דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל עו
עו:
עדות:
וגבייתן:
עי' (עוד כמה דינים מנפסלים לעדות ולשבועה בדיני חשוד כלל ל"ג): א מי שקיבל עליו קרוב או פסול לעדות. אם העד קאי באם לא יגיד. הרב שבו"י ח"א סימן קמ"ו הוכיח בראיות דקאי באליונ"ע. והגאון חיד"א בברכי יוסף חו"מ סימן כ"ח אות ב' דחה כל ראיותיו והראה פנים שנעלם ממנו גדולי הראשונים בשבועות דף ל"ה אמתניתין דאמר לשנים משביע אני עליכם. וכן פסק בשו"ת הלכות קטנות סי' ק"כ יעו"ש וכ"פ בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סימן א' בפשיטות שמבואר כן בירושלמי שהביא שם:
וע"ש שפסק באם קבלו עליהם דיינים קרובים או פסולים אז חל על העדים חיוב באליונ"ע:
ב קרובים מצד האם אם הם פסולים רק מדרבנן עי' ברמ"א סימן ל"ג סעיף א' שכ' כן בשם י"א ועי' בש"ך. ועי' בשו"ת פני יהושע ח"ב סימן פ"ח שתמה עליו שכוונת הרמב"ם שכיון שהוא נדרש מדרשה נקרא אצלו רק דברי סופרים אבל הוא פסול דאורייתא והוכיח כן בראיות. וכן מבואר בתשב"ץ שהביא הב"י באה"ע סימן מ"ב דקרובי האם פסולים מדאורייתא וע"ש בפ"ת לחו"מ סק"ג:
ג אונן אם מותר וחייב להעיד כיון שהוא פטור מן המצות עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות ססי' ל"א בפיסקא המתחלת ועו"ד. נרא"ה לומ"ר דאם אינו עוסק בקבורת מתו חייב להעיד כיון שיש לו שעות לעשות שתיהן: ד ת"ח שיודע עדות שאינו מחויב לילך להעיד לפני ב"ד הקטן ממנו אלא הב"ד שולחין אליו שיעיד כמבואר בסי' כ"ח סעיף ה' אם צריך לשלוח ג' אנשים שיהיו ב"ד כדעת הסמ"ע שם. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד אמצע סימן קע"א שהוכיח כדעת הטו"ז שם דא"צ ג' דכיון שהב"ד שולחים שלוחם כמותם ולא הוי עד מפי עד:
ה בדין המבואר בחו"מ סי' ל"ג ס"ד דבעלי אחיות פסולים להעיד זה לזה.
יש לעיין אם כשרים להעיד זה עם זה לעלמא. ראיתי בס' עה"ש סימן הנ"ל בהשמטות שהביא בשם המהר"ם אלשקר סי' ס"ח שכ' בשם הגאונים דדוקא להעיד זה לזה פסולים. אבל כשרים להעיד ביחד לעלמא ושכ"כ הר' יונתן והרשב"א והריטב"א. ועי' בכנה"ג סי' הנ"ל אות ט"ז. אולם הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער כ"ד כתב דלא נתחוורו דעת הגאונים בזה. וכן הוכיח בתשובתו סימן כ"ה על צוואה שהיו חתומים בה תרי גיסי שפסולה. וגם בסימן רכ"ט ור"ל הוכיח כן מהאי מתניתא דפ' ז"ב במתנתא דהוי חתימי עלי' תרי גיסי יעו"ש. וכתב דלית דחש להו להגאונים וכש"כ להוציא ממון על ידם. וכן מוכח במרדכי פ' זה בורר שכ' אלו הם הקרובים שאין דנין זה לזה ולא זה עם זה וכו' אבל בנשואים שתי אחיות אמרינן שפיר תרי בעל כאשתו ופסול וכו'. הרי שכ' דאין דנין זע"ז וה"ה בעדות דחד נדונא להו. וכן הוכיח מהריק"ש בתשוב' אהלי יעקב סימן פ"א מדברי הרי"ף ורמב"ם ורוב הפוסקים דפסולי' גם לעלמא וסיים הרב עה"ש שם וכתב ונראה כיון דהוא פלוגתא דרבוותאי. אין מקבלים עדותם אף על אחרים. אבל אם הב"ד כבר הוציאו ממון בעדותם אין מוציאים מיד המוחזק וכה"ג כתבו האחרונים גבי קבלת עדות שלא בפני בע"ד עכ"ד. ומדברי הרמ"א שהגיה על המחבר הנ"ל בשם תה"ד וכתב ומיהו לכתחלה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד נראה מבואר שדעתו. דהיכא דפסולים זה לזה. פסולים גם זע"ז יעו"ש בסמ"ע ס"ק י"א:
ו קרובי המורשה או האפוטרופס אם יכולים להעיד מבואר בטוב"י חושן משפט סימן קכ"ג ושם בש"ע סעיף יו"ד י"א. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות שכ' בשם הרב תורת חסד סימן קל"ט ובכנה"ג סימן קכ"ג מאות כ"ד והלאה דמורשה או אפוטרופס ששכרו קצוב אפי' אם לא יוציא ממון כלל. קרוביו כשרים להעיד ואפילו הוא עצמו מעיד. אבל אם יש לו חלק במה שיוציא אין קרוביו יכולים להעיד. וע"ש בב"ח ובכנה"ג לענין אם המורשה. יכול להיות דיין. וע' בס' משפטים ישרים למהרש"ג ססי' ס"א שכתב דהמורשה בשכר קצוב אף אם לא יוציא ממון כלל. אף הוא עצמו יכול להעיד אבל דיין לא דהו"ל כאוהב ושונא דכשרים להעיד ופסולים לדון עכ"ד. ועיין מ"ש בדיני אפוטרופס כלל ז' סי' ב' בענין אפוטרופס אם נאמן להעיד ליתומים יעו"ש:
ז בדין המבואר בסימן ל"ד סעיף י"ח בהג"ה בנטל שכר להעיד דעדותו בטלה. עיין בערך השלחן על החו"מ שכתב בשם הרשב"ש בס' תיקון סופרים סוף שער כ"ה דשכר בטלה דמוכח מותר ליטול אף שכבר ידוע העדות כדאמרינן גבי דיין יעו"ש. וכבר הסמ"ג לאוין ר"ט והרמב"ן והרא"ש ס"פ עד כמה הביאו ירושלמי וז"ל ר"ה הוי רמי תורין והוה ידע סהדותא לב"נ. א"ל הא מסהיד עלאי, א"ל הב לי אגרי דתנא כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו יעו"ש. ועיין בנתיבות בחידושים סימן הנ"ל ס"ק כ"א ומכותלי דבריו נראה שלא ראה הירושלמי הנ"ל. ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ה':
ח אם נוטל שכר קודם שראה העדות כדי שילך ויראה העדות עי' בחו"מ סימן ל"ד סעי' י"ח ברמ"א ובשו"מ מהד"ה סי' ה':
ט בנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה. עיין שו"ת בית יעקב סי' קכ"ח שפסק דדוקא אם נטל השכר קודם שהעיד. אבל אם הבטיחו ליתן לו שכר. ואחר שהעיד נתן לו עדותו קיימת. משום דבהבטחה לבד לא נתבטל העדות ושוב אף שנתן לו אח"כ לא נתבטלה עדותו למפרע יעו"ש. שו"ר בס' שער משפט סי' ל"ד ס"ק יו"ד שחולק עליו ופסק דעדותו בטלה דזיל בתר טעמא דקנסינן לי' משום מה אני בחנם אף אתה בחנם. אמנם אם נתן לו שכר אחר שהעיד ולא הבטיח לו מקודם כלל. או שהבטיח לו ולא נתן לו אח"כ דלא אהני לי' מחשבתו בזה מודה דעדותו קיימת. וגם מן הדין פטור מלשלם לו אף שהבטיחו כיון שמחויב להעיד בחנם ועי' בהשיב משה סי' ס"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ט ובשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ס"ג ס"ד:
י מי שגנב מעכו"ם אם נפסל לעדות עי' כאן סי' מ"ב ובכלל ע"ז סי' ט': יא אם יש לפסול אדם מחזקת כשרות ע"י עדות מיוחדת שראו זה שלא בפני זה ע' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ח ומה שחילק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' תי"ח וסי' תנ"ז ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ע"ח:
יב עי' בשו"ת ברכת יוסף חאו"ח סי' א' ב' ג' בדין חשוד באיסורין מתי נעשה פסול לעדות ולשבועה ואם עבר עבירה בלא עדים אם הוא כשר לעדות ולשבועה ועי' בזה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א. ועי' בשו"ת מאמר מרדכי סי' ל"ח דיני פסולי עדות דאורייתא ודרבנן ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע':
יג מי שעבר על תקנת הקהל שתקנו שם הגאונים מקדם שלא ישיגו גבול המוחזקים במזיגת יי"ש או בראנדע נפסל לעדות ולשבועה כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ה וע' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' א' וע"ל כאן סימן כ"ד:
יד אותן אנשים שידוע שאינם מאמינים בדברי חז"ל וכן אותם שמקילים באיזה מצות התורה כגון פאת זקן ושעטנז אפילו שלא להכעיס רק שקל מצוה זו בעיניו וכן המבטל מצוה אחת בתמידות פסולין לעדות מן התורה וי"ל דאין צריך הכרזה כ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' ל"ג. ועי' במהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א:
טו מי שמפורסם בעבירה אך לא העידו עליו ב' עדים בב"ד אינו נפסל לעדות ולשבועה כ"כ בחת"ס יו"ד סימן י"א ובאמרי אש ח"ב סי' כ"ה ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א:
טז מי שהודה שגנב חפץ מאחד והחזיר לו החפץ בפני ב' עדים אם נפסל לעדות עפ"י עצמו עי' בס' יהושע סי' ס"ז בד"ה נחזור לענינינו שהוכיח מלשון הרמב"ם בפרק י"ב מהל' עדות הלכה א' ב' דכיון דהעדים לא ראו גוף הגניבה רק חזרת החפץ והודאתו אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולא נפסל:
יז אלמנה שנשבעה על כתובתה שהכניסה לבעלה בעת הנישואין מאה זהו' ואח"כ נתברר קצת וגם הודית שהכניסה לו רק כ' זהובים רק אחר הנישואין נתנה לו עוד מ"ח זהו' שנפלה לה בירושה עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ז' אות ח' ט' יו"ד שהמליץ עבורה שלא נשבעה לשקר מכמה טעמים ועפ"י נוסח השבועה שכתבו לה:
יח בדין נוטל שכר להעיד דעדותו בטלה נסתפק הרב כנה"ג בסי' כ"ח בהגהב"י אות קל"ה אם כל העדיות שהעיד בטלים. כמו בדיין שנטל שכר שכל דיניו שדן הם בטלים או דלמא בעדות שאני ואינו בטל אלא לאותו עדות שנטל עליו השכר. וע' בס' עהש"ר על החו"מ שהמה עליו שלא ראה דברי הר"ן במקומן בס"פ האיש מקדש שכ' ומדתנן וכו' משמע דלא אותו עדות בלבד וכו' הוא שבטל אלא כל עדיות שהעיד וכו' וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם בחידושיהם. וכן מבואר בתוספתא דבכורות עכ"ד וכבר קדמו בתמיה זו הרב עזרת נשים להרמב"ח הביאו הרב ברכי יוסף חו"מ סי' ט' אות ט"ז. ועמ"ש בזה ומה שציין שם. ועיין בשער משפט סי' ל"ד ס"ק יו"ד שכתב בשם הרשב"א והר"ן דכל העדיות שהעיד אחר שנטל שכר אף שלא נטל בהם שכר הם בטלים:
יט אלו האנשים ששותים יי"נ ונעשה להם כהיתר אם נפסלו לעדות ולשבועה ואם צריכים הכרזה. עי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א:
כ מלמד שהעידו עליו התלמידים בגודלם איך שבקוטנם שכב אותם משכב זכור אם נאמנים לפסול אותם מלהיות מלמד עם נערים. עיין בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קפ"ה שכ' שאף שאין לפוסלו על ידם לעדות ולשבועה מ"מ פסול מלהיות מלמד עד שישוב בתשובה יעו"ש:
כא מי שנטל שכר להעיד להתיר אשה עגונה. עי' שו"ת משאת בנימין סי' צ"ח באורך שפסק דעדותו בטלה. ובשו"ת בית יעקב סימן קכ"ח נראה ג"כ כנ"ל. וע' בפ"ת לאהע"ז סימן י"ז. אולם הרב שער משפט סי' ל"ד ס"ק י' חולק עליהם מטעם דכיון דהא דעדותו בטלה הוא רק מצד קנס דרבנן מה אני בחנם וכו'. א"כ בעדות אשה דכל הפסולים כשרים לעדות אשה אף פסולי עבירה דרבנן כמבואר באהע"ז סי' י"ז סעיף ג'. מה"ת יופסל הנוטל שכר להעיד. וגם הביא ראיה לזה מתשובת מהריב"ל יעו"ש כי קצרתי באומר. ועי' בארי' דבי עילאי חאהע"ז סי' יו"ד ועי' בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סי' יו"ד שפוסל בעד אחר ואם החזיר השכר חוזר ומעיד ועי' בהשיב משה סי' ס"ה ובנטע שעשועים סי' ס"א ס"ב ובמאמר מרדכי סי' ל"ח בד"ה ועתה נבא לעיין ובסי' ס"ה ובשו"מ מהד"ג ח"ב סי' י"ג ובאמרי אש אהע"ז סי' י"ח ובשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ס"ג ושם בסי' ס"ד בד"ה ובז"ה נפ"ל הבנין פסק דכיון דהעיד פעם אחת לא מהני מה שהחזיר השכר להעיד שנית דהרי הוא נוגע להחזיק שקרו שכבר העיד בשכר:
כב שני כתי עדים המכחישים זא"ז וכת אחד הוא עדות שאי אתה יכול להזימה וכת השני הוא באופן שאתה יכול להזימה הי מינייהו עדיף לאשר כי בחו"מ סי' ל"ג מבואר דמדאורייתא בעינן עדות שאתה יכול להזימה רק דרבנן הכשירו משום נעילת דלת אפשר דהני דכשרים מדאורייתא עדיפי. וכן בב' כתי עדים אחת כשרה מדאורייתא ופסולה מדרבנן ואחת כשרה לגמרי.
עי' בשו"ת טור האבן סימן ט' ובשו"מ מהד"ד ח"ג סי' קמ"ט:
כג אם יש לפסול עדים ע"י עדים המעידים עליהם שעברו על איסור גניבה או גזלה בידיעה בלא ראיה או באומדנות והוכחות. עיין בשו"ת אריה דבי עילאי חאה"ע סי' ס"ז בד"ה ובינותי בספרים ובד"ה שקודם לזה שאין יכולים לפוסלם:
כד שוחטים ונאמני הקהל שעברו על החרם שעשו הקהל שלא לשחוט בלי פתקאות מפרנס הקהל (גאבעלא צעטל) ואח"כ נתברר ע"י השליחים שהלכו לשחוט ששלמו להשוחטים את חק הקצוב מהקהל והשוחטים לא נתנו את המעות לפרנס הקהל. והשוחטים כבר חתמו עצמם הרבה פעמים על גיטין אם נפסלו הן מחמת שעברו על חרם הקהל והן מחמת העלמת המעות עי' בשו"ת מ"ב סי' נ"א ובתב"ש סימן ב' סעיף כ"ב ובשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סימן א' ועי' בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ה ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ז באדם שעבר על חרם הקהל שנעשה חשוד לשבועה ועי' בחו"מ סי' ל"ד בסמ"ע ס"ק יו"ד:
כה עדים שהעידו לפסול עדים הראשונים בהזמה או בגזלנותא או בגניבה שלא בפניהם אם נפסלו לעדות עי' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' א' בד"ה ומיה"ו לעני"ן שכתב דאף להריב"ש שהביא הש"ך בססי' ל"ח דנפסלים הוא רק אם באים להעיד לפוסלם לבטל עדותם ודאי נאמנים והעדות בטל אבל אם באו כדי לפסול אותם בגזלנותא ולהוציא מהם הממון שגזלו פשוט שאינם נאמנים שלא בפניהם ונסתייע מב"י על אהע"ז סי' מ"ב ד"ה מצאת"י כתו"ב ע"ש. ועי' בזה בפ"ת על החו"מ סי' ל"ד ס"ק מ"ב וסימן ל"ח ס"ק ג': כו הנוטל שכר להעיד וכן דיין שנטל שכר שהדין מבואר בסי' ט' סעיף ה' וסי' ל"ד סעיף י"ח בהג"ה שדינו ועדותו בטלים. אם מחויב להחזיר השכר שנטל. הב"ח בסי' ט' ובתשו' סי' נ"א כתב דאינו מחויב להחזיר. ועי' בברכי יוסף סי' ט' אות ח"י שדחה ראיות הב"ח בשתי ידות. וגם הביא בשם המשל"מ סוף ה' עדות שהשיג על הב"ח מהריטב"א ספ"ב דקידושין במתניתין דקדשה במי חטאת ואפר חטאת דמקודשת. יעו"ש [בריטב"א דמבואר היפך דברי הב"ח. והנה מה שדחה הברכ"י ראיות הב"ח כבר קדמו המחנה אפרים בה' שכירות סי' ט"ז. וגם השיג על הב"ח מכח הריטב"א הנ"ל ופסק דמחויב להחזיר השכר שנטל דלא אהני לי' מידי כיון שדינו ועדותו בטלה והוה נתינה בטעות. וגם הרב בר"י מסיק כן לדינא. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' ט' סעיף א' ושם בנתיבות:
כז בהא דקיי"ל בחו"מ סי' ל"ד דעדים הפסולים מדרבנן צריכים הכרזה. ע' בברכי יוסף סי' הנ"ל אות כ"ז שהביא מחלוקת האחרונים אם דוקא לעדות ממון צריכים הכרזה אבל לעדות איסור י"ל דאין צריכים הכרזה. ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א:
ואם עבר עבירה דאורייתא שאין בה מלקות שמבואר בחו"מ סי' ל"ד ס"ב דפסול מדרבנן אם צריך הכרזה כשאר פסולי דרבנן. עי' מהרי"ט חאה"ע סימן מ"ג ובמשל"מ פ"ד מה' מלוה דין ו'. וע' בברכ"י סימן הנ"ל אות ו' וכו' שהאריך בזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע' בד"ה והנ"ה בחו"מ ובח"ג סי' ק':
כח מי שעבר על שבועה דלהבא כגון שנשבע שיעשה דבר פלוני או שלא יעשה ואח"כ עבר אם נפסל לעדות עי' בחו"מ סי' ל"ד ובפ"ת שם ס"ק י"ד וסי' צ"ב שהריב"ש מכריע לחלק בין אם עבר בקום ועשה לשוא"ת ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע' ובספר יהושע סי' ס"ח ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ז:
כט מי שעבר על איסור דרבנן שאסרו רק משום קנס כגון שאכל חמץ שעבר עליו הפסח עי' בפרמ"ג או"ח בא"א סי' תל"ה סק"ב דבקנס שקנסו רבנן אינו עובר על לא תסור ואין נפסל לעדות ולא מלקות דרבנן. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ה סימן ל"א בד"ה והנה מצאתי:
ל נושא אשה בעבירה עי' במג"א הסימן קכ"ח ס"ק נ"ד לענין נש"כ שכ' שהוא פסול מדרבנן משום קנסא וכ"כ בתומים סי' ל"ד ועי' בתשו' מהר"י אסאד שתמה עליהם והביא מתשו' הרא"ם סי' נ"ט ושכן דעת רש"י שפסול מדאורייתא:
לא העובר על איסור דרבנן בשוא"ת. אינו נקרא רשע וכשר לעדות כ"כ בשו"ת חוט השני סימן ח"י והובא בבר"י סי' ל"ד אות י"ב. ועיין בנתיבות סי' ל"ד סק"א:
לב בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עדות הביא בשם הרב מים רבים דמי שנשתמד ושוב חזר ליהדות אף שלא ראינו שקיבל עליו דברי חבירות כשר לעדות יעו"ש. ועי' בחו"מ ברמ"א ובפ"ת סי' ל"ד סעיף כ"ב:
לג עי' בשו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השלישי סי' ו' שכתב וז"ל ודבר פשוט הוא שבענין שאין דיניהם כדינינו. מלבד גודל האיסור שבי. אלא שהדן בפניהם הרי זה גזלן ופסיל לעדות. ואם קידש אשה באותם והרמב"ם מעות שקיבל בדיניהם אינה מקודשת. וכל זמן שלא החזיר ולא שילם לחבירו מה שנטל ממנו שלא כדינינו הרי הוא גזלן ופסול לעדות. ומנדין אותו עד שיחזיר לו עכ"ל. וע"ש בתשב"ץ ח"ב סי' ר"צ שכתב ג"כ כן בקיצור. דההולך לדון את הנתבע בערכאות של עכו"ם קודם שהלך בד"י פסול לעדות יעו"ש שמדבריו משמע דמצד איסור שהלך בערכאות פסלו אף אם לא הוציא ממון בגזל ועי' בש"ך סי' שפ"ח ס"ק כ"ו ובזה נפשט השאלה שנשאל בס' ע"ש סי' כ"ו בסופר אם כשר לכתוב סת"ם וא"צ לטעמא דידי' שוב ראיתי בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ו' שנשאל בענין זה והאריך להוכיח שהוא פסול לעדות ואשתמיט לי' דברי הש"ך והתשב"ץ הנ"ל יעו"ש:
לד מי שהרג נפש בשוגג ולא עשה תשובה או שהרג במזיד ועשה תשובה אם כשר לעדות. עי' בשבו"י ח"ג סי' קמ"ז שמכשירו ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ל"ד ס"ק ד' ובשו"ת בית יצחק חאו"ח ססי' י"ח:
לה עי' בספר עה"ש סי' ל"ד אות י"ד שהביא בשם הרשב"ש סי' תט"ז שפסק דאפי' היכא שפטור בדיני אדם וחייב רק בדיני שמים פסול לעדות עד שישלם. וכן פסק הרב המאירי הובא בשמק"ו ר"פ הכונס וז"ל מכאן כתבו גדולי הדורות שכל שגזרו עליו חייב בדיני שמים. פסיל הוא לעדות עד שישיב והדבר נראה שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזילה חלה עליו עד שישוב עכ"ל ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סי' ס"א:
לז ראובן ושמעון התקוטטו עם לוי. ובתוך הקטטה אמרו שימסרו את לוי והתחילו לילך למסרו. ובאמצע הדרך חזרו ולא עשו כלום. פסק בשו"ת בית יעקב סי' קי"ט דפסולים לעדות אף שחזרו מן הדרך. עד שיעשו תשובה המבוארת בכל פסולי עדות יעו"ש. ועי' מזה בדיני מסור כלל ס"א: לח מי שמסר את חבירו וגרם לו הפסד שחייב מדינא דגרמי אם הוא פסול מדרבנן וצריך הכרזה עי' בשער משפט סי' ל"ד בשם הפמ"א שצריך הכרזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סימן ע' שחילק דהוא עבירה דאורייתא ועיי"ש אח"ז בד"ה והנ"ה במ"ש למעל"ה. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד ססי' רצ"ט:
לט אחד שרצה לעשות עבירה שהיה נפסל בה לעדות ועשה הכנה לזה ולא עלתה בידו לעשות אם נפסל לעדות עי' בתב"ש סי' ב' דין זה בטבח אם נפסל ובסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז וס"ק כ"ז ושם באו"ת ובבית יצחק חיו"ד סי' ח':
מ אם גזל או גנב מישראל ואח"כ החזיר מעצמו או שהחזיר ע"י כפיית ב"ד או ערכאות אם חוזר להכשירו לעדות. עי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ט ובמאמר מרדכי סימן צ"ז:
מא הגונב או גוזל מן הגנב עי' בקצוה"ח סי' ל"ד ס"ק ג' דהשני לא נפסל לעדות וע"ש בנתיבות. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סימן צ"ד שהאריך להוכיח דהוי גזלן או גנב ונפסל:
מב ישראל שגנב או גזל מעכו"ם ויש עדים ע"ז. אם נעשה פסול לעדות ולשבועה עי' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות אות מ"א שכתב וז"ל. עי' להרב חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ט שנסתפק בזה דאפשר דכשרים מחמת דלאו כ"ע דינא גמירי. וקיל להו לאינשי גזל העכו"ם. ודומה לספק מלוה ישינה ואחר זמן מצא הדבר מפורש במהריק"ש ז"ל סי' ל"ד וכו' ואח"כ נמצא ברדב"ז סי' ר"ה דפסל ומסיק שמצא להם הכשר מצד שאינם יודעים שאסור ושנפסלים מפני זה אלא אדרבה סוברים דמצוה קעבדי וכיון וכו' לא נפסלו לשום עדות עד שיתרו בהם וכו' עכ"ל בקיצור קצת. וכן דעת מהר"ם מלובלין סי' כ"א. ועי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף ד' וסעיף כ"ד ובנתיבות בביאורים ס"ק ט"ז ועי' בארי' דבי עילאי חאה"ע סי' ט"ז בד"ה כב"א לדיד"ן:
מג מי שפיתה לאיש אחד וחתם לשקר. עי' בספר ערך השלחן סי' ס"ג אות יו"ד שהביא בשם הכנה"ג בשו"ת בעי חיי סי' כ"ד שכתב דעת אחיו ודעת מהר"ם בנבשתי דהמפתה פסול לעדות דכיון שפיתה לחתום לשקר גם הוא יחתום. ואין דעתו כן דהא האומר לחבירו שיגנוב ויתן לו. וגנב ונתן לו אינו נפסל לערות כנראה מתשו' הריב"ש. וטעמא משום דאדם טועה וסובר שלא אסרה התורה אלא שלא יגנוב בעצמו. ולא לומר לאחר שיגנוב. א"כ ה"ה בנ"ד סובר דאין איסור אלא לחתום בעצמו על שקר. וע"ש באות י"א שכתב בדין המבואר בחו"מ סי' ס"ג סעיף א' דאם באו עדים והעידו שהמלוה שאל להם לזייף לו שטר דאין גובה בו דודאי דלא הוחזק המלוה לזייפן ליפסל לעדות ולשבועה כיון שלא נתברר בעדים שהוא עצמו זייף ובמה ששאל לזייף לא נפסל כמש"ל עכ"ד:
מד מסייע ידי עובר עבירה או שעבר על לפני עור לא תתן מכשול אם נפסל לעדות עי' בשו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ב ובמהד"ב ח"ד סימן צ"ד ובסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז ובנתיבות שם ס"ק ד' ובבית יצחק חיו"ד סי' א': מה מי שקיבל ע"ע קללת מי שפרע אם נפסל לעדות. עי' בשו"ת כנסת יחזקאל חא"ח סי' ח' שתמה על רב אחד שכתב לו בשם ספר מעדני מלך לפסלו לעדות.
ובשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ל"ו תיהה הרבה בתשובת הכנ"י הנ"ל והאריך בראיות ובסברות לפסלו לעדות. וסוף דבריו דאפילו אם נימא דאין לפסלו לעדות. מ"מ אין ליחדו לעדות לכתחילה יעו"ש באורך ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"י בד"ה והנה בשנת תרי"ז שפסק כהכנ"י ולא ראה דברי הר הכרמל וע"ש במהד"ד ח"א סי' ס"א ועי' בזה בנחלת צבי להפ"ת על החו"מ סי' ל"ד סעיף ה' ועי' בכלל ס"ג סי' ד' ודו"ק:
מו שני עדים המכחישים זא"ז דחד מנייהו ודאי קא משקר. אם הם כשרים להצטרף להעיד עדות אחרת. עי' בש"ך סי' ל"א ס"ק א' שנחלקו בזה חכמי ברוסק. ודעת הש"ך דאינם יכולים עוד להצטרף. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך עדות שכתב בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל סימן ל"ג שמסיק שהדין דין אמת כמו שכתב הש"ך וכן הסכימו הרב משאת משה ובנו והרב או"ת. ומה גם עתה דמוכח כן מדברי מהר"י ן' מיגאש. והריטב"א ז"ל. ועוד דהעד שהוא צדיק אסור להצטרף עם העד השני שהוא יודע שהוא רשע אף שלא נודע לאחר. וכ"כ הרב יד אליהו בתשובה עכ"ל:
מז מי שנשבע להכחיש את העד אם הבע"ד עם העד מצטרפין לפסלו לעדות ולשבועה עי' בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ז ובסי' פ"ז סעיף כ"ו בסמ"ע ס"ק פ"ט שני דיעות בזה ועי' ברדב"ז ח"א סי' ס"ד שפסק בפשיטות דנפסל על ידם לעדות ולשבועה ולא הביא שום חולק בזה:
מח עי' בכנה"ג סי' ל"ג שפקפק לענין שונא מוחלט ומשרת הבית אם כשרים להעיד ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' וחחו"מ סי' ד' ה' ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' א' ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' יו"ד בד"ה והנ"ה בעש"ק ובד"ה והנ"ה גו"ף. ועי' בתומים שיש להכשירם וע' בשו"ת שמן רקח ח"ב בביאורי חו"מ סי' ל"ג שפקפק ג"כ בזה. ומסיים במשרת בעה"ב צריך מתינות רב אם לקבל עדותו. ובפרט שסתם משרתים אינם במקרא ומשנה וד"א ופסולים מדבריהם ועי' בשו"ת מהר"י אבן מיגאש ססי' קס"ב דשכירו ובן ביתו כשרים להעיד ועי' באו"ת:
מט אם בעל מלחמה כשר לעדות עגונה וכיוצא עי' בתשו' דברי חיים ח"ב חאה"ע סימן ס"ד שפסק שכשר לעדות וע"ש בסי' צ"ח ובתשו' מאמר מרדכי סי' ס"ה וסי' צ"ב ובתשו' אמרי אש חאה"ע סי' כ"ה ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"א סי' קמ"ו וקפ"ג. ובח"ב סי' י"ג שפסק דנאמן וע"ש בשואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' רע"ט ובח"ב סי' כ"ה. וע"ש בח"ג סי' מ"ו שמכשיר. ועי' בתשו' ר"י אסאד חאה"ע סי' ט"ז שדעתו גם כן להכשיר בדיעבד. ועי' בתשו' הרמ"ץ חאה"ע סי' ט' שמסיק גם כן להכשיר: נ שני שותפים שמחולקים על סחורה אחר חלוקתם מהשותפות זה טוען שהוא חלקו וזה טוען שהוא חלקו. ואיש אחר קנה הסחורה מאחד מהם. אם אותו הקונה נאמן להעיד על הסחורה. של מי הוא דאפשר דהוי נוגע בדבר מצד שקנה בהקפה דזה נוח לו מהשני. עי"ב נוב"י מהד"ת סי' יוד:
נא עי' בש"ך סי' קכ"ג ס"ק כ"ד דדוקא כשהעד בא להוציא הוי נוגע משום דאולי נוח לו להוציא מהשני אבל היכא דהעד חייב לזה או לזה לא הוי כנוגע דאין לו נ"מ אם חייב לזה או לזה ובנוב"י שם הקשה עליו דגם בזה הוי נוגע. יעו"ש מה שתירץ ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ב סי' נ"א מה שתירץ: נב עדים הנוגעים בדבר מתי מהני שיסלקו הנאתם. או ערבים אם מסלק להם הלוה המעות שחייב למלוה אם יכולים להעיד ללוה. שפרע. עי' בשער משפט סי' ל"ג ס"ק ה':
נג אם יש לפסול עדים מצד נוגעים אף בלא הנאת ממון רק הנאה אחרת. עי' מהרשד"ם חי"ד סי' קי"א שכתב בתוך התשובה ודאי נוגעים בעדותם וכו' כי יש להם הנאה שלוקחים נקמתם מהם וכו':
ובזה מובן מ"ש בכנסה"ג בהגה"ט סי' ל"ז אות ה' בשם מהריב"ל וז"ל טבח המעיד על טובח אחר שהוציא טריפה מתחת ידו נוגע בעדות הוי עכ"ל ונ"ל כוונתו על טובח המוכר בשר וק"ל. וכן פסק בראש אפרים סי' ל"ד בשוחט שהעידו עליו שני עדים כמה פסלות ופסל הגאון את העדים מחמת אומדנא שרוצים לנקום מהשו"ב והכשיר את השו"ב והביא מהר"א מזרחי סי' כ"ד. וכן מבואר בשו"ת מהרש"ל סי' ל"ג ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ה' וס"א.
ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' ובשו"ת השיב משה סי' ס"ה מאות מ"ח ולהלן ובשו"ת רמ"ץ סי' א' ג' ד' ובמהרי"ט חחו"מ סי' י"ד פז וצ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן קכ"ח. ובשו"ת פני יהושע ח"ב סימן ס"ג ס"ד:
ועי' במהריב"ל ח"א כלל וא"ו שאלה א' שכתב אף על פי שלא מצינו בתלמוד ולא בפוסקים דלהוו סהדי נוגעים בעדותן אלא משום דררא דממונא. מ"מ ממ"ש הרשב"א וכו' עד והם רוצים למלאות רצון יצרם. וכן כתב כעין זה בכלל ד' ה' שאלה א'. ובח"ג סי' קי"ט וקכ"א כ' להיפך דלא אשכחן דלהוו נוגעים בעדותן מחמת הנאה אלא דוקא הנאת ממון או הנאת מילתא דאיסורא דכתיבנא לעיל וכו'. ועי' במבי"ט ח"א סי' פ"א שכתב בתוך התשובה אשכחן נמי דבלא הנאת ממון מקרי נוגעים בעדות יעו"ש. ולכאורה צ"ע מהא דקיי"ל דשונא כשר להעיד ולמה לא הוי נוגע בדבר כדי לנקום נקמתו מהבע"ד שונאו לפי דברי מהרשד"ם הנ"ל ודעמי' וכעת נ"ל ראיה ברורה דהוו נוגע אף בהנאה אחרת מהא דשלשה שישבו לקיים את השטר. וקרא ערעור על אחד מהם. עד שלא חתמו וכו' ופירש"י שם משחתמו יצא הערעור איך יכולים להעיד עליו להכשירו שהם נוגעים בעדות שגנאי הוא להם שחתמו עם פסול והובא בב"י סימן מ"ו. הרי דהוו נוגעים אף בלא הנאת ממון ועי' בסמ"ע סי' ק"מ ס"ק י"ב:
נד עד שאינו יודע לחתום. וחתם אותו העד האחר במסה"ק. עיין בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' ז' שמפקפק דאין לדמותו למה דמבואר בסי' מ"ה דמהני חתימת הלוה במסה"ק יעו"ש. ועיין בדברי חיים ח"א חא"ע סי' ל"ט ובנדרי זריזין ח"ב בשו"ת מדף פ"א עד דף פ"ד ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סימן למ"ד אות א':
נה עדים שמעידים על בע"ד ששמעו קולו ומכירים שהוא הבע"ד אבל לא ראו אותו. עיין בחתם סופר חו"מ סי' ב' שפסק שאין מוציאין ממון בעדות זה. וכן פסק דו"ז בקצוה"ח סימן פ"א ס"ק י"ג ויעו"ש בנתיבות ס"ק ז'. ועיין בשו"ת מחנה חיים סי' ע"ד ובתשו' דברי חיים חא"ע סי' פ"ז בדין עדות בידיעה בלא ראיה:
נו מי שיצא לו שם גניבה בעיר. ואחר ימים אחדים אמרו שתי בתולות שראו הגניבה בבית פלוני. ואותו פלוני מכחישם. אם יש לדמות להא דכתב הרמ"א בחו"מ סי' ל"ה דמצד התקנה נשים נאמנות לעדות במקום דלא שכיחי אנשים עי' בנוב"י מה"ת סי' כ"ח וע"ש בפ"ת סק"ט י' י"א:
נז בדין המבואר בחו"מ סימן כ"ח סעיף י"א דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם. ע"ש בכנה"ג בהגה"ט אות מ"א דהיינו דוקא בעדות דאורייתא אבל בעדות דרבנן כגון קיום שטרות וכיוצא יכולים להעיד בכתב יעו"ש:
נח עדים שהעידו ולא נגבה כד"ת כגון שנגבה שלא בפני בע"ד וכדומה. או שהעידו כשהיו נוגעים ונסתלקו מנגיעתן או שהעידו כשהיו קרובים ונתרחקו. אם מהני לגבות העדות פעם שנית כד"ת. או אמרינן עביד אינש לאחזוקי' דיבורי'. עיין בנתיבות סי' כ"ח ודו"ז בקצוה"ח שם ס"ק ח' ובסי' ל"ג ס"ק ב' האריך בראיות ברורות דלא אמרי' בעדים עביד אינש לאחזוקי דיבורי'. ובשו"ת שואל ומשיב ח"א ססי' קפ"ה הסכים כן לדינא. ועיין בשו"ת השיב משה באורך בסימן ס"ה ובשו"ת נטע שעשועים ססי' ס"א ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ט:
ב"ד שגבו עדות שלא בפני הנתבע וחייבו אותו ואחר שערערו עליהם על שגבו העדות שלא בפניו חזרו וקבלו העדות בפניו וחייבו אותו ונתנו פס"ד להתובע שהנתבע חייב לו סך כו"כ ובא השאלה אם הב"ד הנ"ל יכלו לחזור לדון שנית הדין הזה מכח שפסק הש"ך בסי' י"ז סק"ט ובריש סי' י"ח שדיין שאמר או כתב פ"א דעתו בדין זה פסול לדון בזה דהוי נוגע לאחזוקי דיבוריה עיין בחו"מ סימן כ"ח סעיף ט"ו ובפ"ת שם ס"ק כ"ה וס"ק כ"ז ובפ"ת סי' י"ז ס"ק יו"ד ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן ז' ח' שהעיקר לדינא דאף בדיעבד אם קבלו שלא בפני הבע"ד לחייב אותו דינם בטל וגם הפס"ד השני בטל מטעם נגיעה כנ"ל ולא דמי לעדים שהדין שם שחוזרים ומגידים בפניו. וע"ש בהגהות בן המחבר שפקפק והביא שמדעת קצת תשובות גאונים מוכח שהדיינים כשרים לדון פעם שנית יעו"ש:
נט אם הרשות ביד הדיינים להשביע את העדים לפי ראות עיניהם. עיין שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' ט"ו מ"ש בזה ועיין בחו"מ סימן כ"ח סעי' ב' וע"ש בכנה"ג. וע"ש בפ"ת סק"ח:
ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ ססי' מ"ם שכתב שלפענ"ד פשוט דאף שכתב הרמ"א דהרשות ביד הב"ד להשביע העדים היינו שרשאים הב"ד לעשות כן ואינו שבועת חנם. אבל אם העדים אינם רוצים לישבע ומגידים העדות כראוי ובתו"ע ודאי דא"י לפסול העדות שהגידו בלא שבועה:
ס אם השני עדים היו כאחד בשעת ראיית העדות ואחד אומר שמעתי ואחד אומר לא שמעתי. כתב מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ז דהוי הכחשה כמו בא' אומר ראיתי ואחד אומר לא ראיתי שמבואר בחו"מ סימן כ"ט סעיף ג' דהוי עדות מוכחשת ועי' בשו"ת מהר"י אסאד שהוכיח כן מכמה מקומות שהכחשת לא ראיתי הוי הכחשה שם בחיו"ד סי' י"ד ט"ו ט"ז. וכן נתבאר מדברי מהר"י באסאן בתשובת מהרשד"ם חאה"ע סימן פ"ה וכ"כ הרב משפט צדק ח"א סי' כ"ו והובא דבריהם בעה"ש סי' כ"ט אות ט':
סא אם עד אחד העיד שהלוהו חביות יין ועד אחד מעיד שהלוהו חביות שמן דפליגי הסמ"ע והט"ז בחו"מ סימן למ"ד אי הוי הכחשה או מתרצין דבריהם עיין בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' ד' שהעלה דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהסמ"ע:
סב אע"ג דעד אחד חשוב כשנים לחייב שבועה או להתיר עגונה ולשאר ענין ואיסורים שהאמינתו התורה ואם בא אחר כך ע"א והכחישו אין דבריו של אחד במקום שנים. עי' ביו"ד ססי' א' אי הוי כב'. ועי' בזה באורך בשו"ת נטע שעשועים סי' ע"ה וסי' ע"ז ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סימן כ' ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ל"ד ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' כ"ט ובקצוה"ח סימן פ"ז ס"ק ח'. מ"מ אם באו אח"כ שני עדים והכחישו אותו לא הוי כתרי ותרי אלא מבטלים עדות האחד כן מבואר בר"ן ובתשב"ץ. וכן מוכח בהדיא ממתניתין דסוטה דאמר עולא תני לא היתה שותה וכו'. וכ"כ הנמ"י בשם הריטב"א כ"כ ערך השלחן עמש"ל סימן מ"ו אות ל"א.
ואישתמוטי' דברי הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו שהוכיח דאפילו בא אח"כ רק ע"א אמרינן סלק עדותן כמי שאינו. וע"ש בתומים ובקצוה"ח סק"ח מ"ש על הש"ך הנ"ל. וגם הש"ך סותר עצמו למ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד ועי' בזה בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סימן שצ"ה:
סג דיין יחיד שקבלוהו עליהם בע"ד אם יכול לקבל עדות ביחיד. עי' בחינוך בית יהודה סי' קט"ז וע' בחו"מ סי' ג' סעי' ב' ובאחרונים שם: לענין קבלת עדות אם צריך ב"ד של ג' מומחים כמבואר בסי' כ"ח או סגי אחד דגמיר וב' הדיוטות עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' יו"ד ובשו"מ מהד"ב ח"ד סימן ע"ד ובתומים סי' ג' ס"ק ב':
סד בדין המבואר בחו"מ סי' כ' ס"א דאם אמרו לו הב"ד יש לך עדים או ראיה. והשיב אין לי ואח"כ הביא עדים או ראיה דאין מקבלין ממנו. עיין בברכי יוסף סי' הנ"ל אות ו' שהביא בשם הב"ח שכתב בשם הרא"ש בתשובה דתרתי בעינן ששאלוהו הב"ד והשיב אין לי ראיה אבל אם הב"ד לא שאלוהו רק הוא מעצמו אמר אין לי ואח"כ הביא מקבלין ממנו:
סה בדין הזמה והכחשה יחד אי דינו כהזמה או כהכחשה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' פ"ג ובמהד"ד ח"ג סי' כ"ו קמ"ט:
סו שני עדים מעידים שפרע שטר זה ושנים אומרים סטראי אם השטר נשאר בחזקתו עי' בתומים סי' נ"ח ס"ק ה' ובסמ"ע סי' ע"א ס"ק ל"ד וש"ך ס"ק ב' ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שצ"ה:
סז שני עדים הזימו את העדים שלא בפניהם אם יועיל מה שיזימו אותם אח"כ בפניהם עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קמ"ט:
סח ראובן מכר בית לשמעון וכתב לו שטר מכירה. וכתוב בו ואמר לנא הוו עלי עדים וכתבו ותנו ליד שמעון איך שמכרתי לו הבית שהיה שייך לגיסי לוי ולקחתי אותו מלוי עפ"י דת ודין תוה"ק. ועתה לוי מערער שמעולם לא קנה ממנו ראובן הבית. וראובן אין לו שטר מכירה מלוי ולא עדי חזקה אי אמרינן עדים שבשטר אכולא מילתא מסהדי ומסתמא ראו אצל ראובן שטר מכירה מלוי. עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סימן מ' ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן ל"ז ל"ח מה שהעלה שם בנדון אי עדים אכולה מילתא מסהדי:
סט שני כתי עדים המכחישים זא"ז וכת אחת מעידים באופן שיכולים להזימם והכת השני' הם באופן שא"י להזימם כגון שלא העידו הזמן דתקנת חז"ל דבממון א"צ עשאי"ל אם עכ"פ הכת שיכולים להזימם שכשרים אף מן התורה נאמנים יותר מהכת השני'. עי' בשו"ת שו"מ ווהד"ד ח"ג סימן קמ"ט ובתשו' טור האבן סי' ט':
ע אם העדים אומרים שאינם יודעים באיזה יום שכ' הש"ך ססי' ל"ג ס"ק ט"ז שפסולים כיון שא"י להזימם והנוב"י חולק עליו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' מ"ד:
עא לוה שטוען אין לי ורוצה לשבע. והוליכו התובע בערכאות. הב"ד ישביעוהו כדינו ויתנו לו עדיהן שפרע למלוה. עיין בדיני מסרב כלל נ"ב סי' י"ב:
עב מי שחייבוהו ב"ד בחוב או בפקדון. ואין יכולים להוציא ממנו. אם יכולים הב"ד להעיד בערכאות בסתם שהוא חייב לזה. ואם השופט רוצה להשביעם בפרטות אם יכולים לשבע. עיין בדיני מסרב כלל נ"ב סי' י"ב: עג ראובן תבע לעכו"ם בערכאות. וכפר העכו"ם והעיד ישראל לעכו"ם ונפטר העכו"ם. ואחר כך נתברר ששקר העיד אם חייב העד לשלם עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ס"ה:
עד בתרי ותרי דאוקי ממונא בחזקת מרי' אם חייב הנתבע לשבע אף דאיכא תרי סהדי דמסייעין לי'. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ל"ו: עה עדים הזימו לעד אחד שאמרו לו עמנו היית ולעד האחר הכחישו ולא בהזמה כגון שאמרו גם הלוה או המלוה עמנו היה מהו הדין בזה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סימן רי"ח הראשון. ובנהד"ג ח"א סי' שצ"ה אי שייך בע"א דין הזמה:
עו מודעה שכתוב בה ואנו עדים הכרנו באונסו ואחר שחקרו ב"ד את העדים איך הכירו באונסו אמרו שהכירו עפ"י הבע"ד שהגיד להם האונס אבל לא ראו כלל אם נאמר דהוו חוזרים ומגידים ואינם נאמנים או נאמר דהוא בכלל כל שהעדים מצוים לטעות בו דנאמנים וכן כיוצא בזה עי' בדני מודעה כלל ס"ד סי' ב':
עז עד שאמר תחלה איני יודע אם יכול אח"כ לחזור ולהגיד או הוי כחוזר ומגיד עיין בחו"מ סימן כ"ט ובשאלות ותשובות ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' ובשו"ת דברי חיים ח"א חא"ע סי' מ"ה פ"ה ובשו"ת מאמר מרדכי סימן ל"ח בד"ה והנ"ה בעדו"ת האחי"ם:
עח שני כתי עדים המכחישים זא"ז ואח"כ הודו כת אחד לכת השניה אי אמרינן בזה דהוו חוזרים ומגידים ולא מהני הודאתם והוו תרי ותרי.
עיין בשער משפט סי' כ"ט ס"ק ב'. שפסק דלא מהני הודאתם. וכן פסק בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' יו"ד בד"ה והנ"ה מ"ה שהקש"ה:
עט אם העד לא זכר את העדות והזכירו הבע"ד והעיד עי' בחו"מ סימן כ"ח סעיף י"ד ובשו"ת מאמר מרדכי סי' ע"ב:
פ עיין בתשובת הרשב"ש סי' שצ"ה שלמד מהאי דינא המבואר בחו"מ סי' כ"ט סעיף א' שבדבר שמוכח שטעה נאמנים לחזור מדבורם דאם העד עם הארץ ואינו יודע חומר העדות וכשאיימו עליו חזר בו. דיכול לחזור יעו"ש: פא אם מהני אמתלא בעד אחד לחזור ולהגיד כמו שמהני בב' עדים כמבואר ברסי' כ"ט עי' בשו"ת כת"ס חיו"ד סי' פ"ז:
פב שטר שאין בו קנין באופן שהשטר בטל מחמת זה אם נאמנים העדים להעיד ע"פ שהיה קנין. עיין בעה"ש סי' כ"ו אות ה' שכתב שהמהר"ם אלשיך סי' ס"ד כתב בשטר מתנה שלא נכתב בה מתנה גלויה דיכולים העדים להגיד בע"פ דהיתה מתנה גלויה דכיון דביטול השטר אינו מצד מה שנכתב בו אלא ממה שלא כתוב בו. כל כה"ג יכולים לחזור ולהגיד שטעו בהשמטת הדבר ולא הוו רק מבררים דבריהם והוכיח כן מתשובת הרשב"א סי' אלף י"ב. אולם בתשובת הרשב"א סי' תקס"ג מבואר ההיפך שאינם נאמנים להעיד שהיה קנין יעו"ש בטעמו ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סי' י"ג ועיין בכנה"ג סימן רמ"ב בהגהב"י אות כ"ג שדחה דברי מהר"ם אלשיך מדברי רבינו האי יעו"ש וע"ש בעה"ש סי' ע"א אות א' שנסתפק בנדון שטר שאין כתוב בו נאמנות ועידי השטר מעידים בע"פ על הנאמנות אם מהני עדותם והביא תשו' הרשב"א ח"ב סי' ש"י בשטר שכתוב בו שהאמינו בכל עניני שטר. שכתב דאם עידי השטר קיימים ומעידים שאף על הפרעון האמינו מקבלים אותם. ואפילו באו לקרוע אותו שטר ולכתוב שטר אחר בנאמנות מפורש הרשות בידם מפני שעדיין לא עשו שליחותם כל שלא כתבו הנאמנות בפירוש יעו"ש. רק אפשר הרשב"א לא כתב כן רק בנדון דידי' כיון שכתוב נאמנות בכל עניני השטר מקבלים עדותם שהיה הנאמנות אף על הפרעון. אבל בנ"ד שלא נכתב בשטר נאמנות כלל אפשר דאין נאמנים. אולם אח"כ הוכיח ממהר"ם אלשיך הנ"ל ומתשו' מהרח"ש ח"א סימן א' ומתשובת הרשב"א ח"ב סימן קכ"ו דנאמנים העדים להעיד בע"פ מה שנשמט מהשטר וכן מוכח מדברי הרמב"ם וב"י סי' רנ"א שכתבו ואין העדים מצוים לשאול להם וכו' יעו"ש. וכ"כ הרשב"ש סי' רפ"ו וכן מוכח בש"ס פ' מי שמת דף נ"ג ע"ב. עכ"ד:
פג אם העדים רוצים לפרש דבריהם שבשטר היכא דאינם סותרים דבריהם הראשונים שמבואר בחו"מ סי' כ"ט ס"א דנאמנים אם מקבלים עדות זה שלא בפני בע"ד. עי' בעה"ש בהשמטות לסי' הנ"ל אות ג' שהוכיח דאף דמקיימין השטר שלא בפני הלוה מ"מ בהא אין מקבלין עדותם שלא בפני בע"ד. יעי"ש בטעמו. ודומה לזה פסק הש"ך בסי' מ"א ס"ק ב' יעו"ש:
וע"ש בסי' כ"ח אות י"א שכתב על הא דנחלקו האחרונים אם הא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא מדאורייתא או מדרבנן. דאישתמיט להו תשובת הרשב"א ח"ב סי' שע"ו שכתב דהוי גזירת הכתוב מן התורה והועד בבעליו ובתשובה ח"ג סי' שכ"ז ביאר הדברים דעיקר קרא הוא גבי שור שהוא בד"נ ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא ומדרבנן ולכך הקילו באם הבע"ד חולה או שהעדים רוצים ללכת למדינת הים לקבל עדותן שלא בפני בע"ד יעו"ש. והא דכתב הרשב"א דגזירת הכתוב הוא ולא משום דחוששין לעדות שקר דאטו משה ואהרן מי חיישינן להו לשיקרא ואף מהם אין מקבלים עדותן שלא בפני בע"ד כמבואר שם.
מבואר ההיפוך בתשובת הרי"ף סימן ר' והובא דבריו במבי"ט ח"א סימן רפ"ז דהא דצריך להעיד בפני בע"ד דשמא תהיה עדות שאינו ברורה להעד ולא יעיד בפני בע"ד כי יתיירא שלא יכחישנו יעו"ש ועיין באס"ז למס' בבא קמא פ' הגוזל שכ' בשם הרמ"ה ג"כ הטעם דמכסיף בפני הבע"ד לאסהודי שיקרא יעו"ש:
ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"ב מ"ש בזה אם הוא מדרבנן ואם הטעם משום שמא משקרים שלא בפני הבע"ד:
פד אם מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד לפטור עצמו עי' בסי' כ"ח סעיף י"ח ובש"ך. ובשו"מ מהד"ה סי' ע"ב ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ח' ט' האריך והוכיח שאין מקבלין שלא בפני התובע ובפרט בדור פרוץ הזה:
פה מקבלים עדות שלא בפני הבע"ד כגון אם שלח אפוטרופס או שליח דהוי כמו בפני הבע"ד. כ"כ הב"י בשם הרשב"א בחו"מ סי' כ"ח וסי' שפ"ח. ועי' בשו"מ מהד"ה ססי' ע"ב:
פו כתב בתשובת מהראנ"ח סי' ק"ג דאם ראובן הביא עדים וגבו הב"ד שלא בפני שמעון והעידו לטובת שמעון ואח"כ רוצה ראובן לבטל עדותן מפני שגבו אותם שלא בפני הבע"ד. ושמעון רוצה בקיומן הדין עם שמעון דלא אמרו אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אלא לתועלת המתחייב בעדותן. אבל אם זה שלא היה בשעת גביית העדות זוכה בעדותן אז העדות קיימת. ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' ג' הסכים להראנ"ח. אולם בשו"ת שמן רקח ח"ב בביאורי החו"מ לסי' כ"ח כתב עליו דלהפוסקים דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא מדאורייתא יש להתיישב בדבר ומ"מ אין מוציאין מן המוחזק עכ"ד יעו"ש:
פז אחד שתובע לשני שותפים. ואח"כ נתקבל העדות רק בפני שותף אחד והשני אינו בכאן אם מהני קבלת העדות עי' בשער משפט סימן כ"ח ס"ק ח' ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"ב בד"ה ובזה יש ליישב שחולק עליו:
פח יורש קטן שהניח לו אביו משכון והלוה מביא עדים שפרע לאביו אם מקבלים העדות. דקטן כשלא בפניו דמי. עי' בדיני יתומים כלל מ"ה סי' י"ב:
פט אם העדים אינם מכירים הבע"ד אף שהבע"ד עומד שם בשעת קבלת העדות מקרי שלא בפני בע"ד. כ"כ בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ח אות כ"א בשם הכנה"ג. והרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ח דחה ראיית הכנה"ג והעלה דקבלה בפניו מקרי יעו"ש ועי' בפ"ת סי' הנ"ל ס"ק כ"ד ובשו"מ מהד"ה סימן ע"ב בד"ה והנ"ה הכנה"ג:
צ ביאור דין דבר ולא חצי דבר עי' בשו"מ מהד"ה סי' ע"ז:
צא אם מקיימין עדי הכתובה או עדי צוואה. או עדי השטר נגד יתומים קטנים. עיין בדיני כתובה כלל מ"ח סי' כ"ב. ובדיני יתומים כלל מ"ו סי' ל"ב:
צב אם מקבלים עדות שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא. עי' שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קפ"ה ובמהד"ב ח"ד סי' ע"ג ע"ד מה שהעלה בזה: ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב' היכא דהוא לאפרושי מאיסורא וגם לפסול אדם כגון להעביר שו"ב מחזקתו או לאסור אשה על בעלה דהוי כמו דיני נפשות ואין גובין שלא בפניו. וע' בזה בשו"ת השיב משה סי' ד' ובדברי חיים ח"א חאה"ע סי' ה' מ"ד ובאמרי אש אה"ע סי' ל"ט מ"ם ושם לענין עדי קידושין להקל או להחמיר ובשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ט"ז ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' י"ב ועי' בש"ך חו"מ ס"ס ל"ח. ובבית יצחק חיו"ד סי' א':
צג עדים שמעידים לפסול את העדים הראשונים שהעידו על החוב או הקידושין או על מסירת הגט בהזמה או בגזלנותא או שאר פסול עבירה אם גובים עדותם שלא בפני העדים הראשונים כדי לבטל עדות הראשונים עי' בש"ך סי' ל"ח ס"ק ב' ובהגהות אמרי ברוך שם ובנתיבות בביאורים ס"ק ב' ובפ"ת ס"ק ג' ובשו"ת ר' ענזיל סי' כ"ד פסק דגובים כיון שאין אנו דנין כעת לפסול העדים רק על ענין הקידושין או הגט או החוב: צד כתב הריב"ש סי' קע"ו שלפעמים אירע שהיה נראה לו שאם יגבה העדים בפני הבע"ד יחניפו אותו והיה נוהג בעצמו לגבות מקודם העדות שלא בפני הבע"ד ואח"כ יחזרו ויעידו בפני הבע"ד ואז יבושו מהחניף לאיש: צה עדים שכבשו עדותן ועי"ז הפסיד הבע"ד שמבואר בחו"מ סי' כ"ח ס"א דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אם תפס אח"כ הבע"ד מנכסי העדים אם מהני תפיסתו. עי' בברכי יוסף חו"מ סי' הנ"ל אות ד' שהסכים להרב משאת משה חחו"מ ססי' ס"ג דיכול התופס לומר קי"ל כריא"ז ורבינו ירוחם דחייבים אף בדיני אדם. ועיין בפרמ"א ח"ב סי' צ"ה. אולם מדברי הש"ך שהביא דברי מהרש"ל שם ס"ק ב' אהאי דינא דכובש עדותו. דהיכא דחייב רק לצי"ש לא מהני תפיסה. ולא הזכיר הש"ך לזכותו מצד קי"ל דחייב אף בדיני אדם משמע דהסכמת הש"ך דאינו יכול לומר קי"ל הנ"ל. ועי' בשבות יעקב ח"א ססי' קמ"ו שהכריע דבכובש עדותו שחייב בדיני שמים מן התורה. אי תפס לא מפקינן מיני':
ועי' בברכ"י סי' כ"ח אות ה' שהביאו וסיים וצריך להתיישב בדבר.
ובתומים סימן הנ"ל סק"ד האריך לדחות דברי השבו"י ועי' בפ"ת סי' הנ"ל סק"ו בזה. וע"ש בנתיבות ובהגהת אמרי ברוך על הש"ך הנ"ל. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עדות. ועמ"ש באורך בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י"ח בדין אם מהני תפיסה ממי שאינו חייב רק לצי"ש:
צו למה בטוען על חבירו שהוא כובש עדותו אינו יכול להשביעו כמ"ש ברמ"א סי' כ"ח ובטוען על חבירו שיש לו זכות בשטר שת"י חבירו יכול להשביעו. עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' כ"ט:
צז אם כובש עדותו עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך וחייב להעיד אף אם לא תבעו להעיד עי' בשער משפט סי' כ"ח שהביא ראיות דעובר ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ג סימן ק"י שדחה ופסק דאינו עובר רק בדיני נפשות ואינו חייב להעיד בלא תבעו: