אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל צו

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל צו

כללים - כלל צה

שומרים:

א שומר בשכר ששכרו בפחות משוה פרוטה אי הוי ש"ש עי' בש"ך חו"מ רסי' ש"ג וסי' שמ"ו ס"ק וא"ו דלא הוי ש"ש. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סימן קצ"א שהאריך להקשות על הש"ך:

ב עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שומר דינים הרבה בעניני שומרים איזה נקרא פשיעה. ואם נם בעידנא דניימי אינשי. ואם מסר הפקדון למשרתו. שאסף בזה תשובות האחרונים יעו"ש:

ג שנים שקבלו פקדון בשותפות לשמור בשכר או שקבלו מאחד סחורה להוליכה לעיר פלוני בשכר ופשע האחד או שניהם או אחד פשע והשני נאנס או נחלה בדרך ולא יכול לילך ועי"ז נפסדה הסחורה או נאבד הפקדון עי' במהר"ם שיק חחו"מ סימן ט"ו שפלפל בדברי הש"ך בחו"מ סימן ע"ז ס"ק א' אם שנים שקבלו פקדון הם אחראין וערבאין זה בעד זה ואם הם ערבים זה בעד זה גם על השמירה לשמור כל אחד את כל הפקדון או הם ערבים רק על התשלומין ע"ש כמה נ"מ בזה (ועיין לקמן בכלל זה סימן נ"ט) גם פלפל שם בדין המבואר בחו"מ סימן קע"ו סעיף ח' דשותפים הם שומרי שכר זה לזה. וגם במה דמבואר שם דאם לא התחילו לשמור ביחד אלא אחד נתעסק אע"ג דאח"כ עסקו שניהם לא הוי שמירה בבעלים ע"ש שבירר כל הנ"ל ומה שהעלה בעובדא הנ"ל:

ד אחד שהוא שכיר אצל בעה"ב לשנה לכל שירות אשר יצטרך ושכירותו קצוב ג' זהובים לשבוע ואירע שהבעה"ב שלח על ידו מעות לא' ואבדם בדרך והבעה"ב אינו חושד אותו בהעלמה ופשיעה רק שהשואל נסתפק אם מקרי ש"ש כיון דאינו מקבל עתה שכירות בפרטות עבור שליחות המעות ואינו נהנה עיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סימן כ"ג שהשיב בזה דודאי מצד שהיו מותרין ולא צרורין לא הוי ש"ש דדוקא במפקיד מעות והם מותרין דיכול הנפקד להשתמש בהם לכך נעשה ש"ש אבל בשולח מעות דאין השליח רשאי להשתמש ולהחליף המעות כמבואר ביו"ד סימן קס"ט סעיף ט"ז פשיטא דלא נעשה עליהם ש"ש. (וכן פסק הנתיבות סימן קכ"א ס"ק יו"ד ועי' בזה באורך בדיני שליח כלל צ"ה סימן ע"ג) ועיין בחו"מ סימן קפ"ב ובסמ"ע אולם מצד שהוא שכיר שנה לכל מה שיצטרך פשיטא דהוי ש"ש אף שלא נהנה כעת עכת"ד. והרב כתב זה מדעת עצמו. ובאמת הדבר מבואר בתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' ט"ז דשכיר שנה לכל מיני שירות. הוי לכל מילי ש"ש עמ"ש לקמן סוף דין נ':

ה מי שנתן לחבירו טבעת חותם של זהב להראות לאיש פלוני לסימן שיתן לו מעות ולא אמר לו שיביא לו החותם בחזרה אחר שיראהו והשליח הלך ומסר החותם לפלוני לסימן. ואח"כ נגנב מאותו פלוני. ועתה תובע החותם משליח באמרו שכוונתו היה רק להראות לפלוני ולא למסור. עיין בדיני שליח כלל צ"ה סי' ס"ו:

ו עיין בשער משפט סי' קפ"ה ס"ק א' שהוכיח מש"ס ופוסקים דכל היכא שפשעו הבעלים בציווי השמירה כגון שנתן לו טבעת לשמור ובתוכו קבוע אבן טוב. והבעלים ידעו שהאבן אינו תקוע יפה במושבו. ולא אמר להשומר ואח"כ נאבד האבן ביד השומר. או כיוצא בזה. השומר פטור דהיה לו להודיע להשומר שישמור יפה. אבל אם גם הבעלים לא ידעו שאינו תקוע יפה אף שהשומר ג"כ לא ידע מ"מ חייב בש"ש כיון שהבעלים לא פשעו חל על הש"ש חיוב השמירה דהו"ל לעיוני היטב עכ"ד וכן פסק בסימן רצ"א ס"ק א' יעו"ש. ועי"ל דין י"ב וס"ה וס"ח:

ז ראובן ושמעון הפקידו ביד לוי זה מנה וזה מאתיים. והנפקד עירבם הכל בכיס אחד עם מעות שלו. ונגנב מהכיס מקצת המעות. כיצד מחשבין ההפסד. עיין בחו"מ סימן רצ"ב סעיף יו"ד. ועיין בדיני חלוקת מטלטלים כלל מ"ם כמה דינים מענין זה ועיין במחנה אפרים ה' שומרים סימן כ"ו שחילק ג"כ בין דבר הנבלל כמו מעות לאינו נבלל. וגם אם עירבם מדעת המפקיד או שלא מדעת כמו שחילק הרמב"ם בה' בכורות בדין טלה בין הטלאים שמת יעו"ש. ויש לתמוה על הרב מח"א שפלפל שם הרבה בזה ולא הזכיר כלל מדברי הב"י ורמ"א בסי' רצ"ב:

באה"ע סימן כ"ח מ"מ כיון דהזכיר בלשון שאלה מה"ת לא נאמר שהתנאי הוא שבאם יחזור לו יהיה מתנה ובאם לא יהיה בתורת שאלה ואפילו באונסים נתחייב בכה"ג עכ"ל. וזה עת לא כביר נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' ש"מ סעיף א' שחולק על הנתיבות ועל הגאון מהרש"ק בשנות חיים הנ"ל וכתב וז"ל ולפענ"ד צ"ע כיון דלא שאל לשום תשמיש רק הטבעת לקדש בו אשה או הטלית לצאת מצות ציצית וכו' ולחייבו משום דמתנת ש"ח להיות כשואל ל"ל. כיון שלא פירש שמקבל עליו חיוב אונס וכו' ולעשות אומדנא לומר דהוי כהתנה להיות כשואל מנ"א ל"ן לכן אין להוציא עכ"ל. הנה פסק מדעתו לחלוק על שני גאונים הנ"ל בדחיית מנ"א ל"ן ואנן קיי"ל לא ראינו אינו ראיה כי מכותלי מכתבו נראה שלא ראה הספר שנות חיים ע"כ הנני מוכרח להעתיק מקצת דברי השנות חיים בביאור קצת למען הראות כי לא מלבם בדו הגאונים את דינם הנ"ל אולם עפ"י ראיה מהש"ס וז"ל השנו"ח בתוספת ביאור דבריו קצת משלי שהרי ראיית הרא"ש בפ"ק דקידושין סוף דין כ' בשאל טבעת לקדש בו אשה ובפרק כל הבשר סוף דין כ"ו בשאל טלית של מצוה שהובא באו"ח סי' י"ד סעיף ג' דמברך עליה מטעם דאנן סהדי דנתן לו במתנה ע"מ להחזיר הוא ממ"ש במס' מ"ק דף כ"ו ע"ב האומר לחבירו השאילני חלוקך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורע ומאחו וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו (שהולך לבקר את אביו) הרי זה לא יגע בו (ואפסיק ביו"ד סימן ש"מ סעיף ל"ד וכתב הש"ך דאם לא הודיעו וקרע לא יצא דהוי שואל שלא מדעת וגזלן הוי ובחלוק הגזול לא יצא כמבואר שם סעיף כ"ט) וז"ל הרא"ש אבל השואל טלית מצויצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליו ואם א"א לברך אלא א"כ יהיה שלו הוי כאלו נותנו לו במתנה על מנת להחזיר מידי דהוה אשואל חלוק ומת לו מת דאינו רשאי לקרוע ואם הודיעו שהוא הולך לבקר את אביו שהוא חולה קורע ומשלם לו פחת הקריעה ואעפ"י שלא הרשהו לקרוע כיון דידע שהלך לבקר את החולה הוי כאלו הרשהו לקרוע עכ"ל הרא"ש וכן הביא ראיה זאת בקידושין לדין שאל טבעת לקדש בו את האשה וא"כ הרי התם מפורש דמחויב לשלם לו דמי קרעו וקשה אם הוא אומדנא דנתן לו רשות לקרעו נימא נמי דנתן לו רשות לקרעו בחנם דהא קיי"ל בש"ס ב"ק דף צ"ג ע"א ואפסיק בחו"מ סימן ש"פ סעיף א' דאם אמר לחבירו קרע כסותי אף שלא אמר לו על מנת שאתה פטור אם לא באו לידו מקודם בתורת שומר הרי זה פטור עיי"ש בתוספת בד"ה הא דאתא לידיה שכתבו דדוקא אם נתן מתחלה לידו בתורת שמירה לבד ולא אמר לו לקרוע ושוב אחר זה נמלך המפקיד ונתן לו רשות לקרוע אז צריך לומר לו ע"מ שאתה פטור אבל אם בשעה שנתן לו לשמור אמר לו בשעת הנתינה שיקרעאוהו פטור אעפ"י שלא אמר לו ע"מ שאתה פטור וכ"כ הב"י בססי' ש"א וכו' אלא ודאי על מה שהוכרח לו כדי לקיים המצוה אמרינן אומדנא זו אבל לענין פטור תשלומין כיון דבידו לשלם לו לא אמרינן הך אומדנא דכוונתו היה לקרוע בחנם להפסיד את מעותיו כיון דאמר בלשון שאלה כוונתו שלענין תשלומין יהיה לו דין שואל דמתנה ש"ח להיות כשואל וא"כ הה"ד בטלית של מצוה. ועוד האריך שם בשנו"ח לסלק קושיית הטו"ז מעל הרא"ש והוכיח דגם בשאל בגד לבקר את החולה הוא מטעם אומדנא שנתן לו במתנה ע"מ להחזיר ואז דוקא מקיים בו מצות קריעה ר"ל ואכ"מ להאריך להעתיק כל דבריו והעתקתי רק תורף דבריו לענין דינא:

טז ראובן נתן מעות לשליח להוליכו ללוי ונתן לו רשות להשתמש בהמעות בדרך. ויהי בדרך לקח השליח מקצת מהמעות והוציאם לצרכו. ואח"כ בלכתו בדרך באו שוללים ושללו ממנו מעות הנשאר.

ועתה ראובן תובע כל מעותיו מהשליח. עיין בשו"ת עדות ביהוסף סימן למ"ד שכתב דודאי מה שהוציא השליח לצורכו אף אם החזירם אח"כ למקומם ונאנסו חייב כיון שכבר השתמש בהם נתחייב באונסין כמבואר בסי' רצ"ב סעיף ז' לענין חנוני. אולם במעות שלא נשתמש בהם. פטור מאונסין כמבואר שם בחנוני דלא הוי אלא ש"ש. ועיין במהרש"ך ח"א סימן קמ"ד אמנם נ"ל שאם המשלח מוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף והרמב"ם דס"ל במעות אבידה דאע"פ שלא נשתמש בהם הרי הוא כשואל וחייב באונסין כיון שמותר להשתמש בהם (כמבואר דעתם בסי' רס"ז סעיף כ"ה) ויעוין בסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ט"ז שחילק שם דלכך בשואל חייב באונסים אף קודם שנשתמש בהם כיון דהמשאיל נתן לו בפירוש רשות להשתמש בו ואיני ירא פן יבא המשאיל פתאום לתבוע ממנו החפץ. א"כ גם בנ"ד שנתן המשלח רשות להשתמש בהמעות לא דמי לדין חנוני אלא לדין אבידה שחייב באונסים אף קודם שנשתמש בהם להרי"ף והרמב"ם כמבואר שם בסמ"ע הנז' עכת"ד. ולפע"ד דבריו אינם מובנים כלל דהא מבואר שם בסי' רס"ז בסמ"ע ס"ק ל"ח ובש"ך ס"ק י"ז שלכך חייב באונסין משום דהרי"ף והרמב"ם לשיטתם דס"ל דשומר אבידה הוא ש"ש מטעם פרוטה דר"י ולכך ע"י היתר תשמיש נעשה שואל להתחייב באונסין אבל לדעת החולקים דשומר אבידה הוא רק ש"ח. נעשה בדמי אבידה רק ש"ח ע"י היתר תשמיש וזה הוא כונת הרמ"א שם שהביא דעת החולקים כמבואר שם בסמ"ע ס"ק הנז' ובנתיבות בחידו' ס"ק י"ד ט"ו. א"כ בנ"ד אין כאן שום ספיקא דדינא דממ"נ אם הוא שליחים הכל מודים דע"י היתר תשמיש נעשה רק ש' אם הוא שליח בשכר דהוי ש"ש ע"י היתר תשמיש נעשה שואל להתחייב באונסין ולא שייך הכא דין מוחזק.

אולם בהא מודינא לי' דעל המעות שכבר השתמש:

עח עיין בדיני שומרים בכלל שאח"ז כמה דינים הנוגעים לדיני שליח ששינה ופשע ואם נגנב או נאבד ממנו:

עט מי שיש לו שפילטער בעיר אחרת ושלח לו סחורה ומכרה בהקפה. ואח"כ מכר השפילטער לאותו הקינה גם סחורת עצמו בהקפה ואח"כ גבה מהקונה מעות ורוצה לחשוב הגביי' על חוב עצמו והמשלח טוען שהוא קודם לגבות בעד סחורתו. עיין בדיני שותפים כלל צ"ח סימן מ"ו:

פ ראובן תובע משמעון סך ממון שחייב לו. ושמעון כופר. ואח"כ שלח שמעון את לוי למדינה אחרת לקנות לו פשתן ותפס ראובן שלא בעדים מהפשתן של שמעון אם מהני תפיסתו מלוי. עיין בשו"ת ר"ח כהן חחו"מ סי' ב' שפסק דתפיסת ראובן הוי תפיסה כהי"ח שהביא הרמ"א בסימן נ"ח ס"א. וכן מוכח בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קי"ד. וכן דעת הסמ"ע למעיין יפה בדבריו שם וכן דעת הש"ך (דבריו צ"ע בזה כי הש"ך דעתו כסברת הי"א שם) והכנה"ג כתב כיון דהוי פלוגתא המע"ה וכן פסק בע"צ כה"ח. לכן נלפענ"ד דישבע ראובן ששמעון חייב לו כדי תפיסתו ויחזיק לו התפיסה והיא פשוט עכ"ד. ועמש"ל דין כ"ט בשם החת"ס ועי' בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ז:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה