דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל צד
רב:
א אם יכולים בני העיר לכוף זא"ז לקבלת רב ואם אחד יכול לעכב שאינו רוצה ברב זה. עי' בחת"ס או"ח סי' ר"ו:
ב קהל שרוצים לגרוע שכירות הרב ע' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שאין יכולים לגרוע שכירותו לעולם. ועיין כאן לקמן סימן יו"ד וסי' י"ח: ג שו"ב שמשלם מהכנסת השחיטה שכירות הרב ואח"כ מחלו הקהל שיהיה כל ההכנסה להשו"ב לא מהני אא"כ ישלמו להרב שכרו מכיסם כ"כ בתשו' אמרי אש חיו"ד סי' י"ז:
ד קהל שרוצים לסלק את הרב מחמת שיש עדים שנוהג כמה קלות וקלקולים בהוראה אם נאמנים להעיד מאנשי עירו ועל איזה דברים מורידין אותו מגדולתו. עי' בחת"ס חו"מ סימן כ"ה קס"ב קס"ג ר"ז ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד רי"ט ר"כ רכ"א רכ"ב רכ"ג רכ"ד:
ה אנשי ביהכנ"ס אחת שכרו להם איש אחד שילמוד עמהם בכל יום בהשכמה בביהכנ"ס דברי מוסר ודינים בלי זמן קצוב אם יכולים להורידו מאומנתו ולשכור להם מלמד אחר או דינו כהתמנות שררות על הציבור שאין מורידין אותו לעולם. עי' בנדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים דף ל"ג ע"ג בד"ה והנ"ה בע"ת נדב"ר דהא דמבואר ביו"ד סי' רמ"ה דיכולין לסלק מלמד היינו מלמדי תינוקת. אבל מלמד לגדולים הוי שררות ואין מורידין אותו כמו רב ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ט"ו:
ו גליל אחד נתנו שטר רבנות לרב אחד ואח"כ מחל להם לטובתם ועתה רואה אם ישיב להם השטר רבנות יש לחוש לקלקול שיקח רב שאינו הגון וכדומה אי הוי מחילה בטעות או מחילה באיסור דלא מהני ואם מחויב להחזיר להם השטר. עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קס"ח שכ' כיון דמחילה בתפיס שטרא הוא ספיקא דדינא אי מהני וכיון שאם יחזיר השטר אולי יבא לידי קלקול. לא יחזיר השטר:
ז גלילות התאספו יחד והסכימו ביניהם שיקחו להם רב פלוני וכתבו כן בפנקס הקהל והודיעו גם להרב אך לא נתנו לא עדיין כתב רבנות ועתה חזרו בהם גליל אחד וקבלו להם רב אחר לבדם עי' במהר"ם שיק סי' רכ"ד: ח קהל ששכרו לת"ח אחד להיות להם רב ומורה וקצבו זמן ביניהם להתחלת השכירות והרבנות. וכאשר הקריב זמנו לבא רוצים הקהל לחזור בהם עיין בשו"ת הרמ"א סימן נ' ובד"מ סוסי' של"ג שהביא בשם המרדכי פרק האומנים על רבים ששכרו מלמד ורצו לחזור בהם דאינם יכולים לחזור אפי' קודם שהתחיל במלאכה. דכל דבר הנעשה ברבים או ע"י זט"ה לא שייך בחזרה. ומבואר בתשובת הרמב"ן ובתשובת מהר"ם פדוואה סימן מ"ם שהרב הפוסק להעם בדיני או"ה יש לו דין מלמד. וע"ש בזה לענין אי משלמים לו כפועל בטל. ומ"ש בזה הב"י על הטור בסימן של"ג מחודש ב'. ומ"ש עליו הרב בבני חיי סי' הנ"ל אות א' בשם הלח"ר. ועמ"ש בדיני זט"ה כלל ל"א סי' א':
קהל שטוענים לכוף להרב שיתפלל לפני התיבה בימים הנוראים עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קע"ג שאין להם שום זכות לכוף אותו כיון שלא נכתב בשטר הרבנות:
וע"ש בדבר שהרב נסע לצדיק אחד על ימים הנוראים וקבלו עליהם רבים מהקהל בשבועה להעביר אותו אף שהעמיד הרב במקומו מוראה הוראה אחר להורות להם באמרם כי אין רצונם רק בהוראת הרב שלהם. והוכיח דאין רשות להרב לנסוע בע"כ (ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סוסי' קע"ב) ומ"מ ברור דאם עבר ונסע על חודש ימים אין רשות להקהל להעבירו ובפרט שכן נהגו בכמה קהלות שנוסע הרב על ימים נוראים לצדיק הדור וממילא דאין השבועה חלה על דבר שאינו ברשותם וגם משועבדים האמה להרב ליתן פרנסתו. וגם שעבוד הגוף כמו כבוד והידור ומורא עי' בט"ז יו"ד סי' רל"ד ס"ק ס"ג ע"ש שהאריך בזה ועי' בסי' רל"ו סעיף ב' בנשבע להרע לחבירו שאינו כלום.
ומ"מ נכון שב"ד של ג' מעיר אחרת יתירו להם השבועה והחרם ונדר ואף דמבואר בסי' רכ"ח סעיף כ"א ברמ"א בנשבעו הרבה אנשים ביחד הוי ע"ד רבים מ"מ מועיל התרה דזה מקרי לדבר מצוה דהוי צורכי רבים ועי' בבאה"ט שם ס"ק מ"ה ועיין בכלל פ"ב סי' ל"ו בש"ץ שנסע בלי רשות האקרו"ט:
ט קהל שקבלו עליהם רב להורות ולדון וכתבו בשטר ונתחייבנו אנחנו הח"מ לתת להרב חמשה אלפים זהובים מידי שנה בשנה עד תשלום ג' שנים. וחתמו בשטר הנז' הגבירים וכל היחידים של עיר הזאת ועתה הרב רוצה לגבות כל השכירות משנים או שלשה אנשים היותר רשומי' בעם והם יגבו מהקהל מכל אחד לפי ערכו. והאנשים הרשומים טוענים שאין עליהם חיוב מצד השטר כפי המגיע לחלקם. עי' בשו"ת תורת חסד סי' קס"ז שפסק דאף להפוסקים בשותפים שלוו דלא הוו ערבים קבלנים זה לזה מ"מ בשכירות הרב הכל מודים דהוו ערבים קבלנים דכך הוא האומדנא ואף שלא פירשו בשטר ערבים קבלנים סתמו כפירושו. ודומה לזה לזה כתב בתשובת מהרש"ך ח"א דף ב' ע"ד ועיין בתשובת מהרשד"ם חיו"ד סי' ר"ה שנשאל ע"ז הענין ממש ופסק ג"כ כן. והדין נכון ואמת שאין סברא כלל שיהיה הרב או החכם מחזר על כל אחד ואחד לתבוע פרס שלו וזילא בי' מילתא. פיסקא דדינא שהרשות ביד הרב לתבוע כל הפרס שלו מאיזה איש שיבחר כדין ערב קבלן עכת"ד. וכן פסק בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך ערב יעו"ש:
י רב שיש בידו כתב מהקהל ונכתב לשלם לו עשרים זהו' כל שבוע ושבוע כל זמן היותו אצלם בקהלתם. ועתה טוענים צד אחד מהקהל שלא קראו הכתב והתחייבות הנ"ל היה רק על שלשה שנים. ומקצתם רוצים לבטל הכתב מחמת שלא חתמו עצמם עי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ה' שפסק דהדין עם הרב משום דהולכין אחר רוב החתומים ודי ברוב. ואף אם הוא אמת שהיה ההתחייבות רק על שלשה שנים. אינם יכולים להורידו ולא למעט שכירות רב או דיין לעולם. ואדרבה מבואר ברמב"ם דאם השכירות אינו מספיק לפרנסתו דמחויבים הקהל להוסיף שיהיה לו די סיפוק וכדומה לזה כתב בסימן כ"ב וסי' קס"ו יעו"ש באורך וכ"כ בחת"ס ח"ש סי' מ"ד ועי' בחו"מ סי' ט' סעיף ג' ושם בפ"ת ס"ק ח'. ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ה שנשאל ג"כ בענין כתב של הרב שנכתב בו על ג' שנים ופסק ג"כ שאינם יכולים להורידו לעול' וע"ל דין י"ח:
ועי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ה ר"ו דכן היא הדין גם בש"ץ ושאר משועבדים ועיין בפרמ"ג או"ח בא"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג שכתב בש"ץ דאפשר אם קבלוהו בסתם הוא על כל ימי חייו:
רב אב"ד קיבל לביתו דיין אחד לעזרתו ונתן לו כתב שיתן לו סך חמשה זהובים בכל שבוע ושבוע ובאופן שלא יעשה דבר כנגד רצונו. ואח"כ נתוודע לו שמקלקל דרכיו ומתקשר עם אנשים לעשותו רב וקיבל הרב אב"ד דיין אחר ותובע ממנו הדיין הראשון הסך חמשה זהובים בכל שבוע בטענתו שכיון שנכתב בכתב הנ"ל בסתם בלא זמן קצוב סתמא לעולם משמע כל ימי חייו עי' שאלה זאת בדיני תקנות וכו' כלל קי"א סי' כ' בביאור יותר בשם תשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן י"ז שכתב דבזה לא אמרינן סתם לעולם משמע כאשר ביארתי שם. ואף שעכשיו המנהג פשוט שבכל המנויין של הקהל רב ומו"ץ או שו"ב או ש"ץ שקבלוהו הקהל בסתם הוא על כל ימי חייו פשוט כיון שאין זה מצד הדין רק מצד המנהג שאין המנהג כן רק בקהל שקבלו אותו ולא ברב שקיבל לעצמו בשבילו מו"צ לשלם מכיסו ואף אם היה ספק במנהג בכה"ג מעמידין על שורת הדין כמו בספק בתקנה וכו' ועי' בש"ך חו"מ סי' ר"א ובאחרונים שם אבל האמת הוא שידוע במדינתינו יש בכ"מ שהרבנים שוכרים לעצמם מו"ץ ומשלמים לו מכיסם וברצותו אוחז בו וברצותו משלח אותו ולוקח לו מו"צ אחר. אמנם בר מן דין נראה ברור דאף אם היה המנהג שקבלת סתם הוא על כל ימי חייו הרשות ביד הרב לדחותו מחמת קלקול דרכיו כפי הגב"ע ואף שלא קלקל על אופן לפסלו מלהיות דיין להבא מ"מ הרשות ביד הרב לדחותו משום דאדעתא דהכי לא קבלוהו כיון שהוא חומד ממון וכו' וכ"כ הגאון מהרש"ק המגיד מבראד לענין שו"ב (הבאתי דבריו בכלל ק"י סי' י"ב) וה"נ דכוותי' וכו' ועי' באו"ז הגדול סימן קי"ד ואף לדעת המהרש"ל בתשו' סימן כ' וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א שמפרש דברי האו"ז דמ"ש דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן היינו מעשה רשעה דוקא:
(ובאמת לשון האו"ז לא משמע הכי וכו') אמנם העליתי בתשו' אחרת דדעת הרש"ל הוא דוקא אם קבלוהו בפי' לזמן אז א"י לסלק תוך הזמן רק ע"י פשיעה דמעשה רשעה אבל בקבלוהו סתם אף דהמנהג הוא דסתם על כל ימי חייו במשמע מ"מ כיון דעשה פשיעה כל דהו יכולים לדחותו והבאתי ברורות ויש ראיה קצת מהמבי"ט ח"ג סי' ע"ו ועוד בר מן דין כיון שנכתב בכתב הרב שישלם לו באופן שלא יעשה המו"צ דבר בלא רשותו ונגד רצונו ועבר המו"ץ ע"ז וגם פשע בלימוד עם התלמיד שביטל הלימוד כ"פ (עי' בחו"מ סוסי' ש"ו) ע"כ החיוב של הרב בטל ופטור מלשלם לו ואף שלא התנה הרב בתנאי כפול וכו' הבאתי דבריו בדיני תנאי כלל קי"ג ס' י"ד וכן פסק בעובדא הנ"ל בתשו' הרי בשמים ח"א סי' קכ"ה יעו"ש באורך וכ"פ בתשו' דבר משה מהד"ת סי' קט"ו:
יא בענין השגת גבול על רב העיר אם בא רב אחר לדור שם ובעסק ההכנסה מגיטין וקידושין. עי' בשו"ת תועפת ראם חח"מ סימן כ"ו שפסק דאין שום אחר יכול להשיג גבולו בעסק ההכנסה הנז' ועי' במבי"ט ח"ב סימן ר' ובחת"ס חו"מ סי' כ"א וסי' כ"ב. ובפרשת מרדכי חחו"מ סי' ט': ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן ל"ג שנשאל ברב מוחזק בשכירות וגיטין וקידושין בעיר אחת עם הכפרים הסמוכים להעיר ועתה הכפרים רוצים לקבל להם רב מיוחד. ועתה העיר מוחה משום השגת גבולו יעו"ש ועיין ביו"ד סי' רמ"ה סעיף כ"ב בהג"ה. ועי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן ר"ל ובשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סימן נ"א נ"ב נ"ג ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סימן שי"ב שי"ד ובחיו"ד סי' שצ"ו ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ב: יב אם מחותן אחד או שניהם הם מעיר אחרת אם מחויבים ליתן רח"ש לרב העיר ששם עשו הנישואין עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שצ"ו ושם כמה שיעור הרח"ש:
יג בענין חזקת משרת הרבנות אם הבנים קודמים למלאות מקום אבותיהם. עיין בחתם סופר או"ח סי' י"ב י"ג ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ה ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' י"ז י"ח י"ט כ' ובטוב טעם מהד"ק סי' רט"ז וגם חתנו ממלא מקומו כמו בן מבואר בתשובה שבסוף שו"ת הרמ"א ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סימן נ"ד. ולאו דוקא בנו או ב"ב אלא כל קרוב הקודם ליורשו יורש הרבנות כ"כ בדברי חיים ח"א חיו"ד סימן נ"ג ועיי"ש בנשאר בן בנו קנון ונהג אחר ברבנות ואח"כ מת האחר שחוזר החזקה לבן בנו שהגדיל. ובשו"מ מהד"ק ח"ב סי' י"ז וסי' כ' ובטוב נועם סי' הנ"ל פסקו שאבד זכותו. וכ"כ בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קי"ז קכ"ד ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ס"ח ועיין במהר"ם שיק חיו"ד סי' רכ"ח דדוקא אם הציבור מסכימים עליו אז יורש חזקת אביו ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קנ"ד וח"ב סימן קי"ז ביש מחלוקת וגם אומרים שאינו ראוי להוראה ומה שחתמו היה משום הפצרת אביו הרב כשהי' תולה והוי חתימה באונס וע"ש גם בסי' קכ"ד ביש מחלוקת שאינו יורש. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ד וסי' ק"ב שהרעיש על הרב היורש יען שאינו ראוי ולא ניסו אותו בהוראה והאריך בראיות שאף הנשיא וריש גלותא אין בידם לכוף את הציבור לקבל פרנס שלא מרצונם ועי' בתשב"ץ ח"א סי' קמ"א ועיין במבי"ט ח"ב סי' ר' ובאשל אברהם או"ח ס"סי' כ"ג:
יד בעיר אחת נפטר הרב וחל"ש נשאר ממנו בן הראוי למלאות מקומו אולם בני העיר קבלו עליהם רב אחר והבן מיחה והקהל לא השגיחו בו. ואחר זמן מת גם הרב השני ובא השאלה אם הבן חוזר לחזקתו עי' ביו"ד סימן רמ"ה סעיף ב"ב ועי' בטוב טעם מהד"ק סימן רט"ז שהביא שורש הדין להרמ"א בחו"מ סי' קמ"ט סעי' למ"ד באדם שהחזיק במצוה כשעבר אונסו חוזר למצותו דהה"ד בכל התמנות ושררות הצבור הדין כן ויעו"ש בגוף התשובה שנלמד ממנו כמה דינים בחזקת התמנות ובחזקת מצוה ואם שתק ולא מיחה ואם צריך עדים על החזקה ועל המחאה:
טו אם גם הדיין ממלא מקום אביו ויש לו חזקה עי' במהר"ם שיק יו"ד סי' רכ"ח:
טז המוכר לחברו רבנות שלו או שאר שררות והתמנות אם זכה בו חברו עי' מה שהבאתי בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן ס':
יז עיין בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' י"ט כ' כ"א כ"ב שהאריך בגנותם ברב או דיין המתמנה עפ"י האדונים שלא ברצון רוב ציבור והביא ע"ז החרם של רשב"ם ור"ת וראב"ן וק"ן רבנים ושומר נפשו ירחק מזה:
יח רב שיש בידו כתב מהקהל איך שהוסיפו לו על שכירתו בכל שבוע סכום קצוב ואחר עבור איזה שנים מערערים מקצת הקהל על ההוספה מצד שהם לא באו על החתום ואינם מרוצים בהוספה. עיין בחת"ס חו"מ סימן ה' שהעלה דאין בערעורם כלום חדא כיון דהרוב חתמו עצמם הולכים אחר רוב בזה ועוד כיון דלא ערערו עד עתה הוה כאלו הסכימו לההוספה. ושוב אינו צורך לחתימתם יעו"ש וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת סי' ח' שכל דבר הנעשה בפרסום ולא מיחו אז בשעת התקנה הוי כאלו הסכימו כולם ושוב אין בידם למחות. וכן יש ללמוד מדברי המבי"ט ח"ב בשניות סי' ר' יעו"ש: