אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל פט

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל פט

כללים - כלל פח

קנין קרקע:

א אחד קנה בית ישן ע"מ לסתור הכתלים ולבנות כתלים חדשים וסתר הכתלים והעמיד תחת הגג עצים שלא יפול הגג עד שיבנה הכתלים אם הוי חזקה דמה שסמך הגג לא הוי בנין רק כמבריח ארי שלא יפול הגג דאינה חזקה כמבואר בסי' קצ"ב. והחולק אומר דהיכא דהוא בעצמו עשה ההיזק בסתירת הכתלים ועושה התיקון לא הוי מבריח ארי. עי' בנתיבות רסי' קצ"ב שכתב תשובה בזה ומה שהשיב לו באבני מילואים בתשובותיו סי' כ"ה ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן ר':

ב אם מכר לו קרקע בשטר כדינו ואח"כ עשה הלוקח חזקה בהקרקע כגון נעל וגדר וכו' שלא בכוונה לקנין כי שניהם סברי שהשטר הי' קנין כד"ת ואח"כ נמצא חסרון בשטר באופן שהשטר בטל אם מהני החזקה. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א סימן ל"ב שכל מקום שהיה ב' קנינים ואחד היה קנין שאינו מועיל וכוונתם הי' להקנות ולקנות בזה הקנין מ"מ מועיל הקנין האחרון כמו החזקה כיון שעכ"פ היה כוונתם לקנין גמור וע"ל כאן ססי' ז':

ועי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן יו"ד במקומות שציינתי בדין אם לא נתכוינו לקנין ואם מועיל דעת אחרת מקנה ומשם תדרשנו אף לדין קרקע בקנין כסף או חזקה או שאר קנין בלא כוונו לקנין ואם יש דעת אחרת מקנה אי לאו ועי' בכלל זה באורך בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ס"ד ס"ה ס"ז ועי' בחו"מ סי' ר' סעיף ח' ובנתיבות ס"ק י"ד ובקצוה"ח סי' ער"ה ובפ"ת סי' ר' סק"ז ועי' בספר משפ"ש למחו' הגאון אבד"ק בערזאן סימן וסעיף הנ"ל שציין בדינים הנ"ל לעבוה"ג סי' צ"ד ובתשובות רע"א סי' ל"ז וחת"ס חיו"ד סי' שי"ג. ועי' בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל הישן סי' ה' וסי' פ"ב ועי' באס"ז לב"מ דף וא"ו ריש ע"א בשם הרא"ש. ועי' במחנ"א הלכות קנין משיכה סי' ד' וסי' ה'. ועי' ביד אפרים באו"ח סי' רמ"ו על המג"א ס"ק יו"ד. ועי' בחו"מ סי' ר"ב בנתיבות ס"ק י"ב בדין קנין אגב בלא דעת אחרת מקנה וע"ש בספר משפ"ש הנ"ל סי' הנ"ל סעיף א' מ"ש בשם הנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ס"ג ומה שפלפל שם בזה וע"ש עוד מ"ש בענין קנין סטימתא אם הוא קנין דרבנן או דאורייתא והביא דברי הפוסקים דפליגי בזה. ועי' בזה בפ"ת סי' ר"א סק"א:

ג אחד מכר קרקע בשטר כדינו והשלישו השטר קנין אצל שליש עד שיגמר התנאי שביניהם. ואחר שנגמר התנאי נתן השליש השטר להקונה ועתה המוכר חוזר בו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' נ"ג ויש ללמוד משם דלא מהני לקנין כיון שהשליש ועי' בכלל ק"ז סי' ב':

ועי' בדיני תנאי כלל קי"ג במכר בית או קרקע בתנאי שיוכל לפדותו לזמן קצוב והלוקח מכרו בתוך הזמן או אחר הזמן ועוד הרבה דינים כיוצא בזה: ד מי שמכר ביתו וברייאהויז ויש שם יורה גדולה שקורין בריי"א קעסי"ל וכן יורה ששורפים בו יין שרף ומחובר ע"י טיט ותחתיהם חלול להצית שם האש. וכן קדירה גדולה המחובר בתנור לחמם בה מים. אם הם מכורים בכלל הבית. עי' בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ח שעפ"י המנהג וגם עפ"י הדין אינם בכלל המכירה. ועי' בחו"מ סי' רי"ד ורט"ו. שו"ר שהובא בפ"ת סי' רי"ד סק"ד:

ה אם ישראל מכר קרקע לעכו"ם או קנה מעכו"ם והתנה שיקנה בקנין כסף בלא שטר אי מהני התנאי שיהיה קנין. עי' בשו"ת ברכת יוסף בחאו"ח סי' ט"ז אות ג' שפלפל בזה עם הגאון ר"מ טויבש בעהמ"ח תשובת תועפות ראם: ו באתרי דכתבי שטרא. שאין קונין קרקע בכסף כמבואר בחו"מ סי' ק"צ סעיף ז'. יש לעיין בדינא אם קונין בשאר קנינים בלא שטר כגון בחזקה או בקנין סודר:

הנה בחזקה פסק הב"י בחו"מ סי' קצ"ב סעיף ט"ז בשם הר"ן וכ"כ הה"מ בשם הרשב"א ושאר מפרשים דחזקה קונה בלא כסף ובלא שטר אפילו באתרי דכתבי שטרא ובקנין סודר סתם הב"י בש"ע סי' קצ"ה ס"א דק"ס קונה בלא כסף ובלא שטר. אולם לא ביאר דעתו אם קונה אף באתרי דכתבי שטרא. וחזינא דתלוי בפלוגתא דרבוותאי בתשובות גדולי האחרונים:

בש"ך סי' ר"א סק"א כתב בשם הב"ח דקנין סטימתא אינו קונה רק במטלטלים ולא בקרקעות ועי' בספר משפ"ש בקו"א ס מן ר"א שהביא מהמכ"ח בקו"מ מצוה קל"ב שמפורש בהרא"ש פ"ק דב"מ סל"ח דמהני סטימתא בקרקע. וע"ש במשפ"ש סי' ר"א ס"א בפנים:

המהר"א ששון סי' ר"ו הביא דעת הריטב"א דלא קני לא בכסף ולא בחזקה ולא בק"ס עד שיכתוב שטר. ובשטר לחוד נמי לא מהני כיון דשטרי דידן שטרי ראיה הן ולא שטרי הקנאה ע"כ צריך גם כסף או שאר קנין. והרב בצלאל אשכנזי סי' י"ח ומהריב"ל ח"א סי' פ' נסתפקו בזה. ומהרש"ך בח"א סי' ע"ג פסק בפשיטות דק"ס לחוד מהני. ועי' מהרי"ט חו"מ סימן ס"ה ע"ג והובאו בבני חיי סי' ק"צ בהגה"ט יעו"ש עוד הרבה תשובות בזה. ועי' בב"י על הטור סס"י קצ"ב פלוגתת הרמב"ן והרשב"ם בזה. ועי' בס' נתיבות השלום נתיב כ"ו ס"ק ג'. ועי' בשו"ת הר הכרמל חח"מ סימן כ' בנדון מכר קרקע בק"ס באתרי דכתבי שטרא שכ' דהלוקח הוי מוחזק כיון דנעשה הק"ס בסתם ולא הותנה ביניהם ע"מ לכתוב שטר. ואפילו לא נתן עדיין דמי המקח יכול הלוקח לומר קי"ל כדעת הפוסקים דק"ס קונה אף באתרי דכתבי שטרא. ואם הלוקח חוזר בו. וכבר נתן דמי המקח אז הוי המוכר מוחזק ויכול לומר קי"ל הנז'. ועייל דין כ"ד. ועיין בשו"ת תועפת ראם מהגאון ר' משה נוויבש חח"מ סי' י"ג שהציע ג"כ מחלוקת הפוסקים בזה ודעתו נוטה להכריע דמעות עם קנין סודר מהני:

ועי' בחתם סופר חו"מ ססי' קמ"ב דמשמע להדיא דעתו דבמדינתינו שחק המלך ליטול מס קצוב מכתיבת שטרי מכר. וחוקו שלא יועיל קנין אחר הוי דינא דמלכותא דינא יעו"ש. ועי' בשו"ת תועפת ראם סי' הנ"ל שהוסיף לומר דעתה שחק המלך לכתוב כל שטרי מכר בפנקס הערכאות הנקרא טאבעלא. א"כ היכא דרוצה לקנות בשטר לא קנה כל זמן שלא כתב השטר בפנקס הטאבילאציא כיון שעתה עיקר סמיכת הקנין הוא על הטאבילאציע. ועי' בדיני מתנה כלל נ"ג סי' י"ח מ"ש בנדון הנותן מתנה והקנה בקנין סודר בלא שטר באתרי דכתבי שטרא דקנה:

ועי' בדין חזקה אחר שנתבטל השטר בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ל"ב וע"ש בח"ב חו"מ סימן כ"ב שאפילו חזקה וכסף וק"ס לא מהני בלא שטר: ועי' בתשובת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ס' בקנה קרקע והיה קנין סודר ודברו ביניהם שיכתבו שטר בלשונם לרשום בפנקס הטאבילאציע. ופסק שיכול לחזור מב' טעמים א' דעתה הוא אתרי דכתבי שטרא בלשון לועז אצל הנאטער דוקא א"כ הק"ס אינו מועיל כלל וגם כיון דגילו דעתם דרצונם לכתוב שטר לד"ה אין הק"ס מועיל עד שיכתבו השטר. ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' צ"א מ"ש על הב"ח שהביא הש"ך בסי' ר"א דקנין סטימתא לא מהני בקרקע:

ראובן כתב שטר בקנין אג"ס שמכר קרקע שלו והניח בהשטר מקום פנוי על שם הלוקח יען שלא ידע מי יהיה הקונה ומסר השטר לשליח שילך לעיר אחרת לבקש איזה קונה וכשימצא קונה יכתוב אז בהשטר שם הקונה עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סי' מ"א שהשטר פסול יעו"ש הטעמים בזה:

ח ועיין בשו"ת תורת חסד ססי' קע"ט שהעיר לדעת הפוסקים דלא קני בחזקה באתרי דכתבי שטרי עד שיכתוב שטר. אם נאמר דזה דוקא בחזקה דלאלתר. אמנם אם החזיק שני חזקה ומה גם אם הוציא הוצאות בקרקע שהחזיק איכא למימר דכל כי האי ודאי יש מודעה רבא שגמר וסמך דעת הקונה בלא שטר לקנות. וכ' שאחר העיון נראה פשוט שאין גם זה מספיק לקיים המקח עד שיכתוב השטר משום דאין המוכר גומר בדעתו לגמור המכר עד שיכתוב השטר: ט קנין לזמן אי הוי קנין פירות או קנין הגוף עי' בדיני מטלטלים כלל ע"ז סי' י"ט:

י אם הלוקח רוצה לחזור מהמקח מחמת מום או עוררים על הקרקע עי' בדיני אונאה כלל וא"ו:

ראובן מכר ביתו לשמעון בשטר קנין בנימוסיהם והלוקח מסר השטר לאדוני הקיר"ה לכתוב בפנקסם הבית על שמו וגם שילם המס הקצוב שמגיע לקיר"ה מקניית בית ועתה רוצה הלוקח לחזור בו מהמקח בטענת מום במקח יען כי יש קרקע פנוי בין בית הנ"ל לבית לוי שיעור שלשה אמות ונודע לו שיש ללוי פסק ב"ד על ראובן שיש לו רשות לבנות על הקרקע הנ"ל נגד בית הנמכר לו אף שיאפיל על שני החלונות שיש שם בכותל ההוא והמוכר טוען שהיה לו ללוקח לחקור בשעת הקנין אודות זה כי ראה שהיה מונחים על הקרקע הנ"ל עצים לצורך בנין והיה לו להעלות על דעתו שלוי יבנה שם. וגם טוען שאח"כ הודיע לו שלוי יבנה שם ולא חזר בו אדרבה אח"ז מסר השטר לאדוני הקיר"ה ושילם המס להקיר"ה ובודאי נתרצה. עי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' צ"ד שפלפל בדברי היש מי שכתב שהביא הסמ"ע בסי' רל"ב ס"ק יו"ד בשם הה"מ דאם הלוקח היה יכול להבחינו בשעת המקח א"י לחזור משום דהיה לו להבחינו ולדינא העלה דאף לפי פירוש הנתיבות שם דדוקא בנשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו אז אינו יכול לחזור. ג"כ זכה המוכר בנ"ד שאין הלוקח יכול לחזור אף אם לא היה המוכר מודיעו קודם שמסר השטר ושילם לאדוני הקיר"ה שלוי רוצה לבנות שם על הקרקע הנ"ל דכיון שראה הלוקח שלוי יש לו שם בית דירה ובסמוך לו קרקע פנוי' וגם ראה עצים הראוים לבנין מונח שם ועומד לבנין מקרי יכול להבחינו קודם הקנין ואח"כ כששילם להקיר"ה המס מקניית הבית מקרי נשתמש בו אחר שהיה יכול להבחינו משום דלא בעינן נשתמש בו דוקא רק אף שעשה אתה מעשה אחר לצורך הקני' הזאת הוי כנשתמש בו והוכיח כן מש"ס כתובות דף ע"ה בהא דאמרו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו שמשם נובע דין זה דנשתמש יעו"ש:

יא אחד רצה לקבוע דירתו בעיר אחרת ומכר את ביתו לאיש אחד. והיה ביניהם ת"כ כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זה לזה. וגם נתן לו מקצת דמים. ואחר כמה ימים נשרף הבית ותובע הקונה דמיו שנתן ללוקח באמרו שעדיין לא נקנה לו הבית. עי' בשו"ת טור האבן סימן ל"ח שהביא דברי מהריב"ל בח"א סימן פ' שנסתפק בפשט הש"ס דקידושין דף כ"ו ע"א. אם נלמד מימרא ראשונה ממימרא שניה דבכסף לחוד מהני במוכר שדהו מפני רעתה אף באתרי דכתבי שטרי. וכן נלמוד מימרא שני' ממימרא ראשונה דבהתנה שיקנה בשטר לחוד בלא כסף דמהני יעו"ש. אמנם כבר תמהו עליו הגאונים ה"ה המהרש"ך ח"א סי' ע"ג. ובלחם רב סי' קנ"ב. ומהר"א ששון סי' ר"ז ומהרש"ל דמהיכי תיתי לא מהני מה דאיתמר בחדא גם באידך. ובפירוש כ' הה"מ בפ"א מה' מכירה וכ"כ הב"י דהתנה בשטר לחוד שיקנה דמהני. וכ"כ רש"י בפי' שם דמהני. אולם המהרי"ט סימן ס"ה הביא האי ספיקא דמהריב"ל. והביא דברי הב"י בסימן קצ"א שכתב בפשיטות דהתנה בשטר לחוד מהני כמו בהתנה בכסף לחוד. וכתב על הב"י שהדברים צריכים לפני ולפנים (הובאו דבריו בנתיבות סימן קצ"א בביאורים ס"ק ב') אולם במשאת משה חח"מ סי' כ"ח האריך להשיג על המהרי"ט ופסק כהב"י וכל הגאונים הנ"ל. וכיון דמבואר מכל הנז' דחדא מימרא נלמד ממימרא שניה. אם כן נלמד גם כן דכסף קונה באתרי דכתבי שטרא במוכר מפני רעתה וכ"ש הוא משטר דהא כסף עדיף משטר כמבואר בלח"ר סי' הנ"ל ובשאר פוסקים דשטר אינו קונה לבדו בשום מקום וכסף קונה לבדו זולת באתרי דכתבי שטרא. א"כ אם מהני בשטר לחוד במוכר שדהו מפני רעתה כ"ש דמהני כסף לחוד. יעו"ש שדחה כל דברי מהרי"ט בטעמיו. ושוב כתב דאף דהיכא שלא ידע הלוקח שמכר מפני רעתה לא אתקע עצמי לדבר הלכה לחלוק על המהרי"ט לפסוק דקנה בכסף לבדו. מ"מ כשידע הלוקח שמכר מפני רעתה בודאי קנה. ולפי"ז בנ"ד הרי מבואר בסימן ק"צ סעיף י"ב בשם הרמ"ה דמוכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור לעיר אחרת הוי כמוכר שדהו מפני רעתה. וגם הלוקח ידע שמוכר משום זה. ודאי דקנה בכסף לחוד. ואף את"ל דגם בזה יש סברא לומר כדברי מהרי"ט מ"מ יכול המוכר לומר קי"ל כהני רבוותא דכסף לחוד קונה במוכר מפני רעתה. וגם יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע סי' ר"א סס"ק ו' דקנין סטימתא מהני אף בקרקע. ואף שהש"ך שם בס"ק א' היסב כוונתו לדעת אחרת. מסתימת דברי הסמ"ע לא משמע כן. ע"כ בנ"ד מה שתפס המוכר דמים תפס מצד קי"ל דבכסף לחוד קונה והקרקע שתחת הבית יחזיק בעד יתר מעותיו שעדיין לא קיבל עכת"ד. ועיין בנתיבות סימן קצ"א ס"ק ב':

יב ועי' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' ש"ה במכר בית והיה ת"כ וגם ערבון כסף והשלישו אצל שליש לבטחון חמשים זהו' שמי שיחזור מהמקח יתן המעות המושלש לצד המקיים ואח"כ נשרף הגג אם חל ההפסד על הלוקח ואם רוצה המוכר לתקן הגג והלוקח חוזר ואומר שפנים חדשות באו לכאן ולא קנה עי' בסי' רל"ב סעי' ה' ברמ"א וע"ש מ"ש בדין אם זכה הלוקח בהסיקראציע שלקח המוכר:

יג עי' בס' כסא אליהו על החו"מ סי' ק"צ אות ג' וסי' קצ"א אות א' שכתב החילוק בין קנין קרקע בכסף דל"ש אם אמר המוכר שדי מכורה לך בכסף זה או אמר הלוקח שדך קנויה לי דקנה הלוקח. לקנין שטר שאינו קונה רק אם המוכר כתב שדי מכורה לך. אבל אם הלוקח כתב שדך קנוי' לי לא קנה. ובאמת הדבר מבואר בקידושין דף ה' ודף ט' ע"א:

יד אם לא כתב בלשון נוכח שדי מכורה לך רק בלשון נסתר ובלשון הוה או לשון עבר כמו הודאה וכגון הנני מקנה לשמעון שדה שלי שיהיה שלו אי מהני עי' במהר"ם שיק סי' רל"ב רל"ג דעיקר מוכח מתוכו הוא שמות המוכר והלוקח וא"צ לשון נוכח וגם הודאה לשעבר מהני וכ"כ בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' מ"ם ועיין בחו"מ סי' קצ"א סעיף ג' ועי' בסי' ס' סעיף וא"ו ובנו"ש סימן מ"א ובתשו' רמ"א סי' צ"ב דמכרתי או נתתי מועיל מכח הודאה ועי' בפ"ת סי' ר"ג סק"ג:

טו בדין קרקע אם היא נקנית בשוה. כסף. הרב כנה"ג בסי' ק"ץ בהגה"ט אות ב' הביא דברי האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה וסיים שנעלם מהם תשובת הרשב"א סימן אל"ף רכ"ו שכתב דקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף. ועמ"ש בספר אזור אליהו בביאורו על סי' מקח וממכר לרבינו האי גאון בשער י"ג בדרך ארוכה. ועיין בחו"מ סי' ק"צ סעיף ט' בהג"ה ודו"ק: טז אם מכר או השכיר לחבירו קרקע בעד החוב שחייב להקונה או השוכר דמבואר הפלוגתא בסי' קצ"ט סעיף ב' וסי' ר"ד סעיף יו"ד אי מלוה הוי ככסף. ומבואר בסי' קצ"ה סעיף ט' וסעיף יו"ד דשכירות קרקע דינו כמכר. איך הדין אם מכר או השכיר לו בעד חוב שאין דינם כמלוה רק כפקדון או שהיה לו מעות שותפות ביד חברו אם המעות הזה דינו כמלוה ולא קנה עי' בכלל פ"ז סי' ל"ו ל"ז:

יז מי שמכר לחבירו קרקע וזקף הרמים במלוה ונתן לו שט"ח על המעות. אי הוי קנין כסף ע' בזה בנתיבות ובקצוה"ח סי' ק"ץ סעיף ט' באורך. ועי' בזה תשובת ארוכה בבית אפרים חו"מ סי' כ'. ועי' בפ"ת סי' הנ"ל סק"ב. ובס' משפט שלום סימן הנ"ל סעיף ב' באורך:

יח יעקב מת וחל"ש והניח בניו אחריו ראובן ושמעון וגם האלמנה. ונשאר בעזבונו חצר והלך ראובן ומכר ללוי החצר בשטר ועוד קנינים המועילים בפני עדים כדינו.

וגם התחייב עצמו בקנין איך שהוא מחויב לפייס את אמו. ואחיו שיתרצי במכירה הנ"ל. ועתה תובע הלוקח שהמוכר ימסור לו החצר. והמוכר טוען מה אעשה כי אמי אינה מרוצה במכירה ואני משועבד לאמי ולאחי בירושת הבית הנז' מכח שטר הצוואה שצוה אבי. והלוקח טוען הלא אתה נתחייבת לי בעד אמך שתתרצה עיין במהרשד"ם חו"מ סימן רס"ה שפסק שהדין עם המוכר כיון שכפי הצוואה אין החצר ברשותו עד שתמות אמו. ואחר שיתן לאחיו ג' אלפים זהובים. א"כ מכר ראובן דבר שאינו ברשותו ולא דמי לדין שדה זו שאירש מאבא מכור לך דמהני לשיטת ר"ת (עי' בחו"מ סי' רי"א סעיף א' ובש"ך ס"ק א') דהתם בירושה הבא לו מאליה ואין צריך היורש לעשות שום פעולה שיבא השדה לרשותו. אבל בנ"ד אולי לא יהיה לו מעות לראובן ליתן לאחיו שמעון אחרי מות אמם ואולי לא ירצה שמעון לקבל המעות ובהא אפשר גם ר"ת מודה שהמכר בטל. ומה שחייב עצמו ראובן המוכר בקנין שמחויב לעשות שתתרצה אמו בהמכירה פשיטא דקנין דברים בעלמא הוא ולא שייך קנין בהאי משום שהדבר תלוי באחר ואינו בידו. בהא סליקנא דהמכר בטל עכת"ד. ועמ"ש בזה באורך בדיני חיוב כלל מ"א סי' א' יעו"ש:

יט ראובן ואשתו נתנו במתנה לחתנם דירת חצי ביתם לדור בו ט"ו שנים. ואח"כ מת ראובן. ומכרה האלמנה בשטר חצי בית סתם לחתנה הנז' לחלוטין. ואח"כ ביקשה האלמנה למשכן חצי בית השנית לאיש אחר וחתנה מוחה באמרו שחצי הבית ניתן לו לדירה. וחצי השנית מכרה לו לחלוטין. והאלמנה משיבה שהחצי שניתן לו לדירה מכרה לו לחלוטין עי' בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' נ"ג:

אלמנה אם היתומים או האפוטרופס לעשות בעסק היתומים. עי' בדינ' פשרה כלל פ"א סימן ט"ז כמה דינים היכא שאין בידם לפשר או למכור ואף עפ"י ב"ד ואם עשו שבטל כל מה שעשו:

כ שני שותפים בבית ומכר שותף אחד חלקו לאחר קודם שחלקו ביניהם. אם אל המכר כיון שאינו מבורר חלקו היכן הוא. עי' בכנה"ג סי' ר"ט ובבני חיי סי' הנ"ל בהגה"ט אות ב' שהביא דיעות מחולקות בזה יעו"ש: מי שמכר קרקע לחבירו ואמר לו שאורכה עשרים אמות ונמצא שאסר מהמדה ואין להמוכר קרקע בצדה להשלים לו המדה עיין בסמ"ע סי' רל"ב סק"ב שכתב דדוקא במטלטלים שיכול להשלים לו המקח קיים אבל בקרקע שאין לו להשלים המקח בטל. ועיין בתשובות בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ אמצע סי' מ"ם שכתב דכ"ז הוא אם הלוקח אינו רוצה לשלם כל דמי המקח רק כפי הערך שקנה בזה יכול המוכר לומר לכל הדמים אני צריך וכן הלוקח יכול לבטל ולומר במקח שלם אני רוצה אבל אם הלוקח מרוצה לשלם כל דמי המקח שלא לנכות כלל פשיטא שאין המוכר יכול לבטל המכירה ושם בהגהות בן המחבר הביא שכן מבואר בתשובת מהרשד"ם חחו"מ סי' ר"ס ובמח"א בהלכות זכיה סימן א':

ראובן קנה מאדון עכו"ם ב' אלפים אילנות מהיער שראובן יחטוב אותם על הוצאות שלו ותיכף אח"כ מכר מהם לשמעון ה' מאות אילנות ולא היה לו עם שמעין שום קנין רק שנתן לו מקצת מעות לערבון ואחר שחתכם ראובן מהיער חוזר בו ראובן מהמקח של שמעון עי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן ע"ב שדחה דעת השואל שנ"ל שכיון שמכרם ראובן קודם שחטבם הוי דבר שלב"ל דלא כן דגם במחובר מועיל בהם קנין דבין אם אמר מעכשיו בין לשיתלשו לא הוי דבר שלבל"ע אף אם אינו בידו עיין בש"ס ב"מ דף ע"ד ע"א ובחוו"ד רסי' קע"ה וע"ש שהעיר אם אילנות הללו במחובר דינם כקרקע או כמטלטלים עי' בחו"מ סימן קצ"ג בסמ"ע וש"ך ובסימן צ"ה (וע"ש בהגהות בן המחבר) ואם ראובן קנה מהאדון בכסף ובשטר או בלא שטר ואם ראובן מכר לשמעון בלשון חיוב ואם מחויב לקבל מי שפרע יעו"ש מה שהעלה חילוקי דינים בעובדא דא. ועי' כיוצא בזה במטלטלים בכלל פ"ז סימן ל"ח:

ועי' בספר משפט שלום למחותני הגאון דק"ק ברעזאן זלה"ה סי' קצ"ג סעיף א' בדין מי שמכר מאה קלאפטיר עץ מיער שלו באופן שיחצוב אותם הקונה עצמו מאילנות המחוברים אם דינם כקרקע או כיון דקונה אותם על אחר שיקצוץ אותם קנין שלהם כמטלטלים והביא משמעות לכאן ולכאן וסיים בצ"ע לדינא:

כא מי שקיבל בקנין לחבירו כשירצה לעקור דירתו מפה הרי ביתו מכורה לחבירו מעכשיו בעד סך פלוני. ואח"כ מכר בסתר לאיש אחר. עי' חו"מ סי' ר"ו. ועי' בבני חיי בהגה"ט אות ב' שהביא בשם מהר"י טייטצאק שפסק דהראשון קנה. ועוד הביא בשמו דאם מת הלוקח שהתנה למכור לו אינו מחויב למכור לבנו ופשוט:

כב מי שחייב לחבירו והמלוה מוכר לו שדה וקודם המכירה מסר מודעה שמוכר לו בדי למשכנו על חובו. אם המכירה בטלה עיין בדיני מודעה כלל ס"ד סי' י"ז:

כג עיין בדיני חזקת קרקע כלל ל"ז. ובדיני מתנה כלל נ"ג עוד דינים השייכים לדין מכירת קרקע:

כד אחד מכר לחבירו בית בשטר וקנין סודר ועדיין לא נתן הדמים ואח"כ הלך המוכר ומכר הבית לאיש אחר בשטר ובק"ס ונתן לו כל דמי המכירה והחזיק הלוקח בהבית. והלוקח הראשון טוען שהוא קנה קודם בשטר וק"ס. עי' בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן ק"ו שהאריך ואסף דעת הראשונים והאחרונים ומסיק לדינא דהמוכר היה יכול לחזור מקנין הראשון בטענת קי"ל כהרשב"א והריטב"א ודעמי' דלא קני בשטר וק"ס עד שיתן הדמים והובאו בספר העיטור במאמר ג' אגב. אם כן הלוקח השני שקנה כל זכותו של המוכר זכה במקחו מצד האי קי"ל של המוכר דלא קנה הלוקח הראשון. ועמש"ל בדין וא"ו בשם הר הכרמל והבן ועי' בכלל ל"ז סי' ז':

כה שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מיום אחד ואין לפנינו העדים שיעידו איזה קנין היה תחילה דמבואר בסימן ר"מ סעיף ג' שודא דדיינא. איך הדין אם אחר שנפסק הדין באו העדים והעידו שזה קנה תחילה אי חוזר הדין או אמרינן קם דינא כמבואר באה"ע סימן קס"ג סעיף ה'. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' רי"ב:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה