אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל סו

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל סו

כללים - כלל סה

מכירות שטרות:

א ראובן שמכר ללוי שט"ח שיש לו על שמעון והשט"ח הזה יש בו איזה תיוהא באופן שלא היה יכול ראובן להוציא משמעון אא"כ תפס. ויש מעות של שמעון תחת יד לוי. אם יכול לוי לתפוס המעות כי קנה כל זכותו של ראובן. עי' בשו"ת חות יאיר סי' ר"ל שכתב דפשוט דלא מהני תפיסתו של לוי דא"כ לא שבקת חיי לכל ברי' דגם בכת"י וכה"ג שאין בכחו של מלוה להוציא מן הלוה ימכור לאיש שיש בידו מעות הלוה וגם זולת זה בשום ענין אין ללוי תביעת ממון על שמעון עד שיבורר תחלה ששמעון חייב לראובן ושהשטר שריר וקיים ועומד להפרע בלי תפיסה. ואף אם תפס לוי בלא עדים לא מהני כיון שהתופס אין לו מצד עצמו שום תביעה וידיעה. וכן אם תפס בעל השטר עצמו בשטר כזה מן הערב או מן הלקוחות באין לו מה לגבות מן הלוה. או מורשה שתפס בשטר כזה מן הלוה לא מהני תפיסתם עכת"ד. ועי' בתומים ססי' ע"ה שחולק עליו. ועיי"ש בקצוה"ח ס"ק י"ח ונתיבות בביאורים ס"ק י"ד ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קמ"ד בד"ה ודר"ך אג"ב הסכים להחוו"י:

ב עי' בשו"ת חתם סיפר חו"מ אמצע סימן ו' בפיסקא המתחלת א"ך א"י היה טוען וכו'. דמוכח משם שדעתו דשירא הנהוג בזמנינו לכתוב על הטראטין הוי שפיר כמו כתיבת קני לך איהו וכל שעבודיה. וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ב. ועי' בדין עכו"ם כלל ע"ז סי' כ"ו בדין שהבאתי שם בשם התשו' מהרי"א הלוי סי' ס"ו שמבואר שם מנוסח לשון השאלה דהוי העובדא בטראטא וחתם העכו"ם זשירא שלו ולא ירד הגאון לדעת זה דהזשירא הוי כמו כתיבת קני לך איהו וכל שעבודיה דא"כ אין שם שום שאלה. ועי' לקמן בכלל זה ס' י"א בשם תשו' דברי חיים:

שטר חוב שלא נכתב בו שם המלוה ומכרו בכסף לבד פסק בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' כ"א וסי' ע' דהחוזר בו חייב לקבל מי שפרע לכ"ע משום דשטר כזה יש לו דין מטלטלים ע' בתומים ונתיבות סי' ס"ו סק"ט וס"ק י"ג וע"ש בתשו' הנ"ל סימן ע' שדעתו נוטה שנקנה בקנין סטימתא כגון ת"כ וערבון כסף כמו שאר מטלטלים אלא שאינו מחליט זה לדינא כיון די"ל דאינם בכלל מטלטלים בלשון בני אדם עי' בחו"מ סוסי' ס"ו וע"ש בסי' ע"א שחזר להשיב להשואל בזה:

ועי' כאן לקמן סי' וא"ו בדין באנקא נאטען ונייר דעפאזיסין שג"כ אין בהם שם המלוה רק לכל מי שמוציאו אם דינם כשטרות הנ"ל שדינם כמטלטלים לענין שנקנו בחליפין או בקנין סטימתא:

ג בחו"מ סי' ס"ו סעיף ב' ויש מי שאומר שצריך שתבוא לידו אותו כתיבה דקני לך איהו וכל שעבודי' וע"ש בש"ך ס"ק י"א שכתב ע"ז חפשתי ולא מצאתי מי שאומר כן ועיי"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח. ולא יצא ידי חיפוש כי הדבר מבואר בס' המקח לרבינו האי שער י"ג שכ' בפירוש דלא קנה הלוקח השטר עד שיכתוב לו שטר מכר וימסור לו אותו השטר מכר וגם ימסור לו אותו השט"ח ממש עכ"ד והובא בס' עה"ש:

ד מי שיש לו שטר של מאתיים ורוצה למכור החצי שהוא מנה. אם שייך מכירת שטרות במקצת. עי' בחו"מ סי' כ"ה בסמ"ע ובש"ך ס"ק וא"ו שיש להוכיח קצת משם דנקנה לחצאין. וע' בשו"ת פרי הארץ חחו"מ סי' ד' שהאריך הרבה בנדון זה ומסיק לדינא דנקנה אף לחצאין. ואם המוכר אינו רוצה להניח כל השטר אצל הלוקח. יוכל להקנות לו באג"ק דהוי כמסירה כמבואר בסי' ס"ו סעיף יו"ד. ובכתיבה שיכתוב קני לך מנה שבשטר איהו וכל שעבודיה. עכת"ד:

ה שטר עיסקא אם יכול למכרו בכו"מ עיין מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"א שכתב דלא יכול למכור בכו"מ רק חלק המלוה. ולא חלק הפקדון דפקדון כל היכא דאיתי' ברשותי' דמארי איתי' ואין כאן שעבוד בשטר שיהא עליו דין מכירה יעו"ש. ועיין שו"ת פרי הארץ חחו"מ סי' ד' שתמה עליו דמה בכך הא שטר פקדון גופא איתי' במכירה כמבואר בתשוב' הרשב"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח. ואפשר להמליץ בעד המהרי"ט דשאני נדון דידי' שהמתעסק טען שנגנבו המעות. אפשר בלי הא לא מהני מכירה לחלק הפקדון עכ"ד. שוב מצאתי שהדבר מבואר גם בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ע"ו דשטר פקדון איתי' במכירה. וכן מבואר בהרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג ובר"י במשרים נתיב י"ד הובא בס' עה"ש על החו"מ. ותימה על הקצוה"ח והנתיבות בסי' ס"ו ס"ק ל"ח שהביאו דברי מהרי"ט הנ"ל להלכה. ונעלם מהם כל זאת. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' פ"ד:

ו שנים שהחליפו בשטרותיהם והקנו זה לזה השטרות רק שלא כתבו זה לזה קני לך איהו וכל שעבודי'. וכן שותפים שחלקו בשוטרות אם צריכים כו"מ עיין בשער משפט על החו"מ סימן ס"ו ס"ק ה' שכתב דלפי מה שכתב התוס' והרא"ש הטעם דלכך השטרות אינם נקנים במסירה בלא כתיבה הא קרקע נקנה בכסף. וא"כ יקנה השעבוד קרקע שבשטר בכסף שהוא נותן בעד השטר. הוא משום דהקרקע אינו ברשות הבע"ח דמכאן ולהבא הוא גובה ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו. ולפ"ז לדעת הי"א בסי' ר"ט סעיף ח' בהג"ה דהיכא דהוא רוצה לקנות מחבירו דשלב"ל. עי"ז מקנה לחבירו ג"כ דשלב"ל משום דגמרי ומקני אהדדי אף דשלב"ל. א"כ בשנים שהחליפו בשטרותיהם או שותפים שחלקו בשטרות שפיר מקני להדדי אף בדשלב"ל. כיון שכל אחד רוצה לקנות מחבירו מקני ג"כ לחבירו עכת"ד:

שנים שהחליפו זע"ז מטבעות כסף תמורת באנקאנאטען וכאשר משך אחד מהם את המעות של חבירו. חבירו חוזר בו ואינו רוצה ליתן מעותיו ובא השאלה אם הבאנקאנאטען דינם כשטרות וכמטלטלים ואם נקנים בחליפין או בקנין סטימתא עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ע' וע"א שחילק אם משך בעל הב"נ את הכסף ובעל הכסף לא משך את הב"נ אין שטרות ומטלטלים נקנים בכסף והסכים עם הגאון מליסא בסידור דרך החיים דב"נ דינם כשטרות ולאשר שכתב בהם שמשתעבד לשלם לכל מי שמוציאו דינם כמטלטלים (כאשר הבאתי לעיל כאן סי' ב') ואם משך בעל הכסף את הב"נ אם לא ייחד לו כסף זה בעל הכסף מתחייב בכסף עיין ברמ"א סימן ר"ג סעיף ג' וסעיף ד'. ואם משך בעל הב"נ את הכסף ועשה עמו ג"כ ת"כ שבמקומות אלו הוא במטלטלים קנין סטימתא סיים בצ"ע לדינא אם נקנים בקנין סטימתא מטעם שכתבתי כאן לעיל סימן ב' ועי' בכלל ט' סי' ב' ג': ואודות שטען בעל הכסף שנתאנה הרבה מחמת שנתוודע לו שבשעת המסחר ירדו הרבה הב"נ במקומות הגדולים אין אונאה לשטרות וגם אין לזכותו מצד מקח טעות עיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק י"ג והסכימו האחרונים עמו ונ"ד כ"ש מהתם. וע"ש בסי' ע"א שחזר והשיב להרב השואל וביאר באורך כל הדינים הנ"ל:

וע"ש בתשו' הנ"ל סי' ע"ז וע"ח בראובן שקנה משמעון נייר דעפאזיטין ונתן לו ערבון כסף מאה זהובים מעות באנקא נאטען ואחר יומיים בא ראובן לסלק לשמעון מותר המעות ולקבל הנייר דעפאזיטין ואמר שמעון שהניח הבאנקא נאטען בין הדעפאזיטין ונגנב הכל ופסק דהפסד הדעפאזיטין ודאי חל על המוכר מכמה טעמים שכ' שם. אמנם אף הפסד הבאנקענחאטין חל על המוכר כיון דהנייר דעפאזיטין הוא כמו שטר שנכתב בו לכל מי שמוציאו ודינו לענין קנין כמו מטלטלים (כמ"ש כאן לעיל סי' ב') ונקנו הפאזיטין ע"י ערבון הכסף לענין מי שפרע:

שהדין בססי' קצ"ח דהמעות הוי הלואה אצל המוכר וחייב אף באונסין: ז מי שמכר שט"ח לחבירו במסירה לבד בלא כתיבת קני לך איהו וכל שעבודיה ופרע הלוה ללוקח. שהדין מבואר בסי' ס"ו סעיף י"ז דכיון שתפס הלוקח אין מוציאין מידו. וכתב הרמ"א ודוקא שא"ל בע"פ קני לך איהו וכל שעבודיה. עיין בספר ערך השלחן סי' הנ"ל אות כ"ח שכ' שמדברי הרב חוקות הדיינים סי' קכ"ט וק"ל והרשב"א בתשובה ח"ג סי' פ"ו משמע בהדיא דאפילו לא אמר לו קני לך איהו וכל שעבודי' מה שגבה גבה:

וכן מ"ש הריטב"א בחידושיו למציעא דף ס"ו ע"ב דאפילו גבה ממנו הלוקח קרקע בחובו דהוי תפיס אין מוציאין ממנו. נראה שהרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי' רמ"א חולק שכתב שם במוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו וכו' ודוקא מטלטלים אבל קרקע אע"פ שדר בה והחזיק לא מהני לפי שהקרקע לא שייך בה תפיסה וכו' וכ"כ הרב פמ"א ח"א סי' כ"ח:

ח ראובן יש לו קווי"טו מפקיד המלך איך שנתן פרס או לחם לאנשי צבא המלך והמנהג הוא שהמלך או פקיד שלו מצוה לאיש אחד ליתן לאנשי הצבא. והוא כותב בפנקס הפראטאקאל שלו שאיש פלוני נתן לאנשי הצבא כך וכך פרס או שאר דבר ואח"כ מעתיק מהפראטאקאל מכתב כזה. ונותן ביד האיש הלזה להיות בידו למזכרת כדי שישתלם ממונו מאוצר המלך לזמן ידוע. ואח"כ מכר לשמעון קוויט הזה. ואח"כ נפסד החוב. פסק בשו"ת תומת ישרים סי' י"ז דקווי"ט הזה אינו נקנה בכו"ע שכל עיקר קנין הכתיבה, הוא שכותב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית בי' ובקוויט הזה אין בו שעבוד על המלך רק הוא לזכרון בעלמא עכ"ד. ולפע"ד צ"ע דכיון דאם לא ישלם לו המלך יכול לתבוע אותו בקוויט הזה במשפטי ערכאות המלך עצמו כידוע בזמנינו. א"כ לא גרע מכת"י דנקנה בכו"מ כמבואר בתשו' הרשב"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח ובתשובה המיוחסות להרמב"ן סי' ע"ו ובכמה דוכתא וע' ברמ"א סי' ס"ו סעיף ד' ודו"ק:

ראובן שהעמיד על הלאוריע סך עשרה צל ואח"כ נתן לו שמעון חמשה צל שיהי בשותפות. וראובן הצליח שיצאו הנימורין שלו ועתה אין ראובן רוצה ליתן המחצה לשמעון. ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' כ"א שכ' דאם היה שמעון נותן מתחלה החמשה בצל לראובן שיעמיד בשותפות נ"ל דאף שהמזכה בלאטריע הוא עכו"ם דלא מהני עיין במח"א ה' זכיה סי' ל"ג ובתשו' רע"א סי' קכ"ט ובקצוה"ח סי' קכ"ג וסיסי' קס"ג מ"מ כיון דהזכות בא ע"י המעות שנתן שמעון ובכה"ג זכה שמעון במחצה דא"צ בזה שליחות דמעותיו זכו לו. אמנם בנ"ד שנשתתף שמעון אחר שהעמיד ראובן ממעות שלו אף אם יזכה שמעון בדיניהם שראובן החיוב ליתן לו המחצה עכ"ז כיון שהקאססע אינה משלמת רק לראובן המוציא הקוויטל הלא דין שמעון רק עם ראובן דאזלינן בתר הד"ת:

אמנם אכתי י"ל דחייב ראובן לקבל מי שפרע כיון דבקוויטל לא נזכר שם האיש למי חייבים לשלם דינו כמטלטלים וכיון שקיבל ראובן משמעון כסף קנה שמעון חצי מהקוויטל לענין מי שפרע מ"מ בנ"ד חוכך אם הקוויטל הזה נקנה אף בכתיבה ומסירה דמי יודע אם התחייבות הקאסקע ע"ז הקוויטל הוא שהם מתחייבים עצמם מעכשיו לשלם לכל מי שיעלו הנומירין שלו לאחר כמה ימים כי שמא תכסיס הקוויטל הוא שכל מי שיעלו הנימורין שלו הם מחויבים אז לשלם לו כו"כ נמצא דאינו מתחיל החיוב רק אחר שיעלו הנימורין שלו ואין כאן שעבוד מעכשיו כלל וא"כ עדיין ליתא במכירה קודם שעלו הנימורין עיין בר"ן נדרים דף כ"ז ע"ב ודף מ"ח ע"ב ובנתיבות סוסי' רי"א. וא"כ לפי הסכמות האחרונים דכל שאינו קנין מה"ת אינו מקבל מי שפרע ואם כי אינו מחליט לגמרי מ"מ לפענ"ד כן הוא הדין ומהראוי לפשר ביניהם והפשר יהיה נוטה לצד ראובן כי לפענ"ד שמצד שורת הדין זכה ראובן בדינו. ועי' בכלל צ"ה סי' ל"ה בנדון לאטריע צעטל. ובכלל ס"ב סי' ה' נדון סיקיראציע:

ט שני שותפים היה להם משפט (פראצעס) עם אדון אחד שהוא תבע מהם סכום רב והם תבעו ממנו סכום רב ולאשר כי אחד מהשותפים ירא לנפשו פן יפסידו המשפט ויצטרך לשלם הרבה ע"כ השוה עם שותפו שהוא טוען טוב. שיקבל על עצמו כל הפראצעס שאם יתחייבו במשפט ישלם הוא הכל ונגד זה אם יזכו בדין ויתחייב האדון לשלם להם יהיה שייך לו לבדו הכל עי' בכלל צ"ח סי' ע"ב וסי' ע"ג באורך:

י עכו"ם שיש לו כת"י על ישראל. אם יכול למכרו לישראל אחר. עיין מהרי"ו סי' קס"ב. הרשב"א סי' תס"ד. מהרמ"ע סי' פ"ז מהרש"ך ח"ב סי' קמ"ו. מהרשד"ם סי' כ"ו. ובב"י חו"מ סי' ס"ו מחודש י"ח י"ט:

יא עכו"ם שיש לו שט"ח על עכו"ם אחר ומכרו לישראל וכתב לו סעסיא בלשונם בלא קני לך איהו וכל שעבודיה דאית בי' אי קנה הישראל. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ט דקינה מהעכו"ם מצד דינא דמלכותא. ועי' לעיל סימן ב' ולקמן בכלל ע"ז סי' כ"ו:

יב אדון עכו"ם היה חייב ליהודי. ואח"ז הוצרך היהודי ליתן קוויטל להאדון באם שיגמור איזה ענין מחויב ליתן להאדון מזה הענין סך מסוים. ואח"כ נגמר הענין והלך ומכר הקוויטל הנ"ל לראובן. וכששמע מזה האיש המתחייב צעק אל ראובן מדוע קנית הקוויטל שלי בלתי ידיעתי הלא מלבד כי אנוס הייתי ליתן לו הקוויטל אף גם זאת האדון חייב לי סך עצים ויצא זה בזה. והקונה משיב לא ידעתי מזה. אבל ראיתי קוויטל שלך ואתה איש בטוח ולזה קניתי אותו. עיין בספר יהושיע להגאון מטארניפאל בפסקים וכתבים שלו סי' קט"ז דהעלה משני טעמים דאף להש"ך בסי' ס"ו ס"ק ע"ד דמשיג על הראנ"ח ופסק דזה גובה וזה גובה. היינו דוקא בישראל נגד ישראל משא"כ גבי נכרי מודה דיצא זה בזה ולא אמרינן זה גובה וזה גובה. וא"כ בנ"ד תיכף שנתחייב האדון לישראל יש ביד הישראל להפקיע חובי שנתחייב להאדון עבור החוב שמגיע לו מהאדון. א"כ פשיטא דאין ביד האדון למכור החוב ואין כאן קנין כלל ואף תקנה השוק ליכא בכה"ג עכ"ד. ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק כ"ח בהג"ה שבין שני חצאי עגולים. ובסי' פ"ה סעיף וא"ו ושם בשער משפט ס"ק ה' ודו"ק:

יג במקום שנוהגים הסוחרים עכו"ם שמוכרים ליהודים סחורה בהקפה. ולפעמים כשרואים החוב ברע מתפשרים עצמם עם החייב על ימים ושנים כשנותנים להם ערבות. והלך ישראל אחר וקנה השט"ח מן העכו"ם ותובע את הישראל החייב בשט"ח הנ"ל. עיין בדיני פורע חובו של חבירו כלל ס"ב סי' כ"א:

יד עכו"ם שמכר לראובן שט"ח שיש לו על שמעון. וכשבא ראובן ליפרע משמעון טוען שמעון פרעתי החוב להעכו"ם והשבע לי שלא פרעתיו. וראובן אינו יודע אם פרע להעכו"ם אם לאו. יעוין בתשוב' הרשב"א ח"ד סי' קס"ה שפסק דאם העכו"ם כאן ורוצה לישבע שלא נפרע פשיטא דגובה ראובן בשטרו משמעון ע"פ שבועתו אלא אפילו אם אין העכו"ם כאן. או שלא רצה העכו"ם לשבע. מ"מ אין חוששין לטענת שמעון משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי.

ועיין במהרש"ך ח"ב סי' ק"ב שנשאל בזה בענין שהעכו"ם פגם שטרו. ושמעון טוען כנגד ראובן פרעתי הכל לעכו"ם. ופסק דעכו"ם דינו כחשוד. ויכול הלוה לומר קי"ל כדעת הרמב"ם דמלוה חשוד נשבע הלוה היסת ונפטר. ועיין בחו"מ סי' פ"ב סעיף ח' בש"ך וט"ז. ובסי' צ"ב בש"ך ס"ק י"ד שרמז למהרש"ך הנ"ל ומשיג עליו דאין לומר קי"ל כהרמב"ם דהעיקר דמלוה נוטל בלי שבועה:

טו ראובן ושמעון קנו מעכו"ם אחד סחורה בשותפות בהקפה על חצי שנה. ונתנו להעכו"ם שטר על המעות. ואח"כ שאל ראובן את העכו"ם מה ריוח יהיה לי אם אתן לך המעות מיד השיב לו העכו"ם ד' פראצענט ניכוי אז אמר ראובן לשמעון שרוצה להרויח זה ולשלם לו מיד. ושמעון לא רצה רק בהקפה והלך ראובן ושילם המעות מיד להעכו"ם. ועתה בהגיע הזמן פרעון תובע ראובן משמעון חלקו שחייב בשטר הנ"ל ואינו רוצה לנכות לו מן החוב חלק בד' פראצענט שהרויח. עיין פרטי דינים בזה בדיני פורע חובו של חבירו כלל ס"ב סי' י"ח:

טז ראובן מכר לשמעון שט"ח שהיה לו על עכו"ם בעד סחורה שנתן לו שמעון לראובן. ומשך ראובן הסחורה לביתו ומסר לשמעון השטר והתנה עמו שבין אם יגבה החוב מהעכו"ם או לא יגבה אפילו פרוטה שלא יחזור על ראובן בשום טו"מ. ואח"כ לא שלם העכו"ם לשמעון כלום ונפסד כל החוב. ועתה חזר שמעון על ראובן שישלם לו בעד הסחורה שלקח ממנו עבור השט"ח עיין שו"ת עדות ביהוסף סי' כ"ט שנסתפק לדעת הפוסקים החולקים על הרי"ף וסוברים דאף דאין אונאה לשטרות מ"מ יש בהם ביטול מקח ביותר ממחצה ואף שהתנה המוכר בין יגבה בין לא יגבה אפילו פרוטה מ"מ דמי לדין המבואר בסי' רכ"ז חפץ זה אינו שוה אלא זוז אחד ואני מוכר לך במאה ע"מ שאין לך עלי אונאה. דיש לו עליו אונאה שיכול לומר כיון שראיתי ששוה הרבה יותר מזוז אחד לא אמרת אלא להשביח דעתי. א"כ בנ"ד נמי יכול שמעון לומר כיון שאמרת אפילו לא תגבה פרוטה איך יתכן שלא אקח מסך הרבה מאומה ודאי להשביח דעתי אמרת כן. ולדינא מסיק דכיון שראובן המוכר הוא המוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף דאין בשטרות ביטול מקח כלל ובפרט דרוב בנין ורוב מנין הסוברים כן. ועיין במוהר"ש סי' ק"ב ועי' בש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ב שהעלה דהעיקר כהרי"ף ואף ספיקא דדינא לא הוי. אולם אם מכר לו השטר במסירה לבד בלא כתיבה הדבר פשוט שמחויב ראובן לשלם לשמעון עבור הסחורה כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה לא קנה שמעון השטר. ועי' בדיני מע"ש כלל נ"ט סי' י' י"ח וצ"ע. וע' בשו"ת שער אפרים סי' קכ"ה שנשאל ג"כ בנדון כזה שאחד מכר לחבירו שט"ח במסירה בלא כתיבה ואח"כ נפסד החוב ורוצה הלוקח לחזור בו מהמקח. ופסק דהמוכר שמוחזק בדמי המכירה יכול לומר קי"ל כהני פוסקים דס"ל דאותיות נקנין במסירה וכן פסק בכנה"ג בשם משפט צדק. הרי דלא כהרב עדות ביהוסף אולם הרב שער משפט סי' ס"ו ס"ק א' פקפק על האי פיסקא דהרב שער אפרים ודעתו דאינו יכול לומר קי"ל דנקנה במסירה לבד ועי' מ"ש בזה בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סימן מ"ב בד"ה והנ"ה בא"ם אח"ד: יז ראובן היה חייב לשמעון ונתן לו לפרעון חובו שט"ח שיש לו על לוי בכו"מ. או ממרמות שלנו שנקנין במסירה לבד. ועתה שמעון אינו יכול לגבות החוב מלוי אם יכול לחזור על ראובן. עי' בשער משפט סי' קכ"ו ס"ק יו"ד שצידד בזה וסיים בצ"ע. ועי' בש"ך סי' ס"ו אמצע ס"ק ס"ח שיש להוכיח קצת מדבריו דבכו"מ אף בכה"ג אינו יכול לחזור על ראובן ודו"ק:

וזה מקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' קכ"ו סעיף ט' שמשיג עלי באמרו שאף קצת אין להוכיח מש"ך הנ"ל דהש"ך אזיל לשיטת הרי"ף דבמעמד שלשתן אין המקבל יכול לחזור על הממחה אם אין הלוה משלם לו כמו שהעלה הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק ל"ח לכך פסק הש"ך בסי' ס"ו דכשמסר לו החוב במעמ"ש והקנה לו גם השטר בכתיבה ומסירה א"י לחזור כיון שהיה גם מעמ"ש אבל בכו"מ לא מיירי כלל זהת"ד. והנה מ"ש שהעלה הש"ך כשיטת הרי"ף לא כן הוא רק כתב על הרמ"א שפסק כדעת הרא"ש שיכול לחזור על הממחה ע"ז כתב הש"ך דלפענ"ד המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דדעת הרי"ף ועוד גאונים פסקו שאינו יכול לחזור על הממחה אינו יכול להוציא ממון מן הממחה מבואר שאף להש"ך הוא ספיקא דדינא ומי שהוא מוחזק יכול לומר קים לי. א"כ למה כתב בסי' ס"ו את דינו בפשיטות ולא הזכיר כלל בדבריו פלוגתת הרי"ף והרא"ש לומר שדינו הוא לדעת הרי"ף. מזה מוכח שאף להרא"ש אם מוסר לו אח"כ השטר בכתיבה ומסירה שוב אינו יכול לחזור על הממחה ואין לדחות לומר דדוקא בדין הש"ך שמסר לו מקודם החוב במעמ"ש לכך מהני אח"כ הכו"מ אבל בכו"מ לחוד יכול לחזור על הממחה אין הסברא נותנת לחלק כן כיון דלהרא"ש במעמ"ש יכול לחזור עליו מה הוסיף בהכו"מ אם גם בכו"מ יכול לחזור ע"כ כתבתי שמוכח קצת שכו"מ מועיל שאינו יכול לחזור אף להרא"ש ושוב לא ישאר אף ספיקא דדינא כסתימת הש"ך שלא הזכיר בזה פלוגתת הרי"ף והרא"ש:

יח עיין בשער משפט סי' קכ"ו אמצע ס"ק א' שכתב דהא דנקנה החוב במעמד שלשתן במלוה בשטר בלי מסירת השטר ללוקח. כמבואר בסי' ס"ו סעיף י"ט. הוא דוקא היכא שמסר לו החוב אדעתא דהכי שישאר השטר תחת ידו ולא ימסרנו ליד המקבל. אבל אם מסר לו החוב במע"ש אדעתא שיתן אח"כ השטר ליד המקבל יכולים שניהם לחזור בהם כ"ז שלא מסר לו השטר כמו במכר לו קרקע בכסף באתרי דכתבי שטרא דלא קנה עד שיתן לו שטר. וע"ש מה שרצה לחלק בזה בין שט"ח לממר"ם. ועיין בש"ך סימן ס"ו ס"ק ס"ח ודו"ק: יט ראובן מכר ללוי שט"ח שיש לו על שמעון בכו"מ. ואח"כ המחה ראובן את יהודה אצל שמעון במעמד שלשתן שיפרע החוב ליהודה. עי' בספר ערך השלחן על החו"מ סי' ס"ו אות ל"ו שנסתפק בזה דאפשר לומר דהמע"ש מפקיע מכירת השט"ח דהא טעמא דיכול המוכר למחול ללוה. הוא משום שיש לו על הלוה שני שעבודים שעבוד הגוף ושעבוד נכסים מדין ערב. ולא נמכר אלא שעבוד נכסי. וכשחזר ומחל שעבוד הגוף ממילא פקע שעבוד נכסי. וא"כ במע"ש נמי דפקע שעבוד הגוף ולא נשאר למלוה זכות ומה"ט במע"ש א"י לחזור ולמחול. ה"נ מפקיע מכירת השט"ח כמו מחילה. ע"ש שהאריך קצת ודעתו נוטה לזה. ועי' בנתיבות בביאורים סי' הנ"ל ס"ק ל"ט ודו"ק:

כ המוכר שט"ח לחבירו ומסר לו השטר ולא כתב לו עדיין קני לך איהו וכל שעבודיה. ועתה טוען הלוה אני קודם לקנות לעצמי השט"ח שלי בדמים אלו. פסק בשו"ת נאות דשא סי' כ' דהדין עם הלוה דאף להש"ך שחולק על המבי"ט בזה יעוין בסי' ס"ו ס"ק ע"ג היינו אחר שהיה כו"מ אבל קודם הכתיבה יכול הלוה לבטל המקח ואין על המוכר מי שפרע:

כא מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש המוכר מוחל כמבואר בחו"מ סימן ס"ו סעיף כ"ג. וכתב הרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג דאם יש ב' יורשים יכול אחד מהם למחול חלקו. וכן דעת הר"ן בפ' הכותב:

כב יורשים או שותפים שחלקו בשטרות אם יכול היורש למחול חלקו בהשטר שנפל לאחיו כיון דאחין שחלקו כלקוחות דמי. עי' בפ"ת סי' ס"ו ס"ק כ"ו ובשו"ע מהד"ב סימן קכ"ו ועיין בכלל נ"ז סימן י"ב:

כג אם מכר שט"ח כשהוא שכ"מ. אם היורש יכול למחול כשהמעות בעין. עי' בס' ערך השלחן סי' ס"ו אות מ"ו שנסתפק בזה. כי בסי' הנ"ל סעיף כ"ז ובסי' רנ"ג סעיף כ' כתב הדין במתנת שכ"מ שאין היורש יכול למחול ומבואר בש"ס הטעם דאלמוהו רבנן למתנת שכ"מ שלא תטרף דעתו עליו. ושוב כתב שמצא לרבינו האי גאון בס' המקח שער י"ג דף כ"ז שהשוה מוכר לנותן במתנת שכ"מ דאין היורש יכול למחול ולא חילוק בין אם המעות בעין. וכן מוכח מדברי ר' צמח בתשו' הגאונים ח"ב ש"ג סי' ג':

כד אם מכר שט"ח והקונה חייב להלוה שמבואר בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ד בשם המהרלב"ח דהמוכר א"י למחול והש"ך חולק עי' בשו"מ מהד"ה סימן א': כה שט"ח שנשבע המלוה שלא יתבע ללוה. אם מכר השטר חוב הלוקח יכול לתבעו ללוה כ"כ בנוב"י מהד"ק סי' ל"א והבאתיו באורך קצת בדיני מחילה כלל כ"ז סי' י':

כו המוכר לחבירו שט"ח שכתוב בו שבועה על הלוה לשלם לזמן ידוע. אם יכול הקונה לכוף ללוה מצד השבועה. עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סימן כ': כז עי' כמה דינים ממכירת שטרות בדיני מציל חברו בממון עצמו כלל ס"ב: כח המוכר הסכמה שיש לו מרבנים להדפיס ספר. או שמכר איזה זכות שררות שיש לו עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן ס':

כט כתב בבית אפרים חחו"מ סי' למ"ד בסיף פיסקא המתחלת ר"ק א"ת ז"ה חזית"י בשם העטרת צבי סימן מ"ח דיש תיקון ארצות מהגאונים הגדולים שאין רשאי שום אדם לקנות ממר"ם בלתי ידיעת הלוה. וכשהקונה טוען שבידיעתו קנה הוטקסיל מחייב לשבע על זה וכו'. עכ"ל ועי' בפ"ת סי' קכ"ח סק"א ועי' לעיל בכלל ס"ב סי' י"ח וכ"א. ועי' בשו"ת שארית יוסף ססי' נ"ח הובא בקיצור בסמ"ע וש"ך רסי' קכ"ח וז"ל וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינות שלא יקנה שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מעכו"ם עכ"ל. ותקנת של העט"צ נראה שהוא אף על קונה מישראל: ועי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סימן כ"ח שהאריך במי שקנה וועקסיל ביויען על ישראל שירד מנכסיו והתפשר עם שאר הבע"ח ופסק לזכות את הלוה לשלם כפי שהתפשר עם שאר הבע"ח או יחזיר לו כמה שנתן על פי קב"ח כמה נתן ודומה לזה כתב בבית אפרים חחו"מ סי' כ"ט וכן פסק בתשובת חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' ט"ו. וכ"כ בדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' נ"ו בשם שו"ת שארית יוסף דקונה חוב מעכו"ם אין הישראל חייב לשלם לו. ועיי"ש מה שכתב בזה לענין הטראטין הנהוגין בינינו וע"ש בחחו"מ סי' וא"ו באחד שרצה להבריח נכסיו להפקיע חוב עכו"ם וקנה ישראל הטראטא מהעכו"ם:

ועי' בכלל י"ד סי' י"ח בשם מהרש"ך בלוה שירד מנכסיו שכופין את הבע"ח שהם מועט לפשר עם הלוה כמו שהתפשרו רוב הבע"ח:

ל אם מותר למכור שטיח לעכו"ם. ואם כבר מכרו לעכו"ם והעכו"ם תבע את הלוה בערכאות וגרם היזק והוצאות להלוה אם מחויב המלוה לשלם להלוה היזקו. עי' בדיני גרמא כלל ט"ו סימן כ"ז כ"ח:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה