דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל עא
נאמנות בכתב:
ובע"פ:
א כת"י של עיסקא דקיי"ל שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון. אם כתוב בהעיסקא נאמנות נגד טענת פרעון אם מהני גם לחלק הפקדון. עיין בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' א' באורך:
ב מלוה שיש לו שט"ח שכתוב בו נאמנות ותבע את הלוה בערכאות אף שהלוה רצה לילך עמו לד"ת. אבד המלוה את הנאמנות דכיון שעשה איסור לילך בדיניהם איתרע נאמנותו. דהלוה האמינו מחמת שהחזיקו לאיש כשר. כן מבואר בס' יהושע ססי' ק"ד:
ג אם כתיב בשטר נאמנות אם צריך המלוה לקבל בחרם עיין בש"ך סימן ע"א ס"ק כ"ז ועי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' ח' שפירש בדברי הש"ך דאם כתב שהאמינו ופטרו משבועה חמורה וקלה אזי כיון שמפורש בשטר שפטרו משבועה לא פטרו מקב"ח שהיה לו לפרש גם מקב"ח אבל אם כתב בסתם שהאמין להמלוה מועיל הנאמנות גם לפטרו מקב"ח כן פסק לדינא וע"ש בפ"ת ס"ק ט':
ד וע"ש בסימן ג' במי שנתן לחבירו מעות בתורת עיסקא והתנה עמו בינו לבינו שאם לא יברר הפסד הקרן בעדים ישלם מכיסו. ואח"כ טוען הפסדתי יעו"ש:
ה כת"י שנכתב בו נאמנות סתם או נאמנות מפורש. אם מהני לגבות בו מיורשי הלוה ולענין אם מת המלוה ובאים יורשיו לגבות מהלוה. עי' כ"ז בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סימן כ"א כ"ב כ"ג ומשם תדרשנו. ועיין בנתיבות סי' ס"ט ס"ק ח':
ו כת"י שכתוב בו שיהא בתקפו עד דיקרע קרע ב"ד או שכתוב בו ככל תוקף הוועקסלין מ"מ אין לו דין וועקסיל. וגם לא דין כת"י בנאמנות. עי' בדיני כת"י כלל מ"ט סי' ח':
ז אם כתוב בשטר שהאמינו כשני עדים כשרים מועיל אפילו לגבי יורשים כ"כ בכנה"ג סי' ע"א בהגה"ט אות ז"ן. ועיין בחו"מ סימן הנ"ל ובאחרונים שם:
ח אם כתוב בשטר בפירוש נאמנות גם נגד יתומים קטנים. אם מהני לגבות מהם. עי' בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' י"ח:
ט הא דמבואר בש"ך סי' ע"א ס"ק י"א בשם הרשב"א דאם כתיב בשטר והאמינו בכל עניני שטר הזה. דמהני דוקא לטענת אמנה או שאר טענות בעיקר ההלואה. אבל לא מהני לטענת פרעון. גם מש"ש המחבר סעיף ה' בנאמנות בשטר שצריך המלוה לשבע אחר הפרעון. עיין בכלל ק"ב סי' י"ח ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נאמנות שהביא בשם אחרונים שאם כתב בשטר ונאמנו"ת כול"ל מהני אף לטענת פרעון ושלא יצטרך לשבע אחר הפרעון. ועיין בדיני שבועה ססי' כ"ה באם השליש הלוה המעות בב"ד אם הוי כלאחר פרעון שישבע המלוה:
י אם המלוה נתן נאמנות ללוה שיהא נאמן לטעון נגד השטר פרעתי. עיין חו"מ סימן ע"א סעיף כ"א. ועיין בספר ערך השלחן על החו"מ בהשמטות לסימן הנ"ל שכתב דאפילו אם נתן לו הנאמנות הנ"ל אחר ההלואה מהני וא"צ קנין. דדוקא אם נתן הלוה להמלוה נאמנות צריך קנין אחר ההלואה כמבואר בסי' הנ"ל סעי' ב' וע"ש בש"ך ס"ק ז'. ומשום דהוא לחייב עצמו. אבל בנאמנות שנותן המלוה ללוה דהוי כמו מחילה דמהני בדבור בעלמא אין חילוק בין שעת הלואה לאחר הלואה והוכיח כן מהנמ"י בפ' הכותב במשנה דכתב לה נדר ושבועה אין לי עליך. והריטב"א שם. ושכ"כ הרב נתיבות המשפט דף כ':
יא אם נתן הלוה למלוה נאמנות דמבואר בסי' ע"א ס"ב דשלא בשעת הלואתו צריך קנין על הנאמנות. וכן בכל מקום שיש חילוק לדינא בין בשעת הלואתו לשלא בשעת הלואתו. עיין בספר ערך השלחן סי' ס"ט אות י"ט. ובסי' ע' אות י"א בדין התנה המלוה אל תפרעני אלא בעדים. שהוכיח מן הראשונים דאם הגיע זמן הפרעון. והרויח לו המלוה הזמן וכתב לו הלוה נאמנות בעת הרחבת הזמן או שהתנה עמו אז התנאי דלא תפרעני אלא בעדים. הוי כמו בשעת הלואתו דבהאי הנאה דקא מרווח לי' זימנא גמר ומשעבד נפשי' כמו בשעת הלואה. ושכ"כ הרשב"ש בספר תיקון סופרים שער כ' ומהרש"ג בספר משפטים ישרים סי' י"ז ועיין בשו"ת הרשב"ש סי' שמ"ב:
יב אם נתן הלוה למלוה נאמנות כשני עדים לאחר מתן מעות דלא מהני כמבואר בסי' ע"א סעיף ב' ונסתפק השואל אם מהני עכ"פ שיהיה להמלוה דין נאמנות סתם דמהני אף אחר מתן מעות. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן ק"ל וע"ש בש"ך וט"ז ובפ"ת סק"ד:
יג אחד שנתן לחבירו כתב בנאמנות שכל מה שיאמר שהוא חייב לו יהא נאמן בדיבורו הקל. ולא נכתב בשטר שום סכום קצוב. ובא השאלה אם חל הנאמנות בדבר שאינו קצוב ע' בשו"ת הר הכרמל חחו"מ אמצע סי' כ"ב שהוכיח דמהני נאמנות אף בדבר שאינו קצוב. ועמ"ש בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סימן י"א בשם הלח"ר:
יד שט"ח שכתוב בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר והלוה טוען פרעתיך. עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סי' ל':