דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל ס
מצרנות:
א אם יש בחזקות דינא דבר מצרא כגון ראובן יש לו חזקת הראנדא ששכר מהאדון והשכיר הראנדא לשמעון. ואחר זמן שכירות של שמעון רוצה להשכיר או למכור החזקה ללוי ושמעון טוען שהוא מצרן לשכור או לקנות יען שהוא החזיק מקודם בשכירות. עי' בש"ך חו"מ סי' קע"ה ס"ק ס"א דאין דנין בחזקות דינא דבר מצרא ועיין בכנה"ג סי' ק"מ שמביא במסקנתו דעת כמה פוסקים להיפוך. ועי' בזה בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ט ועיי"ש בסי' כ"א בקהל שהתקינו לטובת הקהל שמי שיתן לקופת הקהל יותר יש לו רשות לשכור הרחיים שהחזיק אחר מהשר בשכירות והשוכר הראשון טוען שהוא מצרן נגד השוכר השני מצד חזקתו וע"ל בכלל זה סימן ל"ו מה שהבאתי בשם תשובת חסד לאברהם ודו"ק:
ב אי איכא דינא דבר מצרא בחזקת בית או חנות במקום שנוהגין בחזקות שלא להשיג גבול בשכירות בית או חנות מהעכו"ם ומכר המחזיק בשכירות החזקה לאחר אם שייך דדב"מ עיין בשו"ת טור האבן סי' ל"ב ועיין בש"ך סי' קע"ה ס"ק ס"א שהביא בשם הפוסקים דבשום חזקה לית ביה משום דדב"מ: ג בדין המבואר בחו"מ סי' קע"ה סעיף ל"ד דאם המצרן הוא בעיר אחרת זכה הלוקח. יש לעיין אם בא אשת המצרן והמעות בידה לסלק ללוקח אם יכולה לסלקו. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' רע"ז. מהרש"ך ח"א סי' קל"א. מהראנ"ח דקכ"ו. לחם רב סי' קל"ב. מהר"י הלוי סי' ס"א מהר"א ששון סי' ר"ה. מהר"ם אלשיך סי' פ"ד ובעיניך תראה דהוא פלוגתא דרבוותאי והוי ספיקא דדינא. וקיי"ל בסי' קע"ה סעי' מ"ה בהג"ה דהלוקח הוא מוחזק נגד המצרן ואין מוציאין ממנו. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך מצרן וע"ע שם בנידון אם המצרן בעיר. אלא שהמוכר והקונה הם בעיר אחרת יעו"ש:
ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סימן י"ז באם המוכר דר בעיר אחרת והלוקח הלך אליו וקנה הקרקע שיש לו במקום הלוקח והמצרן ופסק דאם הוא רחוק הרבה אין בו דין מצרנות אבל אם המוכר דר רק איזה פרסאות רחוק יש בו דין מצרנות וכן פסק בתשובת הרלנ"ח סי' ס"א:
ד ראובן נסע למדינת אשכנז על שלשה שנים ויותר. והניח אשתו ובניו. וקנתה האשה חנות כדי להחיות את נפשה ונפשות ביתה. ואשה אחת אלמנה יש לה חנות בצדה וטוענת שהיא בעלת מצר להחנות שקנתה.
עיין בחו"מ סי' קע"ה סעי' מ"ז וסעיף מ"ט בהג"ה ועיי"ש בסמ"ע ס"ק צ"ט. ועי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסי' קע"ה שפסק מכל הלין דאין האלמנה יכולה לסלקה ויעוין בגוף התשובה כי קצרתי:
ה במה שנסתפקו הפוסקים אם דוקא באשה שאין לה בעל לא שייך דין מצרן או אף ביש לה בעל. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"א שתמ' למה לא הביאו ראי' מהרמב"ם שכ' דטמטום ואנדרוגנוס דינם כאשה למצרנות ולקצת פוסקים אסירים להנשא. ועיי"ש במהד"ג ח"א סי' שד"ם בזה:
ו אחד קנה בית וחצר אצל בית וחצר של אלמנ' ויתומים. והחצר של היתומים הוא משועבד ג"כ לכניסה וליציאה להבית שקנה אותו האיש. ועתה האפוטרופסים של היתומים טוענים טענת מצרנות. וגם דהוי כמו שותפים בחצר ולהם הקדימה לקנות. והלוקח טוען שאין לו בית לדור והוא עני והוציא עליה הוצאות. גם שהוא קנה מכבר איזה ימים בשטר ועדים וסתר הגדר בפני רבים והאפוטרופסים שתקו ולא תבעו אותו עד היום ואבדו זכותם. והאפוטרופסים משיבים שלא ידעו עד היום וגם משיבים דהלוקח רוצה לבנות ויתקצר עי"ז חצר היתומים ונפחת שוויו עיין במהר"ם שיק חו"מ סי' כ"ב בפרטות מה שהעלה:
ועי' בתשובת מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קל"א שנשאל בעובדא ששהא זמן רב מעת שלקח הלוקח הבית והמצרן תובע אותו עתה מדין מצרנות באמרו שלא ידע עד עתה מהקניה. והוכיח מהרא"ש שהביא הטור ומהריב"ש סי' תק"א והה"מ פי"ד מהל' שכנים בשם רבינו האי ותשו' הרי"ף דמ"ש המחבר בסי' קע"ה סעיף ל"ב דדוקא אם שהה מעת שנתגלה המכר לבני העיר לאו דוקא שתלוי בידיעת בני העיר והעיקר תלוי אם ידע המצרן מהקניה ושתק. א"כ האי דינא דמי לדין שכתב שם המחבר בסעי' מ"ד ביש ביניהם הכחשה אם מכר מפני המס דישבע הלוקח כן בנ"ד ישבע הלוקח שהמצרן ידע מהקני' יזכ' במקחו:
ז מכר קרקע ללוקח. ונמצא המכר בטל וחזר המוכר וכתב שטר ללוקח באופן שהמכר קיים להבא. ועתה בא המצרן לסלק ללוקח עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן שכ' בשם מהריק"ש בהגהותי' על החו"מ דכיון שהמצרן חשב קודם שהמכר מכר ולא מיחה אעפ"י שבפעם ב' מיחה אין שומעים לו: ח ראובן ושמעון היה להם בית עם חדרים בתוכו בשותפות ולא חלקו ביניהם איזה חדרים שייכים לכ"א רק יד שניהם שוה בכולם ומכר ראובן חלקו לאחר ושמעון טוען שהוא מצרן אך הודה שרצונו למכור חדרים ידועים ומסומנים ללוי אם שייך בזה דין מצרנות. עיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"ג: ועיין בתשו' מהרי"א הלוי סי' קל"א באם המצרן רוצה לקנות רק בית אחד מהבתים שהם ביחד רצופים אין בו משום דינא דבו"ל כמו בחצי שדה ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק ח':
ט בדין המבואר בסי' קע"ה סעיף ה' וסעיף מ"ז בהג"ה דשותף עדיף ממצרן. ומסלק אף האשה ויתומים שלקחו הקרקע. עיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שד"ם שנשאל אם שותף מסלק את האשה שקנתה. וטעה בכוונת הרמ"א שדימה שדברי הרמ"א שכתב דשותף עדיף ממצרן קאי אדסמיך ליה בקונה מן האשה ודו"ק. ועי' בשי"ת בית שלמה חחו"מ סימן כ"א באורך בדין שותף נגד אשה ויתומים. ועיין תשוב' מהרי"ט חו"מ סי' ס"ח מ"ש בנידון אם הבית לאחד ועלי' לאחד אם בעל העלי' מקרי שותף לסלק לאלמנה ויתומים שקנו הבית שתחת העלי' יעו"ש. ולפי מה שהעלה הסמ"ע ס"ק צ"ה. והנתיבות שם בשם האחרונים הסכים להסמ"ע דבעל העלי' נקרא שיתף ומסלק להמצרן שקנה הבית. א"כ גם באלמנה ויתומים יכול לסלקם כיון דחד טעמא הוא. ועיין בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ב:
ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' קכ"ז בישראל ועכו"ם שותפים בקרקע ומכר העכו"ם חלקו לישראל אחר. דאין השותף יכול לסלק להלוקח מכח מצרנות שהוא שותף כמו דקיי"ל שם סעי' ל"ח דקונ' ועכו"ם אין המצרן יכול לסלקו משום דאומר לו ארי' אברחא ומצרך כן נמי מה"ט אין השותף של העכו"ם יכול לסלקו וכן מבואר בתשו' משאת בנימין סוס"י כ"ז: י ראובן ושמעון שותפים בבתים ומכר ראובן חלקו וטוען שמעון מצרנות אך שמודה שמעון שרוצה להשכין חלק ראובן ללוי במשכנתא בנכייתא וגם טוען הלוקח אולי הוא רוצה למכור חלקו ללוי בעד הלואה הזאת והוא קנוני'. עי' בשו"מ מהד"ב ח"א סימן פ"ג:
יא ראובן שמעון ולוי שותפים בקרקע והשכיר שמעון חלקו לראובן ואח"כ רצה שמעון למכור חלקו לאחר וטוען לוי שהוא שותף ועדיף ממצרן וראובן טוען שהיא שותף וגם שוכר ויש לו שני מעלות ע"כ עדיף מלוי. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א ססי' שד"ם ועי' בשו"ת בית שלמה חחו"מ סימן כ"א: יב המוכר קרקע לבנו. אם המצרן מסלקו או בנו קודם למצרן. עיין בחו"מ סי' קע"ה בש"ך ס"ק ל' שנסתפק בזה. וסיים בצ"ע. וע' בזכל"א חו"מ ח"ג ערך מצרן שהביא בשם הרב פני אהרן סי' פ"א דמסיק לדינ' דהבן קודם למצרן. ומ"כ בכת"י הרב דברי אמת וז"ל הש"ך נסתפק במוכר לבנו. ואשתמיט לי' תשוב' דשייכי לס' קנין סי' ל"ב דאין חילוק דודאי המצרן יכול לסלוקי' לבן עכ"ל. והב"ח בתשוב' סי' י"ג העלה דכל דבחיי האב מסלק המצרן לבן. יעיין מטה שמעון וכו'. שהביא הש"ך הנ"ל וכו'. ושוב הביא תשובת הרי"ף שהובא בש"מ פ' המקבל דהבן קודם למצרן. וסיים ולענין דינא הדין אמת דיכול האב למכור לבן כדעת הרי"ף והרב ת"ח סי' ר"א בנידון שמכר לבתו ולחתנו ולא נרגש מזה. נראה דמיירי בבת בין הבנים עכ"ל הזכל"א. וע"ש בח"ב ערך הנ"ל שהביא ג"כ בשם הרב מגן שאול דבנו או בן בנו קודם למצרן ועיין בחתם סופר חו"מ סי' י"א בפיסקא א' בנדונו שאחד מכר ביתו לחתנו ובא המצרן לסלקו. ונסתייע מדברי הש"ך הנ"ל במכר לבנו וכתב ומסברא היכא דליכא בן הרוצה לקנות ברתא נמי הוי כבן לענין זה דנוח לה בנחלת אביה וכו' לענין טוב וישר כך לי בת כמו בן ולא יהי' אלא ספיקא כל היכ' דאיכא ספק יד הלוקח על העליונ' עכ"ל ואשתמיט גם להגאון הנ"ל כל הנ"ל:
יג אם המוכר נמלך במצרן שרוצה למכור חלקו שבחצר לשמעון ונתרצה המצרן וסילק זכותו. ושוב נתברר דשמעון קנה אותו חלק בשותפות עם לוי. יכול המצרן לטעון אני לא סלקתי זכותי אלא ללוקח אחד. אבל בשנים דנתרבה השותפי' בחצר לא סלקתי זכותי. כן מבואר בב"י חו"מ סי' כ"ב. והובא בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן:
יד המוכר לחבירו קרקע בהטבה היינו שבכלות שנים ידועים יוכל לפדותה ואם לא יפדה אז יהיה מכור לו לחלוטין אם שייך בזה דין מצרנות שהמצרן יסלק את הלוקח. עיין בשו"ת זרע יעקב סי' ט"ו שהביא בשם תשובת גינת ורדים חו"מ כלל וא"ו סי' ח' שהעלה להלכה דהוי כמוכר על תנאי ולית בי' דינא דב"מ עד שיוחלטו המכר. והרב בית יהודה בסוף השו"ת שלו במנהגים סי' ח' כתב שנוהגין מימות הראשונים לדון מיד דין מצרנות דלא כהרב גו"ר. ובשו"ת זרע יעקב שם חולק על הבית יהודה וכתב עליו שהוא גזירה בלא טעם. וסיים שהיום חזרו לדון בזה כהרב גו"ר הנ"ל. דאין דנין דינא דבר מצרא עד שיעברו השנים ויוחלט המכר. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן שכתב ראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה ובתוך זמן ההטבה נמכר קרקע של איש אחר סמוך לקרקע ההטבה שמעון הלוקח בהטבה הוי מצרן לקרקע הנמכר אצלו וסיים ויש לעיין במהריב"ל ח"ב סי' מ"א ורמזו הכנה"ג סי' קע"ה אות קכ"ה:
ועיין בס' משחא דרבותא ח"ב חח"מ סי' קע"ה שכתב כעין זה בראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה שאם יחזיר לו ראובן המעות למשך כ"כ שנים שמחויב להחזיר לו הקרקע. ובתוך הזמן הנ"ל מכר ראובן שאר הקרקע ללוי. ופסק ששמעון יש לו דין מצרן לסלק ללוי. משום דבתר השתא אזלינן. ול"ד לשוכר או ממשכן. דהתם אין לו חלק בגוף הקרקע רק לדירה בעלמא. משא"כ הכא דגוף הקרקע הוא שלו עכ"ד. נראה מדבריהם כהרב בית יהודה דזיל בתר טעמא ודו"ק:
ועתה מקרוב נדפס ס' ע"ש על החו"מ וראיתי שם בסי' קע"ה סעיף יו"ד שהעתיק דברי אלה וכתב וז"ל ואינו ענין זה לזה כלל דהמוכר על תנאי היינו טעמא דלית בי' דינא דבר מצרא משום דיכול המוכר לומר שאין זה המצרן נוח לו לתלות בו בקיום התנאי כמ"ש הסמ"ע כאן ס"ק י"ח וזה שייך ג"כ למוכר בהטבה לענין קרקע זאת עצמה אבל מ"מ יש ללוקח קנין בגוף הקרקע מיד וחשיב מצרן בקרקע הנמכרת אצלה לחלוטין עכ"ל. יפה דחה לדעתו שלא ראה רק דברי הסמ"ע הנ"ל ולא ראה דברי התשו' גינת ורדים בפנים אשר כל דברי סובבים לפי דעת הגו"ר הנ"ל ושם מבואר טעם אחר ולא מטעם הסמ"ע כי זה לשונו וא"כ נדון דידן (במוכר בהטבה) הו"ל מכירה גמורה ואין כאן שם וזכר למשכנתא כלל ודמי טפי למוכר על תנאי שבהתקיים התנאי מתקיים המכר ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המכר והרי מכירה זו דכוותה שתלויה היא ועומדת עד עת קץ אם יביא המוכר המעות תבטל המכר הראשון ואינו מתקיים רק עד עבור המועד שהתנו ביניהם. וראוי לדון בענין זה כמ"ש הרמב"ם פי"ג מהל' שכנים וז"ל המוכר על תנאי בין שהתנה המוכר בין שהתנה הלוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים וישאר הקרקע ביד הלוקח ולא תשאר בה עילה כלל ואח"כ יסלק אותו הלוקח עכ"ל הרמב"ם. והנה טעמו של הרמב"ם דלא מצי למימר לי' המצרן ללוקח אני אכנס מעכשיו במקומך ואקבל עלי תנאים הללו. לפי דקיי"ל דלא מטריחינן בי דינא בכדי כי למה יטרחו עתה לסלק הקרקע מיד הלוקח ולהעמידה ביד המצרן שמא המוכר ישתדל לקיים כפי התנאי שביניהם שתתבטל מכירת הקרקע ותחזיר לבעלים הראשונים ונמצא שלריק יגעו לשעבר. אשר ע"כ ממתינים עד שיתקיים המכר לגמרי ואז מסלקין את הלוקח וא"כ גם בנדון מכירה בהטבה נדון דכוותה עכ"ל הגינת ורדים ולפענ"ד שמלבד טעם הסמ"ע מוכח שהרמ"א סובר גם כטעם הגוו"ר הנ"ל. כי נ"מ בין השני טעמים הנ"ל לדינא שלטעם הסמ"ע אם המוכר יאמר שהוא מרוצה גם להמצרן לתלות בו בקיום התנאי אז זוכה המצרן מיד בהקרקע כמבואר בד"מ ובש"ע סי' הנ"ל סעיף ח'. במוכר בהמתנת המעות דאין בו דינא דמצרן משום דיכול המוכר לומר הלוקח הזה נוח לי יותר שבודאי יפרע לי בזמנו שקבעתי עמו משא"כ זה המצרן וכתב הרמ"א שאם אין המוכר מקפיד ורוצה להמתין המעות גם למצרן זוכה המצרן מדינא דב"מ א"כ גם במוכר על תנאי לפי טעם הסמ"ע אם המוכר מרוצה לתלות גם בהמצרן בקיום התנאי ודאי זוכה המצרן מיד בהקרקע כי אין סברא לפי טעם הסמ"ע לחלק בין מוכר בהמתנה למוכר על תנאי כמבואר גם בנתיבות בקושייתו על הסמ"ע. אולם להגינת ורדים שפירש טעם הרמב"ם במוכר על תנאי שאין המצרן זוכה מיד משום דלא מטרחינן בי דינא בכדי כן הוא הדין גם באם המוכר מרוצה לתלות התנאי בהמצרן דמה ירויח הב"ד בהסכמת המוכר הלא הטעם הוא דלמה יטרחו הב"ד עתה לסלק הקרקע מיד הלוקח להעמידה ביד המצרן שמא המוכר יקיים התנאי שביניהם ותתבטל מכירת הקרקע ותחזיר לבעלים הראשונים ונמצא שלריק יגעו לשעבר כמ"ש הגו"ו בזה. והנה לפי טעם הסמ"ע קשה על הרמ"א למה בסעיף ח' במוכר בהמתנה הגיה הרמ"א שאם המוכר רוצה להמתין גם להמצרן זוכה המצרן ולמה לא הגיה בסעיף יו"ד על המחבר שהעתיק דין הרמב"ם הנ"ל במוכר על תנאי שאם המוכר מרוצה בתליית התנאי גם להמצרן שזכה המצרן. לכן י"ל דמוכח שגם הרמ"א פירש בדעת הרמב"ם שהטעם כמ"ש הגנו"ו משום אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינין ולא מהני בתנאי הסכמת המוכר. עוד יש נ"מ לדינא בין הטעמים הנ"ל באם נמכר שדה אחר הסמוך אצל קרקע הלוקח על תנאי דלטעם הסמ"ע הלוקח על תנאי זוכה מדין מצרן לשדה הנמכר אצלה דלשדה האחר לא שייך טעם הסמ"ע כמובן. אבל לטעם הגינת ורדים אינו זוכה מיד דכאן שייך ג"כ הטעם דלמה יטריחו הב"ד בחנם להוציא מיד הלוקח ולהעמיד ביד הלוקח על תנאי דלמא יקיים המוכר התנאי ויתבטל המכר ולא הוי מצרן ותחזיר הקרקע להלוקח. ולפי"ז מובן היטב מה שכתבתי דלפי מ"ש בזכל"א ובמשחא דרבותא דהלוקח בהטבה דהוי על תנאי שזוכה בשדה הנמכר אצלו מדין מצרן נראה מדבריהם דפליגי על טעם הגנ"וו דלוקח בהטבה אינו זוכה מטעם אטרוחי בי דינא בכדי אלא הטעם של המוכר על תנאי דאינו זוכה מיד הוא מטעם הסמ"ע דלא שייך בהשדה שנמכר אצלו לכך זכה הלוקח בהטבה בהשדה שאצלו מטעם מצרן. ומה שכתבתי בסיום לשוני נרא"ה מדבריה"ם כהר"ב בי"ת יהוד"ה דזי"ל בת"ר ועמ"א ודו"ק קיצור לשון יש כאן ור"ל שנראה מדבריהם כהרב בית יהודה שחולק על הגוו"ר שמוכר בהטבה אין דין מצרנות משום טעם אטרוחי ב"ד בכדי וזה שכתבתי דזיל בתר טעמא ר"ל שכתבו הטעם דלוקח בהטבה הגוף הקרקע הוא שלו מלשון זה נראה מלבד הראי' שכתבתי דלא סבירא להו הטעם של הג"וו. אמנם אחר כ"ז אנכי הרואה במח"כ של הרב בית יהודה והרב זרע יעקב שלדינא לא העתיקו יפה בשם הגוו"ר וכפי הנראה לא היה לפניהם גוף תשובת גוו"ר רק העתיקו מספר אחר שקיצר בדבריו שהם כתבו בשמו דמוכר בהטבה אין המצרן מסלקו מיד עד שיעברו השנים ויוחלט המכר וע"ז מחולקים הבית יהודה עם הזרע יעקב אם הלכה כמותו שאין המצרן מסלקו מיד אבל פשיטא להו שאחר הזמן ההטבה שיוחלט המכר מסלק המצרן ללוקח בהטבה איברא דהגינת ורדים בראשית דבריו כתב כן כמו שהעתקתי כאן שדימה דין הטבה למוכר על תנאי שאין המצרן מסלקו עד שיתקיימו התנאים וישאר הקרקע ביד הלוקח ואח"כ יסלק אותו הלוקח כמ"ש הרמב"ם אמנם אח"כ כתב שגם הרמב"ם לא פסק שאח"כ יסלק את הלוקח רק בתנאי שאין פסידא למוכר ובזה הטעם משום אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינין כמ"ש אבל במוכר בהטבה שיוכל לפדותו לזמן שקבעו ביניהם בזה אין התחלה לדין מצרנות כיון שיכול המוכר לטעון הלוקח הזה נוח לי יותר אולי יקבל ממני הפרעון בחזרה לאט לאט ואולי ימתין לי הפרעון אחר הגיע הזמן וירחיב לי זמן הפרעון ובמקום שיש פסידא למוכר אין דין מצרנות ובטל המצרנות מכל וכל ואינו יכול המצרן לסלק את הלוקח בהטבה אף אחר שיוחלט המכר (כמ"ש בש"ע סעי' ח' במוכר בהמתנה שאינו יכול לסלקו אף אח"כ.) וסיים בתשובתו ז"ל כלל העולה שבנ"ד יש פנים לזכות ללוקח מן הדין וכו' ושהלוקח בהטבה זוכה מן התורה וכו' ומן השמים זיכו לו נחלה בלי מצרים בשופי יזכה במקחו ויחסין ויורית ולית מאן דימחה בידי' עכ"ל ובנתיבות כוון לדברי הגוו"ר בזה בדעת הרמב"ם ומ"מ נ"מ במה שכתבתי לעיל באם המוכר בהטבה אומר שהוא מרוצה גם להמצרן בהטבה דמהני כמו במוכר בהמתנה. ועוד נ"מ בנמכר קרקע אחר סמוך לקרקע ההטבה אם יכול לסלק את הלוקח הקרקע הסמוכה לו מדין מצרנות כמ"ש לעיל ודו"ק: טו המוכר על דעת למיסק לא"י או לדור בעיר אחרת אם יש בו דין מצרנות. מצאתי בשו"ת זרע יעקב סי' ט"ו. וכעת נדפס ספר זכור לאברהם וראיתי בחחו"מ ח"ג שהביאו וז"ל מרגלא בפומייהו דאינשי דהמוכר על דעת למיסק לא"י לית בי' דדב"מ. והיינו טעמא משום דאפשר דלא אסתייע לי' מילתא לעלות לא"י (וכיון דקיי"ל דהמוכר אדעתא למיסק לא"י ונמנע ולא עלה המכר בטל כן הוא הלשון בגוף התשובה יעו"ש) הוי כמוכר על תנאי (דקיי"ל בסי' קע"ה סעיף יו"ד דאין בו דדב"מ). ולאו דוקא לא"י אלא אפילו ללכת לעיר אחרת. ומיהו אחר שיגיע למחוז חפצו ויתיישב שם מסלק המצרן ללוקח וכו' עכ"ל. ויש לעיין לפי מ"ש הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק ל"ח דמי שעקר דירתו לדור בעיר אחרת ועי"ז מכר ביתו שהי' לו בעיר הזאת. דאין המצרן יכול לסלק ללוקח משום דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה דמבואר שם במחבר סעי' מ"ב דאין בו דדב"מ א"כ לא הוצרך הרב זרע יעקב לטעמא דהוי כמוכר על תנאי. ויש נ"מ לדינא בין השני טעמים הנ"ל דלטעם הרב הנ"ל עכ"פ אם עלה לא"י אז המצרן יכול לסלק ללוקח כמ"ש. וכמבואר שם במחבר סעי' יו"ד ולטעם הש"ך אף אם עלה לא"י בטל המצרנות כמבואר שם למעיין. אולם באמת הגאון נוב"י חח"מ סי' כ"ד משיג על הש"ך הנ"ל דגם במוכר שדהו מפני רעתה מבואר שם במחבר דוקא כשרוצה לקנות בעד הדמים יפה ממנו יעו"ש א"כ כשעקר דירתו מה מהני אף אם הוי כמוכר שדהו וכו'. ועי' בס' שער משפט שתירץ דברי הש"ך וכתב שדבריו נכונים וברורים ועי' בפתחי תשובה שם סי' קע"ה ס"ק ט"ז וע' בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' תקמ"א שפסק כהנוב"י וכתב שכן מבואר בדברי הרא"ש להדיא דלא כהש"ך: טז בשבות יעקב ח"ג סי' קס"ה נשאל מדיין אחד איך יש לדון בדין מצרנות לענין שכירות ומשכנתא כי יש חילוק דיעות בין הפוסקים והנני מעתיק התשובה וז"ל. אכתוב לך הדרך אשר בררתי לעצמי לפי הכרעת האחרונים בספיקא דדין מצרנות וכו':
מצרן שלקח ובא השוכר לסלקו. אינו יכול לסלקו כי אין ספק מוציא מידי ודאי מצרן. ואפילו אם לקח אחד שאינו מצרן כלל. ג"כ אין השוכר יכול לסלקו שיוכל הלוקח לומר קי"ל דאין בשכירות דין מצרנות כלל. אכן אם מתחלה כשרוצה למכור בא הלוקח והשוכר. השוכר קודם כיון שאין הלוקח מצרן כלל. וכשהשוכר והמצרן באים יחד לקנות. המצרן קודם שהוא ודאי. ואם קדם השוכר וקנאו אין המצרן יוכל לסלקו כי יוכל לומר קי"ל שיש בשכירות דין מצרנות ומ"מ יוכל להשביעו שלא עשה כן משום רמאות שהשכיר לזה כדי להוציא מיד בן המצר (עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ס"א שהסכים עם השואל שדברי השבו"י תמוהים בזה דלמה צריך המוכר לישבע וע"ל בכלל זה סי' ל"ה):
ואם המשכיר רוצה להשכיר אחר זמנו של ראשון לאחר. אין השוכר הראשון יכול להכריחו להשכיר לו דוקא כיון שגוף הקרקע נשאר למוכר יוכל לומר שניחא לי' להשכיר לאחר ולא לזה. שהשני ישגיח יותר על הקרקע ואדם יוכל לעשות בשלו מה שירצה וכו'.
אם לא שהתנ' בפירוש בשעת השכירות שיהי' לשוכר הראשון דין קדימה לזמן מה (וכ"פ בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ אמצע סי' צ"ח וכתב שהוא מפורש בחו"מ סי' קע"ה סעי' כ"ח לענין משכנתא והה"ד לענין שכירות וכ"כ העט"ז בסעי' נ"ט עיי"ש ופשיטא דאף הט"ז מודה דאין לכוף לבעה"ב להשכיר להראשון לעולם וע"ל כאן סי' ל"ה:
ועי' בשו"מ מהד"ג ח"ג סס"י ז' בראובן שכר אצל לוי כל החדרים שבבית והשכיר אח"כ חדר אחד לשמעון ואחר כלות הזמן הלך שמעון ושכר כל החדרים מלוי מי הוא המצרן.
ופסק שהשוכר הראשון הוא מצרן לגבי שמעון השוכר השני.) ושותף בגוף הקרקע לא יוכל לסלק האשה אם כבר קנתה. כמבואר בתשובת הראנ"ח סי' י"ט. שכן הוא דעת הריב"ש. והובא בש"ך חו"מ סי' קע"ה ס"ק מ"ז. וכן פסק בחידושי מהרש"ך פ' המקבל ויוכל הלוקח לומר קי"ל וכן בכל ספיקא דדינא. וכן עשינו הלכה למעשה (מבואר שם ברמ"א סעי' מ"ה דבכל ספיקא דדינא במצרנות הלוקח הוי מוחזק). ובעל משכנתא עדיף כשותף ואין יוכל לסלקו (ר"ל אין השותף יכול לסלק לבעל המשכנתא אם כבר קנה). מ"מ אם באים שניהם יחד השותף קודם ועדיף שיש לו חלק בגוף הקרקע. וכן איש ואשה שיש להם בית ומת האיש (ר"ל והבית הוא במשכנתא אצל אחר) האש' קודמת ליטול ביתה בפרעון חוב של כתובתה כולה או מקצתה שהיא מקרי בעלים הראשונים (ר"ל שהאשה יש לה יותר דין מצרן להבית מבעל המשכנתא וישלמו החוב לבעל המשכנתא מנכסים אחרים) כ"ז נ"ל ברור והסכימו עמי בית דיני לדינא וכו'. וכמו שהדין לענין שכירות כן הדין לענין משכנתא. עכ"ל. ומ"ש השבו"י דאם באים ביחד לקנות השותף ובעל המשכנתא. השותף עדיף לקנות כ"פ גם בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קל"א והוכיח כן בראיות עיי"ש באורך: שותף שהוא רק שותפו במו"מ ואינו שותף להקרקע שמכר לו שותפו שמבואר בחו"מ סי' קע"ה סעי' מ"ט שאף שהוא רק שותפו במו"מ מ"מ זכה בהקרקע שקנה ואין שאר שותפין או בני המצר נוטלים ממנו וכתב שם הסמ"ע בס"ק פ"ח דה"ד אם קדם השותף וקנאו אבל אם קדם המצרן וקנה אין השותף במו"מ מסלקו. ועיין בשו"ת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' נ"א באמצע התשובה שכתב שנלפע"ד פשוט שאף אם מכר הקרקע לאיש אחר שאינו מצרן אין השותף מסלקו אם הוא שותף רק במו"מ או בשדות אחרות רק אם הוא שותף בשדה הנמכרת דוקא:
ועיין בשו"ת באר מים חיים סי' ו' בראובן שהשכיר לשמעון מערה. ואח"כ מכרה ללוי. וטוען שמעון שהוא מצרן. והאריך להביא כל מחלוקת הפוסקים בזה. ומסיק לדינא דהלוקח הוי מוחזק ואין מסלקין אותו כמ"ש השבו"י. ועיין בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ד מ"ה ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ח שוב ראיתי בשו"ת טור האבן סי' ל"ב שהעלה כהט"ז וסמ"ע ס"ק קט"ז. דהא דפליגי הפוסקים אם יש דינא דב"מ בשכירות הוא רק אם מכר הבית שאצל הבית המושכר. אבל אם מכר הבית המושכר עצמו. ודאי דהשוכר יכול לסלק יעו"ש באורך. וכן פסק בישועות יעקב חחו"מ סי' קנ"ו והעתקתי מקצת דבריו בדיני השגת גבול כלל כ"ו סי' ל"ז. וע"ל סי' ל"ה:
ארבעה אחים יש להם רחיים בירושה והשכירו אותה זה כמה שנים לראובן ובשכ' האחרונה קודם כלות השנה בקשו ממנו על השנה הבאה הוספה גדולה ולא רצה ליתן רק הוספה קטנה והשכירו אותה לשמעון כפי הוספה הגדולה ועתה צועק ראובן שפסק לחיותי' ורוצה ליתן ההוספה כפי שנותן שמעון עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"ב סי' כ"ו שהביא דברי הט"ז בסס"י קע"ה והסמ"ע ס"ק קט"ז ופסק בפשיטות דזכה ראובן שהוא קודם. וגם בלא"ה השוכר השני שרוצה לדחות את ראובן מפרנסתו רשע מקרי דאף דאמרו בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב זה דוקא היכא שחבירו עוסק בפרנסה זה כנגדו או בצדו ומשום דזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו. אבל לדחות את חברו ממקומו לבטל פרנסתו אסור לכ"ע וכ"כ בכנסה"ג בהגה"ט סי' קנ"ו אות י"ב בשם מהרי"ט ועי' בשו"ת מ"ב סי' כ"ז שהיורד לאומנות חבירו ופוסק למחייתו הוא גזל גמור ויוצא בדיינים.
ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ז:
יז שואל בית לזמן קצוב לדור בו יש לו טענת מצרן כמו שוכר. אבל אם הניחו לדור בו בלי זמן קצוב וכן בשוכר אחר שכלתה זמן שכירתו אין לו דין מצרן כיון שהמשאיל או המשכיר יכול להוציאו בכל יום אינו אלא כמו אכסנאי כ"כ בשו"ת מהריא"ז ענזיל אמצע סי' ע"ז וכן מבואר בב"י על הטור סי' קע"ה בשם הרשב"א ובשם מהר"א ששו"ן והובא גם בנתיבות וכן פסק בכל דינים הנ"ל בתשו' חסד לאברהם מהד"ק חחו"מ סי' ו' ובמהד"ת חחו"מ ססי' כ"א:
יח מי שהיה חייב לחבירו. והמלוה העלה החוב בפנקס הנואבילאציע על בית הלוה הנקרא איכואבליר"ט. ואח"כ מכר הלוה הבית הנ"ל להמלו' בעד החוב הנ"ל לחלוטין. ועתה המצרן רוצה לסלק את המלוה מהקני' מצד מצרנות. עיין בחת"ס חו"מ סי' י"ח אות ה' שכתב וז"ל אמרינן בגמרא ב"מ ד' ק"ח ע"ב משכנתא לית בי' דדב"מ ופסקו בחו"מ סי' קע"ה סעי' נ"ז. ומבואר אפילו אינו דר בו ואינו אוכל פירותיו רק שהלוה על קרקע זו נקרא משכנתא דשכוכי' גבי'. וכן מבואר בלשון הכ"מ פי"ב משכנים סוף הלכה ח' וכו'. נמצא לפ"ז פשוט מי שמשכנו לו ב"ד קרקע שלא בשעת הלואה ועמד כך זמן זמנים ואח"כ בא להחליט לו הקרקע אין המצרן יכול לסלק את המלוה בשעת החליטה משום שכבר שכוני' גבי' ונלמד בק"ו ממשכנו בשעת הלואה. הנה כי כן מסברא נ"ל האינטאבולאציאהן הנהוג עתה ע"פ דינא דמלכותא שהטאבילאנט הראשון הוא המוקדם ואין הבעלים יכולים למכור או להשכין הקרקע כי הוא ממושכן על חוב של זה עדיף טפי משכוכי' גבי' דהנ"ל. ובהגיע שעת החליטה אין המצרן יכול לסלקו. ועכ"פ יצורף להנ"ל וכו' עכ"ל. ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק כ"ה כ"ו:
יט הא דמבואר בחו"מ סי' קע"ה סעי' כ"ז בהגה"ה דהמלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחד וקנאה מהעכו"ם דהמלוה מסלקו. עיין בס' ב"ח שכתב דמקור דין זה הוא בתוס' ומרדכי פ' איזהו נשך דף ע"ג ע"ב. ושם במרדכי מבואר דדוקא שהמלוה דר במשכנתא אבל אם אינו דר בו לא מצי לסלק ללוקח ועי"ל בסי' הקודם:
כ ראובן שדר בבית עכו"ם או בחצי מהבתים בשכירות או במשכנתא עבור הרבית ונשרף כלי הבתים וחזר העכו"ם ובנאם ואח"כ קנה שמעון מהעכו"ם כל הבתים וטוען ראובן שהוא מצרן מצד השכירות או משכנתא אף שנשרף מקודם ואם הוא מצרן רק על חצי שהחזיק במשכנתא או על כל הבתים. עי' בכלל כ"ו סי' ט' בשם תשו' רמ"ץ:
עכו"ם שהחזיק עסק מכירת הטאבא"ק מהקיר"ה שקורין פערלא"ג. ואח"כ השכיר הבית הזה עם זכות הפערלאג שבו לראובן ואחר שהחזיק ראובן שנה אחת לא רצה עוד העכו"ם להשכיר לו יען כי החזיק גם טאבאק שאינו מהקיר"ה ואם הי' נתודע זאת הי' מפסיד כל זכות הפערלאג מהקיר"ה כנודע. ע"כ השכיר העכו"ם הבית והפערלאג לשמעון. וראובן תובע אותו מכח מצרנות עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש סקאלא בחחו"מ סי' צ"ח דמצד הפערלאג פשיטא דאין דין מצרנות רק בקרקע. אמנם מצד הבית פלפל הרבה בדין מצרנות בשכירות אותו הבית ומסיק דבנדון הנ"ל ודאי הדין עם שמעון כיון שאין העכו"ם המשכיר מרוצה בראובן וכ"ש דחזינן דאית לי' חשש פסידא מה שהחזיק טאבאק זר פשיטא דאין לראובן על שמעון טענת מצרנות כמבואר ברמ"א סי' קע"ה סעי' כ"ג. ועוד בלא"ה כיון שעיקר השכירות הוא הפערלאג וכיון שבהפערלאג אין בו דין מצרנות אין גם בהבית דין מצרנות עי' בט"ז סעיף ל"ו ואף שבש"ך שם ס"ק י"ב הכריע להיפוך.
וגם בסמ"ע ס"ק כ"ב נוטה כן דעתו כהט"ז וכן בד"מ אות י"ט מסקנתו כהט"ז ותימה שלא הובא באחרונים עי' כאן לקמן סי' כ"ו ובפ"ת שציינתי שם אמנם בנ"ד שצריך להשכיר שניהם יחד דוקא הבית עם הפערלאג נראה דכ"ע מודו וכ"נ בתשובת ב"י שבתשו' אבקת רוכל סס"י קי"ט עשה"ט. וע"ש שהאריך ומסיק דאין כאן חשש חדרגמ"ה בשכירות בתים שכ' בחו"מ סס"י רל"ז וגם לא משום עני המהפך בחררה:
כא דין מצרנות במקומות ביהכנ"ס מבואר בסי' קע"ה סעיף כ"ג ועי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"א שנשאל בבן המיצר שהי' לו מקום אחד אם זוכה במקום השני שקנה אחר מצד מצרנות. והביא טעמי הרשב"א והראב"ד דכיון דדי במקום אחד לא הוי מצרן למקום אחר וגם דכל דבר שאינו ראוי לערבו עם שלו אין בו דין מצרנות ועיין שם בפ"ת ס"ק כ"ג. ועיי"ש בשו"מ בשם הרשב"א שאם בני האיצטבא רוצים לקנות שדחוק להם אין בן המיצר יכול לעכב ותמה על הנטע שעשועים סי' נ"א שלא הביא הרשב"א הצ"ל. ועי"ש במהד"ג ח"א סי' שד"מ:
כב אחד קנה מקום בביהכ"נ. ובא המצרן לסלקו. והלוקח משיב שהמוכר ביקש ממנו לקנות המקום הנ"ל מחמת שלא היה לו לסלק הנדן לבתו והיה נחוץ להשיאה. וגם טוען שהמצרן יש לו מקום בביהכ"נ ואינו רוצה לקנות רק בשביל אחר. והוא אין לו מקום כלל. עיין בשו"ת גאוני בתראי סי' נ"ז דהדין עם הלוקח משני טעמים. א' מצד שלא שכיח בביהכ"נ הנ"ל אפילו לשכור שום מקום בשכירות ולמצרן יש מקום ומבואר בסי' קע"ה דהיכא דלמצרן יש בית רק שרוצה לקנות להרווחה וללוקח אין שום בית. אין בו משום דדב"מ. ואף שיש חולקין מ"מ קיי"ל דהלוקח הוא מוחזק (מבואר בהג' סי' הנ"ל סעיף מ"ה). ב'. דמוכר לצורך. נדונית בתו הוי כמו מוכר לצורך. מזון הבנות או לכרגא או לקבורה דאין בו משום דדב"מ עכת"ד: כג אחד מכר מקום בביהכנ"ס לאיש אחר ובנו טוען שהוא מצרן מחמת שאשתו עמדה שנים רבות על המקום ההוא בשכירות או בשאלה. עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ע"ז באמצע התשובה:
כד אם אנשי האיצטבא מקומם דחוק שהדין בסמ"ע סי' קע"ה ס"ק צ"ט שהם מצרנים לקנות המקום כדי להרחיב המקומות שלהם עיין בשו"ת נטע שעשועים סי' כ"א שביאר דין זה שאם רק למקצת מהאיצטבא המקומות דחוקים ואצל המקום הנמכר המקום רחב או גם להיפך ועוד דינים בזה. ואם אותם שמקומם רחב אינם רוצים לזוז ממקומם לצד המקום הנמכר כדי להרחיב גבולם יעו"ש ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"א שתמה על הנטע שעשועים הנ"ל למה לא הביא תשו' הרשב"א שמבואר שם כדבריו. ועיי"ש במהד"ג ח"א סי' שד"מ: כה אפילו מאן דס"ל דאין במקומות ביהכנ"ס דדב"מ עיי' סמ"ע סימן קע"ה ס"ק צ"ט היינו לדחות את שכנו הסמוך לו אבל להחזיק במקומו המושכר לו שרוצה המשכיר למכור הוא קודם לכל אדם מדין מצרנות לכ"ע כן מבואר בחת"ס יו"ד ססי' רמ"ב:
כו אחד מכר מקומו בעזרת אנשים וגם המקום בעזרת נשים. ובא המצרן לסלק ללוקח. והמצרן הוא רק מצרן למקום שבעזרת אנשים. עי' בחתם סופר חו"מ סימן צ"ה שפסק כהסמ"ע והט"ז דלא הוי מצרן. רק אם המנהג שתמיד יש מקום בעזרת נשים כנגד המקום שבעזרת אנשים. אזי הוי כשדה גדולה. והמצרן מצד אחד זוכה בכולה. יעו"ש ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק י"ב וס"ק כ"ג ועי' כאן לעיל אמצע סימן כ':
ועי' בחת"ס או"ח סימן ל"ה במי שיש לו מקו חמישית בעזרת אנשים לבד ועתה רוצים למכור לאחר מקום החמישי שבעזרת נשים וזה טוען שהוא מצרן מחמת שהמקום שבעזרת נשים הוא זיווג להמקום שבעזרת אנשים הוי כמו שעומד במצרו ואין דעתו נוטה שיהיה לזה מחמת הזיווג דין מצרן. ועי' בפ"ת סי' קע"ה ס"ק י"ב וס"ק כ"ג. וכאן לעיל אמצע סי' כ':
ועי' בשו"ת יד אליהו סי' ע"ב שמצדד לפסוק דאם הבעל קנה לאשתו מקום בעזרת נשים דאין בו דינא דב"מ. דפן לא ירצה הבעל להטריח עוד לקנות לה מקום:
כז ראובן גזבר העיר קנה בתים משמעון לצורך ביהכנ"ס. ועתה באו המצרנים של שמעון שהם ג"כ קהל אחד הסמוכים לשמעון ורוצים לזכות בבתים הנ"ל מצד מצרנות פסק בשו"ת בני אהרן סי' כ"ח דהדין עם ראובן מכמה טעמים. א' כיון שקנה עבור רבים הוי כמו בהקדש עניים דאין דין מצרן. ב' כיון שבתוך הקהל ודאי יש ג"כ יתום אחד או שנים הוי כקונה ליתומים דאין בו דין מצרנות. ועי"ל סי' ל"ו:
כח אחד שכר בית ודר בו ואח"כ השכיר המשכיר בית הסמוך למלמד תינוקת. והשוכר טוען שהוא מצרן לשכור גם בית זה עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ח דאין נגד מלמד תינוקת דין מצרנות דמלמד תינוקת עדיף מתקנת מצרנות. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' תכ"ב שנשאל בזה מהגאון דברי חיים הנ"ל והשיב דפשיטא דהמצרן מסלק את המלמד תינוקת:
כט אם כתב המצרן בכתב ידו. כל מי שרוצה לקנות ילך ויקנה. תו לא מצי לסלק אפי' לא קנו מידו ע"ז. כן מבואר בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מצרן בשם תשו' כנה"ג חו"מ ח"ב סי' פ"א:
ל מי שמכר שדה לחבירו בהקפה דקיי"ל בסי' קע"ה סעי' ח' דמוכר בהקפה לית בי' משום דרב"מ. אם המצרן רוצה ליתן כסף וזהב למשכון וכתב בתוקף בכל אופן שאם לא יפרע לזמנים הידועים יוחלט המשכן היספיק זה להמצרן או יוכל המוכר לומר אין רצוני להיות לי עמך עסק כלל במשכנות. ונוח לי להמתין ללוקח בלא משכנות. ואם יוכל המצרן להשביע או להחרים על המוכר שדבריו אלו כנים ואמיתים המה ואין כוונתו לדחות המצרן. עי' זה בשי"ת חות יאיר סי' פ"ה פ"ז פ"ח. ודעת הגאון מו"ה גרשון אשכנזי שם בסי' פ"ז שיוכל המצרן להחרים על המוכר רק חרם סתם אם דבריו אמיתים. אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי שם בסי' קע"ה ס"ק ד' שהביאו יעו"ש בביאור קצת יותר:
מוכר בהקפה שהדין בסימן הנ"ל סעיף ח' דאין המצרן יכול לסלק ללוקח אא"כ רוצה לפרוע מיד וכ' הרמ"א או שאין המוכר מפקיד ורוצה להמתין גם למצרן. עי' כאן בסי' ל"ו שהבאתי בשם תשו' חסד לאברהם שהביא בשם תשו' הרשב"א דכל שמתחלה הקפיד המוכר ונסתלק המצרן מזכותו אף שאומר אח"כ שאינו מקפיד אין מוציאין מיד הלוקח שכבר זכה בו וכתבתי שם בביאור יותר יעו"ש:
לא אם המלוה מכר שט"ח של הלוה בפחות והלוה טוען שהוא מצרן לקנות חוב שלו בסך הזה שמכרו לאחר. עי' בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ג ובסי' קע"ה ס"ק נ"ה. שחולק על המבי"ט ופסק דאין במכירת שטרות דין מצרנות. ועיין בשו"ת נאות דשא סי' כ' שהעלה דאם מכר המלוה שט"ח ומסרו ללוקח ועדיין לא כתב קני לך איהו וכל שעבודא וטוען הלוה טענה הנ"ל. והמוכר לא איכפת לי' לזה או לזה. הדין עם הלוה ואין על המוכר מי שפרע ואף הש"ך מודה בזה:
לב עי' בדין מצרנות במכירת חוב בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שד"מ שלכאורה מבואר שם בסי' קע"ה סעיף ס"ג ברמ"א דאין בחוב משום מצרנות יעו"ש מה שהעלה. וע' בפ"ת לחו"מ סי' ס"ו ס"ק ט"ו:
לג שמעון קנה חצר אחת וראובן הוא מצרן ותבע ראובן את שמעון לדין ושמעון סירב מלדון עמו. ואחר זמן נתרצה שמעון לדון עמו בד"ת. עיין שו"ת הרשב"ש בן הרשב"ץ סי' תנ"ד שפסק שראובן יחזיר לשמעון דמי המקח שנתן. וינכה לו שכירות החצר מיום שקנאו עד עתה לפי שהקונה הוא שליח המצרן. א"כ הקרקע הוא של המצרן יעו"ש. ועי' חו"מ סי' קע"ה סעי' וא"ו:
לד מי שקנה מחבירו קרקע ונתן לו ערבון כסף ועדיין לא עשה שטר וסיפר הלוקח להמצרן מהקניי' ושתק המצרן ואחר זמן כשעשה הלוקח כתב עם המוכר בא המצרן לסלקו עיין בשו"ת שאילת שלום להגאון ר' שלום טויבש שכ' שם בסי' ל"ו שהדין עם המצרן דכיון דבשעה שסיפר לו הלוקח מהקניי' לא לקח אז עדיין ישום שטר מהמוכר ולא היה עוד קנין המועיל יכול לומר דלכך שתק דחשש שאם יטעון כעת טענת מצרנות יחזיר המוכר מהתפשרות דמי המכירה ויעלה עליו בדמים כמבואר בסי' קע"ה סעי' כ"ט וע"ש בסעי' ל"ב. וע"ש בהשאלה שהוה עובדא שדברו בין שניהם לקנות בשותפות לפי טענת המצרן יעו"ש:
לה הא דפסק הט"ז בסי' קע"ה סעיף נ"ט והסכים עמו הנתה"מ ס"ק ס"ה וברס"י רל"ז דלאותו בית עצמו שהשוכר דר בו יש לו דין מצרן נגד השוכר השני עיין בדר שה סי' הנ"ל שכתב דהיינו דוקא אם המשכיר מרוצה לזה ולזה איזה מהם שיזכה בדין להחזיק בהבית אבל אם המשכיר רוצה בשוכר האחרון יותר מן הראשון אין לשוכר הראשון שום זכות כלל ובשו"ת שאילת שלום סימן ה' הסביר הדברים בטעמם כיון דבהשכרת הדירה יש נכ"ו להמשכיר בין שוכר לשוכר בכמה אופנים אין זה הטוב והישר לכוף להמשכיר להשכיר לאיש שאינו לרצון לפניו יעו"ש. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ט דצריך ליתן אמתלא הראוי' להיות אמת לפני הב"ד ואם יכולים להטיל עליו שבועה או קב"ח אם אינו ערמה הוא לפי ראות עיני הב"ד. ועי"ל סי' מח"ז וכאן דל"נ כן. וע"ש בש"ש סי' הנ"ל שבא השאלה שאלמנה אחת השכירה ביתה לאחר אלאחר כלות זמן שכירות הראשון ורוצה השוכר הראשון לסלקו מדב"מ. וצידד הרב המשיב דכאן אין בו דד"מ מצד שמבואר ברמ"א סי' הנ"ל סעיף מ"ז דהקונה מן האשה אין בו דדב"מ. ולדינא העלה דלענין שכירות אותו הבית השוכר הראשון קודם אף בקונה מן האשה יעו"ש הטעם ויעוין בש"ך ס"ק מ"ז בשם מור"ם והרא"ש ודו"ק: קהל שהשכירו בית המרחץ לראובן על שמנה. שנים ומת ראובן והניח יתומים קטנים והשכיר האפוטרופס את המרחץ לשמעון על שנה אחת ובתוך משך השמנה שנים השכירו הקהל המרחץ לשמעון על ששה שנים אלאחר כלות משך השמנה שנים של היתומים ואחר שנה הנ"ל יצא שמעון מבית המרחץ ונכנס בלן אחר ויצא גם הוא ונשאר המרחץ פנוי וכעת רוצה האפוטרופס להשכיר מחדש לשמעון עד כלות השמנה שנים ומקצת הקהל מוחים לאשר יש חשד על אשת שמעון שבשנה הנ"ל שהחזיק המרחץ טבלה אשה נדה במקוה כשהיה פסולה וגם עליו יש קצת חשד. וחכם אחד מחזיק ביד שמעון מכח טענת מצרן כי כתוב בשטר השכירות של הקהל ששכר שמעון מהקהל מעכשיו ולאחר כלות משך השמנה שנים של היתומים. ומעכשיו ולאחר שלשים יום הוי גופא מהיום ופירות לאחר שלשים וא"כ גם עכשיו הוי שמעון שוכר על הגוף ואנן פסקינן דשוכר הוי מצרן. ע' בשו"ת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' נ"א שפלפל באורך בדין מצרן באשה ויתומים ובדין שוכר אם מוציא מלוקח מכח דהוי מצרן ומסיק דאין שמעון יכול להוציא מכח מצרנות. וגם מלבד זה דחה דעת החכם הנ"ל שר"ל דכיון שכתב בשטר שמעון מהקהל שהשכירו לו מעכשיו ולאחר כלות השמנה שנים הוי כמו הגוף מעכשיו הוא טעות דבשכירות לא שייך לומר כן דאף לר"י שסובר דקנין פירות כקנין הגוף דמי הוא דוקא במוכר שדהו לפירות אבל שוכר ודאי דאין לו קנין הגוף והגוף הוא לעולם של משכיר כמבואר בפ"ק דפסחים ופ"ק דע"ז ועי' במג"א באו"ח סי' רמ"ו סק"ח וכ"כ הר"ן בפ' השותפים דמשכיר יכול לאסור בקונם על השוכר משום שהגוף הוא של המשכיר ואין להשוכר אלא שיעבוד. ע"כ אין לשמעון שום זכות במרחץ הנ"ל בתוך משך השמנה שנים של היתומים לא בגוף ולא בפירות אמנם בלא"ה כבר הארכתי למעלה דאין בו דדב"מ ע"כ נראה כיון שיש עליו איזה חשד מהראוי שיושיבו איש אחר במרחץ לכתחלה:
לו ראובן מכר חצר ובתים לשמעון. והקהל באים לזכות בהחצר מצד שהוא על מצר חצר ביהכ"נ שלהם ויש להם דין מצרן וגם מצד שיש להם בית בחצר של ראובן הנז' ועוד טענות ע' באורך בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' נ"ג שהעלה שהדין עם הקהל יעו"ש וכיוצא בזה פסק בתשו' הב"ח בישינות סי' י"ח ועיין בשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' נ"א שתמה ודחה פסק הב"ח הנ"ל: מקצת מהקהל התפללו בבית יחיד שנתן להם רשות להתפלל בחדר אחד מהבתים שלו והתפללו שם עשר שנים.
ועתה נתן היחיד הנ"ל החדר הזה לכת אחרת שיתפללו שם באופן שיתנו לו כל ימי חייו שלשים זהובים בכל שנה ואחר פטירתו יתנו כ"ה זהובים בכל שנה לצדקה וילמדו משניות ויאמר אחד מהם קדיש להזכרת נשמתו. ועתה באו לד"ת השני כתות בצירוף היחיד שנתן החדר הנ"ל. והכת הראשונה באים לזכות מכח ששמעו ממנו שאמר שכשיעשה חלוקה עם אשתו ויפול חדר זה לגורלו יתן להם החדר הזה לבית התפלה עולמית. וגם טוענים לזכות מצד מצרנות שגם הם רוצים לקיים כל ההתחייבות הנ"ל. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"א שפסק שהכת הראשונה אין להם זכות בחדר ההוא כי אף שאמר שיתן להם החדר הזה עולמית כשיפול לגורלו. כיון דלא נתנו להם מעכשיו אלא שחל עליו לקיים נדרו כהסכמת הפוסקים בחו"מ סימן רי"ב והרי כבר עבר על נדרו שנתנו לכת האחרת. ואפילו היורשים אינם מחויבים לקיים נדר אביהם וק"ו אותם הכת האחרים שזכו בהחדר בשטר מתנה שנתן להם. וגם אין ביד כת הראשונה לכופו על נדרו דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים לומר שלא נדר להם. ומה שבאים לזכות מצד מצרנות ליתא מכמה טעמים מלבד דהוי מתנה על תנאי שיתנו סך מסוים להקדש בכל שנה ומתנה לית בה משום דדב"מ. ובפרט שהתנה שילמדו משניות ולומר קדיש שדרך בני אדם להקפיד ע"ז מי יהי' המזכה לנשמתו. ונוסף ע"ז אחרי שהכת הראשונה בעצמם אומרים שלא שכרו ממנו החדר הזה רק בשאלה נתן להם להתפלל בלי זמן קבוע והי' ביד המשאיל לסלקם בכל עת שירצה וא"כ לא עדיפא משכירות דאם מכר אחר שכלה זמן השכירות לית בי' דינא דב"מ (ע"ל בכלל זה סימן י"ז) ואף דלפי דעת הט"ז דבשכירות אותו הבית שהוא דר בו לכ"ע יש בו דינא דב"מ (ע"ל בכלל זה סי' ט"ז בדה"ע ועי' בשו"ת באר מים חיים) נראה ברור דזה לא יתכן רק בחדר שדר בו דאית בי' משום הישר והטוב שלא יצטרך לטלטל את עצמו מבית לבית משא"כ בשכירות בית לתפלה מה לו אם ילך להתפלל בבית זה או לבית אחר שישכור. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואין מוציאין מיד הלוקח מספק. וגם הואיל והתנה בהמתנה שיתנו לאחר פטירתו בכל שנה סך מסוים לצדקה לא שייך דינא דב"מ משום דיכול לומר זה נוח לי יותר כמ"ש בחו"מ סי' קע"ה. ואף שיאמר הנותן עתה שאינו מקפיד לא מהני דהא שכתב הרמ"א שם בסעיף ח' או שאין המוכר מקפיד ורוצה להמתין למצרן נראה ברור דודאי הרמ"א יודה בזה. דכל שמתחלה נסתלק המצרן ע"י קפידא דמוכר לפי ראות עינינו אף שאומר אח"כ שאינו מקפיד אין מוציאין המכר מיד הלוקח שכבר זכה בו כמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ג סי' כ"ה. והרמ"א כתב רק על הא שכתב המחבר אא"כ רוצה המצרן לפרוע מיד דעיקר הקפידא מחמת שאינו רוצה להמתין המעות להמצרן ע"ז כתב הרמ"א שפיר או שאין המוכר מקפיד דבזה הוי כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי דהרי המצרנות הוא בתוקפו אם נותן המעות מיד וכשהמוכר מתרצה הוי כאלו כבר קבל. משא"כ בנ"ד שהתחייבו ליתן בכל שנה לצדקה כל ימי עולם הואיל ותיכף בשעת הנתינה נתבטל זכותם של כת הראשונה ולא היה להם דין מצרנות משום שדרך ב"א להקפיד מי ומי המתחייבים לשלם. ולא היה בידם לסלק תיכף כל מה שיגיע מהם כל ימי עולם. פשיטא דלא מהני מה שאומר הנותן עתה שאינו מקפיד. וק"ו בנ"ד שהוא אומר שהוא מקפיד. ואף אם שתק מתחלה לא הפסיד הלוקח זכותו עד שיאמר כשבא המצרן לזכות שאינו מקפיד דאז הוי כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי. וגם נ"ל שאין רשות ביד המוכר להחליף ליתן להצדקה השטר של כת הראשונה בעד שט"ח של כת השני' כי לאו כל השט"ח שוין ואיך יוכל למשול על נכסי הקדש להחליף חוב בחוב ולומר הריני כאלו התקבלתי לכן ברור שהכת השני' זכו במתנתם להתפלל בחדר הזה: