו כיון שלא נשתתף ראובן עמו רק על קניית עורות. א"כ הבגדים הם של שמעון וחל עליו ההפסד מהגניבה ועי"ל סי' ה':

יז שותפים שהן שיש זה לזה.

ונאבד מאחד מהם שט"ח שהיה להם על אחרים חייב השותף לשלם ההפסד כמה שהיה שוה אף דאין דין שומרים בשטרות. עי' בדיני שומר כלל צ"ו סי' כ"ד:

יח שותפים שיש להם סחורה בשותפות. ואחד מהם הטעה את חברו ואמר לו שכבר מכר הסחורה. ואח"כ נודע לו שלא מכרה. וביני ביני הוזל הסחורה. ועתה זה טוען שכל ההיזק חל על השותף המטעה כיון שהוא רצה למכור אז הסחורה וחבירו הטעהו שכבר מכרה. עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א אמצע סי' י"ח שכ' דהשותף המנועה פטור כיון דלא ברי היזקא לא הוי גרמי ועיין נדון כזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' י"ח ששני שותפים קנו יי"ש מאדון שישרוף בבית השורף שלו ואח"כ אמר שותף אחד לשני כי מכר היי"ש ללוי והחזיר לו מעותיו והסכים השותף ואח"כ נפסד כל המעות אצל האדון שלא נתן יי"ש. ועתה טוען השותף שהטעה אותו במה שאמר לו שמכר ללוי כי באמת לא מכר ונותן אמתלא למה אמר כן וזה טוען שההפסד עליו שבודאי מכר והוא הסכים למעשיו ואין לו שב חלק בהפסד וגם עי"ז לא מכר לאחר יעו"ש כי קצרתי בגוף השאלה שמבואר שם הרבה טענות שהיה ביניהם זולת הטענה הנ"ל. ועל הטענה שתובע ההפסד משותפו יען שלא רצה למכור מסיק דפטור מטעם שהבאתי בסוסי' זה בשם השער משפט ובלא"ה נלפע"ד דלא שייך הכא דינא דגרמי כיון שהמטעה יש לו חלק בסחורה וגם לעצמו גרם היזק במה שלא מכרה אז א"כ מסתמא לא כוון להזיק. וכבר למדנו מדברי הרב המאירי בר"פ הכונס והובא שם בש"מ גבי הפורץ גדר בפני בהמת חברו דכל שאין כוונתו להזיק לא שייך דינא דגרמי. וה"ה כאן מסתמא לא כוון להזיק כיין שהוא שותף ומטעם זה חולק הרב המשיב על הרדב"ז יעו"ש. ולפע"ד דברי הרדב"ז הם ברורים. ודבריו תמוהים מאוד דלדעת הגאון המשיב דבשותף אף גרמי פטור כיון שיש לו חלק מסתמא לא כוון להזיק. איך יפרנס דברי הרמב"ם ופסקו מרן הב"י בשלחנו הטהור באין חולק סימן קע"ו סעיף יו"ד וי"א ובכמה מקומות דשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות אף בדרך רחוקה שבא ע"י השינוי ורוב הדברים שחשב שם בש"ע הם רק גרמא בעלמא ולא גרמי דבאדם דעלמא פטור בגרמא ובשותף חייב וע"ש בסעיף י"ד באם מכר הסחורה קודם זמנה אולם האמת כמו שהבאתי בדיני גרמא כלל ו"ו סי' ח' ובדיני שליח ובדיני שימר בשם תשו' מהרי"ט והגאון יעב"ץ בתשובותיו והחת"ס והשער משפט דכל דיני דגרמי וגרמא אינם אלא באדם דעלמא המזיק לחברו אבל שומר או שליח או ש תף דדינם כשומר. כיון שבא הדבר לידו בתורת שמירה חייב אף בגרמא בעלמא אפילו על צד נפלאה ורחוקה וכ"כ בתבו"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד לענין שוחט מטעם זה דהוי שומר וחייב אף בעשה בשוגג היזק שאינו ניכר. ועי' במהר"ם שיק חיו"ד סי' רפ"ד ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סימן מ"ב בד"ה והנה בנקה"כ. וכל פשיעת שומרים ועיוות השליח כד מעיינת בהו אינם אלא גרמא בעלמא ואפ"ה חייב כמ"ש הב"י בסי' ס"ו בשם תשובת הריטב"א. ויותר מזה מצינו בחו"מ סי' ש"ג סעיף ז' דש"ש חייב אף כשגרם היזק רק בדבור בעלמא והוא ממהרי"ק שרש קכ"ה. ומ"ש הגאון הנ"ל דכיון שהוא שותף מסתמא לא נתכוון להזיק ופטור אף מגרמי. גם זה מבואר במהרי"ק והסמ"ע שם ס"ק ז' הביאו דחייב אפילו כוונתו לטובה. ועי' בש"ך סי' רצ"א ס"ק ל"ג. ודברי המאירי שהביא עולים יפים דמיירי שם באדם דעלמא. אבל לא היכא דאנחנו באים עליו מצד שומר. ובגוף הדין שנשאל עליו הגאון המחבר עי' בשער משפט סי' קע"ו ס"ק ד' שהוכיח שפטור משום דמה שהוזלה הסחורה אח"כ הוי היזק שאינו ניכר ואומר לו הרי שלך לפניך דכיון דמה שעיכב את חבירו מלמכור הסחורה נתכוון לטובה פן תתייקר. דמי למטמא ומדמע בשוגג דלא קנסוהו בהיזק שא"נ ואומר הרי שלפ"נ. שו"ר בפ"ת סי' הנ"ל ס"ק כ' שהביאו ותמי' לי למה לא הביאו מתשו' מהר"ם שהובא במק"א בהלכות מלוה בדיני רבית שכתב דשותף שעיכב מלמכור הסחורה בזמן מכירה אין לו עליו אלא תרעומת. אח"ז ראיתי בס' משפט שלום סי' הנ"ל סעיף י"ד שהאריך בדין הנ"ל והביא גם דברי המחנ"א הנ"ל בשם המהר"ם. ועי' בדיני גרמא כלל ט"ו סימן י"ז שהארכתי בדברי השעמ"ש הנ"ל יעו"ש:

אם הגיע זמן מכירת הסחורה הזאת. שמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד שיכול כל אחד מהשותפים למכור ואין חבירו יכול לעכב עליו עי' בתשו' השיב משה סי' צ"ד דיכול כל אחד למכור כל הסחורה ואין ביד השני לעכב חלקו ולומר מכור רק חלקך לבד משום דיכול זה לומר שמזדמנים יותר קונים על סחורה הרבה ביחד. ואפילו אם רוצה הלה ליתן לו בעד חלקו כפי השער שבשוק יכול לומר אני אקח יותר. והובא גם בספר משפט שלום למחו' הגאון מבערזאן בסי' קע"ו סעיף י"ד:

יט שותפים בסחורה ומכר אחד מהם הסחורה בלא ידיעת חברו קודם שהגיע זמנה למכור ואח"כ נתייקרה או שמכרה באיזה שינוי אחרת. ועתה חברו רוצה לבטל המכר. עיין בבית הלל על אהע"ז ססי' פ"ו שפסק דאין השותף יכול לבטל המכר נגד הלוקח דמה שעשה עשוי אבל השותף המוכר מחויב לשלם לחבירו ההפסד שגרם ע"י המכירה (מבואר בסי' קע"ו סעיף י"ד) והב"ש שם הסכים עמו ועיין בשער משפט על החו"מ סימן ע"ז ס"ק ד' שהביאו ועיין כאן לקמן סי' כ"ג:

ועי' בספר משפט שלום להגאון מבערזאן נ"י בסי' קע"ו סעיף י"ד שחידש דהא שפסקו דהמכר קיים במכר קודם הזמן היינו דוקא אם מכר בלא ידיעת חבירו שלא מיחה בו. אבל אם חבירו מיחה בו שלא למכור קודם זמנו וזה עבר ומכר יכול חבירו לבטל המקח דהא עיקר הטעם דמכרו קיים הוא משום דדרך השותפים בכך שאחד מוכר בלא ידיעת השני הוו כהתנו בתחלת השותפות בין לתקן בין לעוות (כ"כ הש"ך בסי' ע"ז ס"ק י"ט) אבל בכה"ג דמיחה בו בפירוש אין דרכו בכך ויכול לבטל המקח וכן נראה עיקר לדינא. ועוד נלפענ"ד דיכול לבטל כל המקח אף מחלק חבירו שמכר כמו באם הגיע זמן המכר יכול שותף אחד למכור הכל ואין חבירו יכול לעכב עליו וכמ"ש לעיל בשם תשו' השיב משה (הבאתיו לעיל בסוסי' י"ח) משום דקפצי זביני טפי על סחורה הרבה ביחד. א"כ הה"ד להיפוך יכול זה המבטל המקח לומר אינו רוצה לחלוק עצמו קודם זמן המכירה ובזה עדיפא כחו טפי כמ"ש הסמ"ע סקמ"ה דמזלא דבי תרי עדיף או שרוצה שיטריח גם חבירו במכירתה וכו' וע"ע בט"ז יו"ד סי' קע"ז סק"ט ועי' במחנ"א בה' אונאה סוסי' י"ח. וע"ש במשפ"ש בקונטרס אחרון לסי' וסעי' הנ"ל שחקר איך הדין בזה באם הלוקח טוען שהוא רוצה להיות שותף עמו בחלק זה שהיה להשותף שמכר לו ע"ש מ"ש בזה:

וע"ש בקונ"א בדין שותפים שהתנו ביניהם שלא ימכור שום אחד מהם סחורה גם בהגיע זמנה למכור בלי ידיעת חבירו. אי סגי בהודיעו לחוד או בעינן הסכמתו ורצונו דוקא. עי' בתשו' מהרש"ל סי' ט"ו מבואר דעתו דידיעתו היינו הסכמתו. אבל בתשו' בגדי כהונה חחו"מ סי' יו"ד חולק בדבר והכל לפי הענין ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק פ"ו מדברי הרשב"א ובנ"ד נראה דודאי מוכח מהתנאי דתלוי ברצונו אבל מ"מ צ"ע אם בעינין הסכמתו דוקא בפירוש או סגי כשלא ימחה עכ"פ וצ"ע לדינא. ועיין כאן לקמן סי' כ"ב ועי' במראה יחזקאל סי' קי"א:

ועי' באבני צדק חחו"מ סי' י"ב בשותף אחד שמכר העצים שביער ע"מ לחטוב בערבון ות"כ והיה קודם שהגיע זמנו למכור דאין השותף יכול לבטל ומחויב ליתן העצים ללוקח ולשלם לחבירו ההפסד ועי' בתשו' הרא"ש כלל פ"ח סי' ד' שמבואר כדעת דו"ז בקצוה"ח סק"ז דאין השותף חייב לשלם רק כמו גזלן במה שהיה שוה בשעה שמכרה. ותימה על הגאונים שלא הביאו וע"כ לחלק בין אומן לשותף ודו"ק.

שו"ר בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ב שנשאל כיוצא בזה בראובן ושמעון ששכרו בשותפות את הראנדא של היי"ש בעיר אחת. ונכתב הקאנטראקט על שם ראובן לבדו וראובן נתן הקאפציע ממעותיו ושמעון החזיר לו סכום מה על הקאפציע ונ"ח לו המותר ואחר שהחזיקו הראנדא ב' חדשים לאשר קמו הפרנסים דשם לקלקל העסק ולהפסידו. ירא ראובן לנפשו להחזיק עוד העסק פן יפסידו לו הפסד רב. ע"כ מכר ראובן כל העסק להם והפסיד הרבה במכירתו מדמי השכירות ששכרו עם שמעון ועתה תובע ראובן משמעון להשלים לו ההיזק. יען כי היה מוכרח למכרו כדי שלא יפסיד הרבה יותר בהעסק ע"י הפרנסים. ושמעון משיב כי מיחה בו שלא ימכור חלקו בהיזק רב כזה שהוא בטוח שהפרנסים לא היו יכולים לקלקל. ופלפל הגאון המחבר בדברי הנתיבות סי' קע"ו סט"ו ובתשו' מהרי"ק שורש ד' ובנתיבות ססי' קע"ח בענין שנים שנתפסו והוציא הוצאות שמבואר ברמ"א סי' רס"ד דאם בשבילו לבד היה צריך לכל ההוצאות אין חבירו חייב ליתן לו. וסותר לכאורה למ"ש הרמ"א בסי' קס"ג בבא עלילה על עיר אחת שכל הקהלות אשר יש לחוש שגם להם יגיע הפסד ע"י העלילה מחויבים ליתן לזה. ותירץ גם דברי המהרי"ק שלא יסתרו אהדדי וביאר דין השותפים היכא יכולים לכוף זא"ז למכור וכיוצא להוציא הוצאות והביא שם תשו' הרא"ש בכלל פ"ח סי' א' וסי' ד' שהבאתי לעיל ושם בהגהות בנו נסתייע ג"כ מתשו' הרא"ש הנ"ל כד' דו"ז בקצוה"ח סק"ז דלא כהנתיבות שם יעו"ש מה שהעלה הגאון המחבר בנ"ד הנ"ל. וע' כאן סי' כ"א מ"ש בשם השו"מ:

ועי' בספר משפט שלום למחו' הגאון אבדק"ק בערזאן נ"י בסי' קע"ו סוסעי' י"ד שחידש דאף אם נימא דשותף שמכר קודם זמן מכירתה ואח"כ נתייקרה הסחורה דחייב לשלם ההפסד. היינו היכא דלא הוי שמירה בבעלים. אבל היכא דהוי שמירה בבעלים אף שכתב לעיל דחייב בשינה דהוי מזיק ממש (עי' כאן לעיל סי' ה') מ"מ בזה לכ"ע אינו חייב לשלם מה שנתייקר אח"כ משום דהוי רק מבטל כיסו ואין בזה חיוב רק משום שקיבל עליו השמירה. והרי בכה"ג מכח קבלת השמירה פטור אפילו בפשיעה בבעלים ובכה"ג לא הוי מזיק בידים כנלפענ"ד ברור עכ"ד:

כ ועי' בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' כ"ג שנשאל שם בשותפים ביין שהלך אחד מהם ברשות חברו למכור היין.

ושינה השותף ומכרו בהקפה. וגם כפי המחיר שמכר הפסידו מהקרן. ועתה נתייקר היין ותובע השותף שישלם לו חלקו במזומנים וגם שישלם לו כפי השער של עכשיו כיון שלא היה רשות למכור בהקפה א"כ או תן לי ייני או הדמים של עכשיו. והגאון המחבר פלפל בדברי הקצוה"ח והנתיבות סי' קע"ו סעי' י"ד ובסי' ד"ש בקושיתם דלמה משלם כשער היוקר דלא יגרע מגזלן ומזיק דאינו משלם אלא כשעת ההיזק והגזלה יענ"ש ולדינא העלה דהמכירה קיימת כיון שמכר ברשות ובזמן ואף שמכר בהקפה הלא הוא מחויב לשלם לו במזומנים ולא הפסידו בהקפה כלום והביא ראיה דהמכירה קיימת מסי' קפ"ב ס"ב ושם בנתיבות וא"צ לשלם לו רק כפי השער שמכר עכ"ד. וכפי הנראה אשתמיטו לי' דברי הב"ה והב"ש הנ"ל שהבאתי דהמכירה קיימת בל"ז:

כא ראובן ושמעון שכרו מהקיר"ה אוראנדא בשותפות על שלשה שנים והקאנטראקט נכתב על שם ראובן לבדו. ואחר זמן ראה ראובן לפי דעתו שאפשר שיהיה הפסד רב בהעסק. הלך והשכיר כל הרעגאל ללוי ויש היזק רב על השלשה שנים לפי שכירותו. ותובע ראובן חלק היזק משמעון ושמעון טוען שהוא אינו מרוצה להשכיר חלקו עי' בזה חילוקי דינים בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' יו"ד. וע"ש שמסיק שאף אם הוא באופן ששמעון פטור מההיזק כגון שראובן פשע במכירתו. מ"מ אין לשמעון על לוי כלום כי שכירות השותף שהשכיר קיים אף על חלקו ואין לו רק על ראובן: כב ועיין בשו"ת השיב משה סי' צ"ד שנשאל בראובן שנתן מעות לשמעון למחצית שכר לעשות יינות ושמנים. וכן עשה שמעון והניח הסחורה שעשה במרתף. אשר שכר. וכאשר ארכו הימים רצה שמעון למכור הסחור' ומיחה בו ראובן בפני עדים שלא ימכור אבל שמעון לא השגיח עליו ומכר לאחד בקנין גמור כדרך התגרים רק שהסחורה מונח עדיין ברשות המוכר וכעת רוצה ראובן לבטל המכירה וטוען שמעולם לא היה לו רשות לשמעון למכור רק שמסר לו המעות לעשות הסחורה אבל לא למכור בלתי הסכמתו והלוקח טוען אחרי שכל מתעסק יש לו רשות למכור כדין שותף וכן הוא המנהג א"כ ברשות קניתי והשיב הגאון המחבר דישבע ראובן שהתנה עם שמעון תנאי מפורש בשעת נתינת המעות לשותפות שאין לו רשות למכור בלתי הסכמתו דאז בטלה המכירה דהוי שמעון כמוכר דבר שאינו שלו. ואף דטענת הלוקח הוא טענת ספק נגד ראובן ואין נשבעין על טענת ספק מ"מ כאן חייב ראובן לשבע כיון שמן הסתם הנהוג יש רשות לשותף למכור והלוקח קנה בבירור. הוי כמו תביעת ברי אני קניתי הסחורה ומן הסתם היה לו לשמעון רשות למכור ואתה בא לבטל המכירה היפך המנהג השבע לי. וזה דומה למ"ש הש"ך בסי' ע"ה סקפ"ב דכל היכא שידוע שבא ממון חברו לידו והוא טוען שנאבד או נתקלקל מחייב לשבע אף שהלה אינו יודע להכחישו. ואף אם שמעון מודה לראובן שלא היה לו רשות למכור לא מהכי לפטרו משבועה. וגם המחאה שמיחה בפני עדים לא מהני דאם היה לו רשות בתחלת השותפות למכור לא יוכל אחר כך למחות בו. ועיין שאלה הנ"ל בתשו' מראה יחזקאל סי' קי"א ושם אם מחויב המוכר לשלם ההיזק לשותף ואם מכר לעכו"ם דלא ציית דינא ע"ש:

כג ועי' בספר משכנות הרועים סי' מ"ד בתשו' הרב הגאון מהרש"ק המגיד מבראד שכתב על הדין שהבאתי לעיל סי' י"ט בשם הב"ה והב"ש אהע"ז סי' פ"ו ס"ק י"ט ובש"ך חו"מ סי' ע"ז סקי"ט דשותף שמכר או השכיר שלא מדעת חברו דמה שעשה עשוי. דהסברא נותנת דזה דוקא בשותפין שנשתתפו כיון דהמנהג הוא כן. י"ל דע"ד כן נשתתפו מתחלה. אבל באחין שירשו י"ל דהם לא הסכימו שיהיה מעשה האחד קיים רק בעינין דעת שניהם וז"נ בסברא ועי' בב"ב דף קכ"ו ע"א וע"ב בתוס' ד"ה לא עשה כלום. עכ"ד. ועי' בכלל ק"ד בדיני שכירות קרקע סי' מ"ה דהרשד"ם דימה אחים לשותפים בנדון זה: כד שותפים שיש להם חוב אצל אחר והלך א' מהם ומחל ללוה כל החוב. או שהתפשר עם הלוה בפחות מחמת טענות שהיה לו על החוב ואם נתחייב שותף אחד שבועה ואינו רוצה לשבע אף על האמת ומחמת זה יש הפסד להשותפות אם המחילה או הפשרה קיימת גם לגבי השותף השני.

ואם זה שאינו רוצה לשבע מחויב לשלם מה שגורם לחברו ההפסד עיין בכלל הקודם לזה סי' מ"ב מ"ג באורך:

כה דין שותפים שלוו מאחר או שלוה שותף א' מאחר הדינים הנוגעים לזה תמצא בדיני שנים שלוו כלל ק"א:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה